הרב יצחק יוסף לפרשת וישלח: הלכות חנוכה

נס חנוכה

א. בגמ' שבת (כא:): מאי חנוכה, כלומר מה היה הנס בחנוכה, תנו רבנן, בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. כשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. בשנה הראשונה כבר עברו ימי חנוכה, ולכן קבעום בשנה הבאה.

גזירות היוונים

ב. לאחר שנבוכדנצר החריב את בית המקדש, זכה למלוך הוא ובנו ונכדו במשך 70 שנה, לאחר מכן היתה מלכות מדי ופרס, ואחר כך בתקופת בית שני מלכו היוונים בארץ ישראל במשך כ-200 שנה. וכאשר מלך אנטיוכוס, גברו הגזירות של מלכות יוון, "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ואמרו במדרש שהם הטילו חושך, "חשך" ראשי תיבות "חודש שבת וכריתת ברית מילה", אנטיוכוס וחבריו גזרו שלא יקדשו את החודש, כדי לקחת את הכח מחכמי ישראל שלא יקבעו מתי עושים את המועדים, ומי שיתפסו אותו שקידש את החודש, או ששמר שבת, או שמל את בנו, יהרגו אותו. וכן גזרו עליהם שיכתבו על קרן השור שאין להם חלק באלקי ישראל, כעין לוחמה פסיכולוגית, כמו שבתקשורת מפרסמים על איזה משקה מסויים שהוא טוב, עד שאדם משתכנע, כך רצו שיראו תמיד נגד עיניהם משפט כפירה זה, "שאני מינות דמשכא" (עבודה זרה כז:), עמדו ומכרו השוורים. וכן גזרו שכל כלה תלך לטפסר תחילה, ולא ידעו מה לעשות, כי אשה קרקע עולם ואולי אין להלחם על כך, "שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם" (איוב כט, ט), עד שבאה יהודית בתו של כהן גדול שרצו לקחת אותה לשר שלהם כמו כל כלה, והיא התנגדה והתפלשה בעפר עד שהתגלה מעט מבשרה, האחים שלה כעסו על התנהגותה: ככה מתנהגת בת של בית יעקב? ענתה להם: על זה כואב לכם, על זה שמוסרים אותי לטפסר לא כואב לכם?! עמד מתתיה בן יוחנן ואמר: מי לה' אלי, וכך התחיל המרד.

בספר יוסיפון הוסיף, שבאותו יום הקריבו חזיר על גבי המזבח, יהודי מתייוון הקריב, 'מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו' (ישעיה מט, יז), היו מפתים את היהודים להתייוון על ידי משרות וכדומה, ובאותו יום הרימו את נס המרד.

הנס היה להידור

ג. לאחר שניצחו במלחמה נכנסו לבית המקדש וראו שהיוונים טימאו את כל השמנים, אמנם נאמר בפסוק (יחזקאל לד, לא) "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם", אתם קרויים אדם ואין הגוים קרויים אדם (יבמות סא.). כמובן שאסור להרוג גוים, רק לענין טומאה אינם מטמאים כיון שאינם קרויים אדם, אבל חכמים גזרו על הגוים שיהיו מטמאים. יכלו להדליק בשמן טמא, שהרי טומאה הותרה בצבור (פסחים עז.), וכל ישראל היו טמאים, שהרי השתתפו במלחמה, וחרב מטמא הוא כחלל (שבת קא.), לא רק 'הגברא' הכהנים הטמאים רשאים לעבוד בבית המקדש כיון שכל הצבור טמא, אלא גם 'החפצא' השמן הטמא כשר להדלקה מדין טומאה הותרה בצבור, אבל הקדוש ברוך הוא רצה שיקיימו את מצות ההדלקה בטהרה. וכתבו התוס' (שבת כא: ד"ה שהיה) שהפך שמצאו חתום בחותמו של כהן גדול היה טמון בקרקע, כי אם היה מחוץ לקרקע היה נטמא בהיסט של הגוים.

