חילוני או יהודי? חלק שני

הבה נביט על כל העדות השונות שהתקבצו אל ארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גלות, ונמצא שלא היה ביניהם אף סוג של דמיון תרבותי שיוכל לזהותם כבני עם אחד:

חיצונית הם נראים שונים זה מזה בתווי פניהם וצבע עורם; הם הגיעו עם שפות שונות, מבטא שונה וסגנון הבעה שונה; מאכליהם שונים זה מזה תכלית השינוי. תרבותם שונה מאוד זו מזו, שיריהם שונים, התנהגותם שונה, כמו גם כללי הנימוס עמם הגיעו, מה שעדה אחת היתה עשויה להחשיב מושא לגאווה - עדה שנייה היתה רואה בה סימן לזלזול ולבושה; הבגדים עימם הגיעו היו שונים מאוד בצורתם וצבעיהם. בכל נראים שונים.

גוי שהיה מביט בקיבוץ גלויות מגוון כזה של יהודים - לא היה מסוגל לזהות מי מביניהם יהודי ומי לא. המרחק התרבותי גדול מידי, ממש מרחק של שמים מארץ.

אז מה בכל זאת גרם לעדות כה שונות זו מזו להתחבר יחד בארץ אחת? מה נותר משותף לאחר אלפיים שנות גלות של עדות שהתגוררו במרחק של יבשות זו מזו? מה מצא היהודי מרוסיה עם היהודי מאפריקה? מה מצא היהודי מצרפת עם היהודי ממדינות ערב? מה מצא היהודי מאמריקה עם היהודי מאסיה? כיצד מסוגלים אנשים כה שונים להיכנס יחד בסירה אחת, ולחוש תחושת אחריות ושותפות עמוקה כל כך כלפי אחיהם הרחוקים?

התשובה היא אחת ויחידה: התורה הקדושה. אין ולא תהיה אף תשובה אחרת לגורם שמאחד את כל העדות השונות.

הוא הדבר היחיד שנמצא משותף לכל העדות שהגיעו מכל מקום בעולם - אחיזתם באותה תורה שבכתב ואותה תורה שבעל פה. באותה מסורת מפוארת של משנה ותלמוד והלכה. אותן מצוות, אותן תפילין ואותה ציצית, אותו יום שבת, אותה סוכה, אותם ארבעת המינים ואותו סדר פסח. אלוקים אחד, הוא שאיחד רבבות של יהודים שהקריבו נשמתם על המזבח באומרם: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". זוהי מטרתנו המשותפת, ומתוקף זהות זו אנו יושבים בארץ הקודש. ללא התורה היה מאבד עם ישראל לא רק את ארצו, אלא את עמו - את מי שהוא באמת.

האמונה בתורה הקדושה ושמירתה היתה המכנה המשותף היחיד בין כל העדות השונות, היחיד! והוא לבדו איחד את בני עמנו לאחר אלפי שנים של גלות.

שימו לבכם לכך שהסיבה היחידה שאני ואתה ואת יודעים שאנו יהודים לאחר אלפי שנים, הוא רק משום שכל אבותינו ואבות אבותינו שמרו את התורה בנאמנות. מאחורי כל אחד ואחת מאיתנו ניצבת שושלת ארוכה מאוד של יהודים שומרי תורה ומצוות. אם רק אדם אחד בלבד בשושלת זו היה חדל לשמור את התורה בשלב מן השרשרת, כל השושלת היתה ניתקת וקורסת. כל יהודי מתייוון או מומר לאורך הדורות גרם לכך שכל צאצאיו חיים כיום כגויים לכל דבר ועניין, ואינם יודעים כלל שאבותיהם היו פעם יהודים.

פירוש הדבר שכל אחד ואחת מאיתנו הוא צאצא לשושלת מפוארת של יהודים שומרי תורה ומצוות. אנו צריכים להכיר הכרת הטוב על עשרות הדורות שקדמו לנו, ושמרו את התורה והמצוות בנאמנות, בלעדי כל אחד ואחת מהם - לא היינו יודעים כיום שאנו יהודים! מהם נלמד להמשיך מסורת מפוארת זו, ולא להינתק מהגזע ממנו עמנו יונק מים חיים.

בנאומו המפורסם ביקש הרב שך זצ"ל לעורר את היהודים הרחוקים באמירות קשות. הוא שאל מיהו יהודי, ועל מה זהותו עומדת. כך אמר:

"אם יש קיבוצים שלא יודעים מהו יום כיפור, לא יודעים מהי שבת ולא יודעים מה זה מקווה. מגדלים שפנים וחזירים. יש להם קשר עם אבא שלהם? ...הם ניתקו עצמם מכל העבר שלנו, ומבקשים תורה חדשה. אם אין שבת ואין יום כיפור, אז במה הוא יהודי? ...אומה שאין לה קשר עם אבותיה מלכתחילה נגזר דינה להיאבד, והיא לא תקום ולא תהיה... טריטוריה אינה העיקר. אדמה ניתן לקחת במלחמה - אבל העם יישאר קיים... נמצא שהמתנתקים מעברו היהודי של עם ישראל, הרי הם מכחידים את קיומו, ואלו ששומרים את תורת ישראל הם המנציחים את עם ישראל לעולמים. יש כאלה שיאמרו שהדברים שאני אומר הם דברים של פנטיות, של פרימיטיביות. אבל התורה הקדושה אומרת: 'כי היא חוכמתם ובינתכם לעיני העמים', ומעידה שהתורה היא חוכמת היהודים בעיני האומות" (26 במרץ 1990, היכל יד אליהו. בעריכה קלה).

אמור לאחיך הרחוק: "לא חילוני אתה, אלא יהודי". הוכח לו שכל זהותו ניצבת אך ורק על יהדותו, ולא על שום גורם אחר מלבדה. לא כדורגל ולא ספרות יפה, לא שירה ולא מאכלים. הם לא הגורם שאיחד ועודנו מאחד את בני עמנו לאחר אלפי שנים. הבט והיווכח שכל האנטישמים אינם מחשיבים את ההבדלים בין יהודי ספרדי לבין יהודי אשכנזי, בין יהודי בהיר ליהודי כהה, ולא במקרה. אפילו הם חשים שהגורם המשותף לנו חזק יותר ממראה חיצוני או תרבות יפה, היא נמצאת בשורשנו: אנו העם הנבחר, ושונים מכל עם אחר בעולם.

הלוואי שנצליח גם אנחנו לעורר את הנרדמים, להזכירם את הקרקע המשותפת עליה כולנו ניצבים. אנו חשים תחושת חובה לעזור לכל יהודי ויהודיה, להדריך את אחינו הרחוקים את הדרך הביתה, בחזרה אל יהדות אבותינו. כי משימתנו היא משימה משותפת. לא נשכח לרגע שכולנו חיים בסירה אחת ושותפים בגורל אחד, כפי שאמרו חז"ל: "אינו אומר איש באחיו, אלא איש בעוון אחיו - מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה" (סנהדרין כז, עמוד ב). כן יהי רצון שלא נשכח את תפקידנו הרוחני, וכל עמנו ישוב יחד לקיים את התורה בנאמנות כאיש אחד.

חילוני או יהודי? חלק ראשון, לחצו כאן.