חותם כהן גדול

ד. מה זה חותם של כהן גדול, היום יש חותמת של כשרות, אבל למה היה צריך חותם של כהן גדול? אלא בכל בזך שבמנורה היו ממלאים חצי לוג, לשבעה בזיכים היה דרוש שמן שלשה וחצי לוג לכל לילה, וכהן גדול היה מאשר את הפך שיש לו הכמות הראויה, שלשה וחצי לוג, ובמקום שידלוק יום אחד דלק שמונה ימים.

כמה ימים היה הנס

ה. מרן הבית יוסף (סי' תרע) שואל את השאלה המפורסמת בענין נס חנוכה, הרי היה בפך לדלוק יום אחד, ואם כן הנס היה שבעה ימים בלבד, ומדוע קבעו להדליק נרות שמונה ימים?[1] ותירץ הבית יוסף שלשה תירוצים:

תירוץ אחד, חילקו את השמן לשמונה חלקים ובכל לילה נתנו במנורה חלק אחד, ונמצא שגם ביום הראשון נעשה נס.

תירוץ שני, שלאחר ששפכו את השמן למנורה, נשאר הפך מלא, ונמצא שהיה נס כבר ביום הראשון.

תירוץ שלישי, שבלילה הראשון נתנו את כל השמן בנרות, אבל בבוקר ראו שלא נחסר כלום מהשמן, ונמצא שהיה נס כבר ביום הראשון.

השאילתות גרס בגמ', שהפך שמצאו לא היה בו להדליק "אפילו" יום אחד, ונעשה נס ודלק שמונה ימים. ובזה מתורצת קושית הבית יוסף, כיון שלא היה בו להדליק אפילו יום אחד, נמצא שהנס היה שמונה ימים.

הדלקה עושה מצוה בבית המקדש

ו. על התירוץ הראשון של הבית יוסף, שחילקו את השמן לשמונה חלקים ובכל יום נתנו חלק אחד, הקשה הפרי חדש (סי' תרע סעיף א), שהרי אמרו במנחות (פט.) תן לה מדתה, כלומר הדלקה עושה מצוה, ולכן צריך שבשעת ההדלקה יתן שמן שיעור חצי לוג שידלוק כל הלילה, ואיך חילקו לשמונה ימים, הרי הדלקה עושה מצוה? וכנראה כוונת הבית יוסף שנתנו שמינית מהפך לנרות ומיד התמלאו הנרות.

למה הוצרכו לשמונה ימים

ז. מדוע הוצרכו להמתין שמונה ימים עד שיהיה להם שמן, שילכו לבית חרושת ויעשו שמן, וכי הקדוש ברוך הוא עושה נסים לחינם? יש אומרים שהיו טמאי מתים, והמתינו שיזו עליהם אפר פרה אדומה שלישי ושביעי, ורק אחר כך עשו שמן טהור. הר"ן מביא בשם תשובות הגאונים, שהיו צריכים להביא שמן מגוש חלב בחלקו של אשר, שם היה הרבה שמן, כמו שבירך אותו משה רבינו ע"ה "וטובל בשמן רגלו" (דברים לג, כד), עד שהלכו וחזרו, שהרי יש שבת באמצע ואי אפשר ללכת בשבת, בפרט לדעת הרי"ף (ספ"ק דעירובין) והרמב"ם (פרק כז מהלכות שבת הלכה ב) שמחוץ לתחום י"ב מיל הוא איסור דאורייתא, לכן לקח להם שמונה ימים.

וטובל בשמן רגלו

ח. מה פירוש הברכה "וטובל בשמן רגלו"? בשעת מכירת יוסף פחדו האחים שאחד מהם יגלה ליעקב והוא עלול לקלל אותם, עשו חרם שאף אחד לא יספר מה שקרה עם יוסף, לבסוף ראו שסרח בת אשר סיפרה ליעקב, ניגנה לו בעוּד "עוד יוסף חי", היא ידעה ברוח הקודש וסיפרה לסבא שלה שיוסף בחיים, ויעקב שמח על בשורה זו ובירך אותה שתזכה להכנס בחייה לגן עדן[2], אבל האחים שראו שסרח בת אשר כבר יודעת שיוסף בחיים, חשבו בטעות שאביה סיפר לה ועבר על החרם, ומבואר במועד קטן (טו, טז) שהמנודה אסור בפריה ורביה, ואסור להכנס לארבע אמותיו, וכן אסור בסיכה, ובנעילת הסנדל, ואינו מאריך ימים, לכן בירך אותו משה רבינו "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר" שמותר בפריה ורביה, "יהי רצוי אחיו" שמותר להכנס בארבע אמותיו, "וטובל בשמן רגלו" שמותר בסיכה, "ברזל ונחושת מנעלך" שמותר בנעילת הסנדל, "וכימיך דבאך" שיאריך ימים.

שפע השמן של אשר

ט. מרן זצ"ל היה רגיל לספר לפני חנוכה, את המעשה שהביאו במסכת מנחות (פה:), שם מסופר על העיר לודקיא שבסוריא, שהיה חסר להם שמן זית, היום יש חשמל, אבל פעם היו צריכים הרבה שמן כי היו משתמשים בו להאיר ולבשל, שלחו את שר האוצר להביא להם שמן במאה רבוא, כשהגיע לארץ שלחו אותו לגוש חלב, חשב שיפגוש את בעל השדה במשרד ממוזג, והנה הוא רואה את בעל השדה שעובד בעצמו בזיתים, בלי פועלים, חשב שצחקו עליו היהודים, שיקרו אותו, שאל אותו: יש לך שמן במאה רבוא? אמר כן, התפלא, 'ויפג לבו כי לא האמין', הלך עמו לביתו, והנה הוא רואה את שפחתו שמביאה לו מים חמים לרחוץ את רגליו, ואחר כך הביאה לו קערת זהב מלאה בשמן, וטבל בה ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר "וטובל בשמן רגלו", היו לו חתכים בבשרו וסך אותם בשמן, כמו שיש היום משחת וולווטה. לאחר מכן הביא לו שמן במאה רבוא. שאל אותו: אתה צריך עוד שמן? כן, אבל אין לי עוד כסף. נתן לו עוד שמן בהקפה, ולא הניחו סוס וחמור וגמל בארץ ישראל שלא העמיסו עליהם שמן, והלך עמו ביחד עד לודקיא כדי שישלם לו, הרי נתן לו בהקפה, ואסור לתת בלי שטר חוב, שלא יעבור על לפני עוור. כשהגיעו לעירו, ראו בני העיר כמה שיירות של בהמות עמוסות בשמן, התחילו לשבח את שר האוצר שלהם, אמר להם אל תשבחו אותי, תשבחו את זה שהולך עמי, ועליו נאמר הפסוק (משלי יג, ז) "יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב", זה מתנהג כמו מתרושש שעובד בעצמו בשדה, אבל יש לו הון רב.

הדלקה עושה מצוה בחנוכה

י. כאמור, הדלקה עושה מצוה, גם בנרות חנוכה, שהרי מברכים להדליק נר חנוכה, ולכן צריך לתת בנרות די שמן שידלוק לפחות חצי שעה. אם אחד שם מעט שמן שדולק רק עשר דקות ואחר כך רוצה להוסיף שמן, אינו מועיל מה שמוסיף, כיון שהדלקה עושה מצוה, וההדלקה לא היתה כהוגן.

הדלקה כנגד הרוח

יא. וכן אם מניח את החנוכיה כנגד הרוח שיכולה לכבות את הנרות, אפילו אם סוגר את החלון לאחר ההדלקה, הרי הדלקה עושה מצוה, ובשעת ההדלקה לא היה ראוי לדלוק, ולא קיים את המצוה.

הדלקה בארגז זכוכית

יב. הגאון ממונקאטש בספר נימוקי או"ח (סי' תרעא) מספר על זקנו בעל הבני יששכר שהיה מגדולי האדמורי"ם, והיתה לו חנוכיית כסף והיה מדליק אותה בחוץ לפרסומי ניסא, וכדי שלא יכבו הנרות היה מניח אותה בתיבה של זכוכית. והאדמו"ר ממונקאטש תמה, מדוע כולם לא מדליקים בחוץ כמו סבא שלו. גם היעב"ץ (בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' קמט) כותב, כיון שאפשר להדליק בחוץ, זה כמעט חובה לכל אחד לקנות זכוכית ולהדליק נרות חנוכה בחוץ לפרסם הנס. הוא לא גזר חובה על כולם, כיון שכל גדולי הדור לא הזהירו על כך, אבל "כמעט" חובה.

כבר בזמן הראשונים היו מדליקים בפנים

יג. המאירי (שבת כא:) שהיה לפני 700 שנה, מעיד, שחכמי בית המדרש היו לומדים כרגיל בחנוכה עד לאחר שכלתה רגל מן השוק, ואחר כך היו הולכים לבתיהם ומדליקים, משמע שהיו מדליקים בבית, שהרי בחוץ כבר לא היו עוברים ושבים. וכבר האור זרוע (סי' שכג אות ב) כתב שבזמנם היו מדליקים בבית. וכן כתב הראבי"ה (בהל' חנוכה סי' תתמג עמוד תקעד). גם העיטור כתב על המנהג להדליק בבית: הואיל ונהגו נהגו. למרות שתקנת חכמים היתה להדליק בחוץ, ורק בשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו, הסכנה היתה מפני אומה שעבדו לאש, ואמרו שאסור להדליק אש אלא בבתי עבודה זרה שלהם, ומי שהיה מדליק נר חנוכה היו הורגים אותו. ובזמן הראשונים לא היתה סכנה כזו, ואף על פי כן מעידים לנו שכן היה המנהג להדליק בבית. לא כל מנהג של המון העם נחשב מנהג, רק מנהג שמעידים עליו גדולי הדור, כמו מנהג זה שמעידים עליו רבותינו הראשונים כמלאכים.

טוב להדליק בחוץ

יד. מכל מקום מי שיכול טוב שידליק בחוץ, או במרפסת הפונה לרשות הרבים, ויניח את החנוכיה בתוך זכוכית שלא יכבו הנרות מהרוח, ותבוא עליו ברכה.

אם הדלקה בזכוכית היא מהודרת

טו. יש שפקפקו על החנוכיות בזכוכית שיש להם שתי דלתות, כמו פתיחת ההיכל, שכאשר מדליקים את הנרות הדלתות פתוחות, והנרות לא יכולים לעמוד בפני הרוח במשך חצי שעה אם לא סוגר מיד את הדלתות, ומכיון שהדלקה עושה מצוה, צריך שההדלקה תיעשה בהכשר. כבר המהרי"ל דיסקין דן בזה, אם יש חשש בבית זכוכית מצד הדלקה עושה מצוה. וכן הגאון רבי צבי פסח פראנק בספרו[3] מקראי קודש (סימן טז) דן איך אפשר להדליק בחוץ בזכוכית, הרי הדלקה עושה מצוה? בשלטי הגבורים (שבת כא ע"ב בשורות הרחבות), כותב, מי שהדליק נר חנוכה בפני הרוח והנר כבה לא יצא, וחוזר ומדליק. משמע מדבריו דוקא אם כבה לא יצא, אבל אם החזיק מעמד ולא כבה כגון שסגר החלון, יצא. מדייק מכאן הרב פראנק שאפשר להדליק בזכוכית, כיון שסוגר את החלון ודולק. אבל בשלחן ערוך (סימן תרעה סעיף ב) כתוב בפירוש שאם הדליק עם מעט שמן ואחר כך הוסיף לא יצא, ואם כן הוא הדין ברוח. והרי קבלנו הוראות מרן, ואי אפשר לסמוך על הראיה מהשלטי גבורים.

אין למדים ממעשה נסים

טז. בתענית (כה.) מסופר על בתו של רבי חנינא בן דוסא שהדליקה נרות שבת בחומץ במקום שמן, והיתה בוכה, אמר לה רבי חנינא: מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק. ודלק עד מוצאי שבת ובירכו עליו בורא מאורי האש. ולכאורה איך הרגיע רבי חנינא את בתו, הרי גם בנר שבת הדלקה עושה מצוה, מברכים להדליק נר של שבת[4], ואם היה נר דולק מבעוד יום מכבה ומדליק לכבוד שבת, ובשעת ההדלקה לא היה ראוי לדלוק, צריך להדליק בשמן[5] ולא בחומץ, ומה יעזור הנס, הלא בירכה ברכה לבטלה, ומדוע נרגעה? לכאורה יש ללמוד מכאן כהשלטי גבורים שאם בכל זאת דלק יצא ידי חובה. אבל אין ללמוד ממעשה נסים.

הרב פראנק מתרץ עוד, שמכיון שהדבר בידו שלא יכבו הנרות אינו מעכב, ואינו דומה למי שלא נתן שמן כשיעור שאינו בידו שידלקו הנרות חצי שעה, מה שאין כן בנידוננו שבידו לעמוד שם בפני הרוח עד שתעבור חצי שעה, ולכן אין לאסור מעיקר הדין. לפני כ-60 שנה כשמרן זצ"ל היה גר ברח' אלקנה, היה אומן אחד [אביו של רבי יוסף בר שלום רבה של העיר בת ים] שהביא למרן מתנה, חנוכיה מנחושת בתוך זכוכית, אך הרב לא השתמש בה, יתכן שחשש לכך כחומרא בעלמא, אבל מעשים בכל יום שנוהגים להדליק בזכוכית.

הידור בארגז זכוכית

יז. לפני כעשרים שנה הגיע אלי יהודי אחד ובידו תיבת זכוכית לחנוכיה ורוצה עליה הכשר, הוא עשה את הפתח מהצד, ומכניס משם נר שעוה ארוך שבו מדליק את הנרות, כך שהרוח לא יכולה לכבות את הנרות, וביקש המלצה. אמנם יש מה להקל גם בפתח רגיל, שהרי הוא עומד בפני הנרות וחוסם את הרוח, ויכול להמשיך לעמוד שם ולא יכבה, ובמקום לעמוד הוא סוגר הדלת, מכל מקום יש בזה הידור מצוה לקחת בית חנוכיה כזה שהפתח שלו מהצד, ולכן כתבתי בהמלצה שטוב להדר, בחנוכה יש ענין להדר, כי כל הנס נעשה להידור מצוה, ויבורך מפי עליון, אבל אין זה לעיכובא. וגם מרן הצטרף להמלצתי וחתם, אחר כך הביא לי חנוכיה אחת מתנה, אחת מותר לקבל...

זמן ההדלקה

יח. לכתחילה צריך להדליק בחצי שעה הראשונה של הלילה, כי אחר כך יש אומרים שלא יוצא ידי חובה. אבל מעיקר הדין אפשר להדליק גם אחרי חצי שעה, שהרי היום יש הרבה אנשים בחוץ גם לאחר חצי שעה, אמנם צריך להקפיד על שיעור השמן שידלוק חצי שעה, אבל יכול לאחר את זמן ההדלקה במקום הצורך.

שוא לכם משכימי קום

יט. בכוללים יש להם הפסקה בצהריים שיוכלו לנוח, ואחר כך לומדים עד השעה שבע בערב. יש כאלה שלומדים רצוף בלי הפסקה, אבל בין שתים לארבע נרדמים על הגמרא. הט"ז באבן העזר (סי' כה סק"א) כותב על הפסוק "שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת" (תהלים קכז, ב), על אותם לומדי תורה שלומדים עד מאוחר ומשכימים קום, ואחר כך עייפים בלימוד, "כן יתן לידידו שינה", מי שישן כדי שילמד אחר כך בריכוז, גם הוא יקבל שכר על כך.

למי ראוי להתפלל נץ

מי שלא לומד כל היום, טוב שיתפלל בנץ החמה, כמבואר בשלחן ערוך (סימן פט סעיף א) שהוא מצוה מן המובחר. אבל אברך כולל צריך לעיין היטב בדברי הגמרא והראשונים, וכן בדברי האחרונים, לפעמים יש קטע של הסמ"ע או הש"ך שהוא עמוק וקשה להבנה, אם היה ישן טוב היה לומד מהר, אבל בגלל שהשכים קום לקח לו שעתיים להבין, צריך שיאכל טוב וישן טוב, אז יהיה עירני ויבין טוב את הסוגיא. לפעמים זו עצת היצר להתפלל בנץ, "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה" (אבות פרק ב משנה א).

הרב שלום לופס[6] חיבר חוברת שלימה על חשיבות התפלה בנץ החמה, והיה מדבר על זה הרבה. פעם אחת הוא הגיע לשיעורו הקבוע של מרן זצ"ל בבית הכנסת שאול צדקה, מרן הבין שרוצה לדבר על איזה ענין והושיב אותו לידו. בסיום השיעור מרן לחש לו: תדבר על מה שאתה רוצה, אבל רק לא על הנץ החמה! מרן ידע ששומעי השיעור באים אחרי יום עבודה ללמוד שעה וחצי, והשיעור היה ברמה גבוהה, מרן היה מלמד אותם תשובות שלימות ביביע אומר, יש לי מחברות שסיכמתי מהשיעורים האלה, והיום אני קורא בהם ואני מתפעל מהרמה הגבוהה. היה שם אבא נקי, והיה מחלק להם שתיה חמה, לפרסים תה, ולעירקים קפה. ומרן חשש שאם יקומו לנץ לא יצליחו ללמוד כראוי.

אם היה חובה מעיקר הדין להתפלל בנץ, 'אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'' (משלי כא, ל), אסור לומר אני לא אקנה ארבעת המינים כי אהיה עייף, זו חובה. אבל נץ זו חסידות. אמנם יש אברכים שקמים לנץ ואחר כך הולכים לישון, אבל מרן זצ"ל היה חס על כל רגע. מרן מעולם לא הלך למכולת, גם לאחר החתונה הרבנית לא שלחה אותו למכולת, כי ידעה שהוא מנצל כל רגע ללמוד ולכתוב. על ידי הלימוד והכתיבה עד שתים או שלוש בלילה יכול להיות גדול בתורה ולרכוש בקיאות, אבל כאשר קם לנץ לא יכול להשאר ער עד מאוחר. יש כאלה שלא לומדים עד מאוחר בלילה ולא יודעים הרבה, רק זורקים סברות באויר, התורה היא "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" (איוב יא, ט). מרן היה חסיד והיה מחמיר על עצמו בכמה דברים, אבל לא החמיר להתפלל בנץ החמה, כיון שזה בא על חשבון לימוד תורה, ומרן החמיר בלימוד תורה, לפני 50 שנה היה לו "מנין המאחרים" בשעה רבע לשמונה, היום זה נחשב מוקדם...

יש גם דיינים שקמים להתפלל בנץ, ואחר כך באים לבית הדין ומתנמנמים. כנשיא בית הדין הגדול קבלתי תלונה מעורך דין, שהדיין ישן בשעת הדיונים, זה אסור, "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" (דברים א, טז).

איך מרן הדליק

כ. כאשר מרן היה גר ברחוב אלקנה בירושלים, היה מדליק בתוך הבית על הארון קרוב למרפסת, כדי שיראו בחוץ, וכאשר גר ברחוב ז'בוטינסקי במשך 20 שנה היה מדליק בדלת הכניסה, כיון שמול החלון היה בית אחד עם תריסים מוגפים ולא היו רואים את החנוכיה. וכשהיה צריך היה הולך למסיבות חנוכה ושיעורי תורה, וחוזר בשעה עשר בלילה ומדליק. וכן המנהג.

שעת ההדלקה לאברכים

כא. ולכן גם האברכים שלומדים עד השעה שבע בערב, לא טוב שיצאו מהכולל מוקדם כדי להדליק בבית בצאת הכוכבים. בישיבת פורת יוסף היו יוצאים לחופש בחנוכה, היו אומרים "חנוכה" ראשי תיבות "חופש נעשה ונלך כולנו הביתה"... בכולל "חזון עובדיה" רצו האברכים גם כן לסיים מוקדם את הלימוד בימי חנוכה, וללכת הביתה להדליק נרות  חנוכה, והנה בחנוכה מרן זצ"ל הודיע לי שהוא רוצה לבוא לתת שיעור בכולל אחר הצהריים, אמרתי לו: אבל כולם הולכים לבית. אמר לי להודיע לכולם להישאר, כי הוא מגיע לתת שיעור, כולם נשארו, מרן מסר שיעור, ואחר כך אמר לאברכים שלא ילכו הביתה מוקדם, כדי שלא יהיה ביטול תורה, ואפשר להדליק בשעה שבע בערב, וכך עשינו הלכה למעשה בכולל חזון עובדיה, וגם כתבנו מכתב על זה, ומרן חתם עליו להמשיך את סדרי הכולל כרגיל. אני בעצמי לא הדלקתי בבית במשך עשרים שלשים שנה, הייתי מטלפן בשעה חמש בערב לרבנית שתדליק. יש נשים שלא רוצות להדליק בעצמן, "מה אני אלמנה"? אז כשיבוא לביתו ידליק.

ראש הכולל קובע

כב. היו אברכים שהלכו למרן זצ"ל ואמרו לו שהם לומדים גם בבית, ולכן רוצים לצאת מוקדם וימשיכו ללמוד בבית. ואמר מרן, שאכן אם לומדים בבית, שידליקו ואחר כך ילמדו בבית. בפרט אברך שכותב תשובות בהלכה, הוא פותח את ספרי האחרונים ולומד, יש לו חשק גדול, אברכים כאלה כותבים בערב שבת עד כניסת השבת, ובודאי לא יתבטלו. השבוע היה אצלי ראש כולל אחד [הרב אליהו בחבוט שליט"א], הוא הוציא שני ספרים "בתורתו", תשובות על מי שחלק על מרן זצ"ל, יש קושיות, אבל יש גם תירוצים, והוציא ספר שלישי על חופה וקידושין, יש לו 80 אברכים, ומקבלים משכורת יפה, וראיתי שכולם שקועים בלימוד.

אך אם ראש הכולל מכיר את האברכים אצלו, כל אברך אשתו אומרת לו בחנוכה: היום הולכים לאחי, מחר לאחותי, מחרתיים לבת אחי... ולא ילמדו בבית, חבל שישלח אותם בארבע וחצי, עלול להיות ביטול תורה דרבים, לא ירשה להם לצאת עד שבע. ראש הכולל קובע!

היה לי אברך בכולל שהיה לומד משהו אחר, בכולל למדו גיטין והוא היה לומד ברכות, טען לי: "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ" (עבודה זרה יט.), אמרתי לו תראה מה פירש רש"י שם, שיבקש מרבו ללמוד מה שחפץ. אבל אם רבו לא רוצה, שיחפש לו רב אחר...

וכן בזמן שלמדנו דיינות, אבן העזר וחושן משפט, היה אברך אחד שלמד דף יומי, וטען: קשה לי ללמוד דיינות. סיפרתי למרן זצ"ל, מרן הגיע למסור שיעור ולדבר על זה, הרווחנו שיעור... ומרן אמר: תראו מה כתוב בבלנק של הכולל, "בית מדרש גבוה להוראה ודיינות", מי שלא לומד הלכה עם כולם שילך למקום אחר.