"בזכות הטהרה גיליתי: אני מתגעגעת לבעלי"

טלי נישאה בגיל 38, לאחר שנים ארוכות שבהן חיפשה את בעלה כמעט בכל מקום בעולם. בעלה היה אז בן 39 ויחד הם החלו להקים את ביתם.

"הייתי מאושרת ביותר", מספרת טלי על עצמה באותה תקופה, "הרגשתי כל הזמן שהיה שווה לחכות, היה שווה להמתין. הנה, קיבלתי בדיוק את הבעל שרציתי, בדיוק את מה שחלמתי עליו תמיד, לא התפשרתי על כלום".

בתחילת נישואיהם התגוררו בני הזוג בגרמניה. "בעלי היה צריך להיות שם בגלל שליחות מטעם העבודה. היינו מרוחקים לגמרי מכל קהילה יהודית, ולמרות ששנינו באים ממשפחות מסורתיות, לא ממש הצלחנו להקפיד על שמירת מצוות כלשהן. כי פשוט לא היה לנו איך לעשות את זה. על מצוות טהרת המשפחה בכלל לא היה סיכוי לשמור. אז אפילו לא העלינו את האפשרות הזו על הדעת, למרות שבסתר ליבי היה חבל לי שאני לא זוכה לקיים את המצווה.

"במשך שלוש שנים התגוררנו בגרמניה", ממשיכה טלי, "מבחינה גשמית היה לנו באמת הכל. בעלי עבד במשרה מאוד מכניסה, אני ביצעתי עבודות תרגום מהבית והיינו מסודרים לגמרי מבחינה כספית. אבל משהו בקשר הזוגי שלנו לא היה תקין. אני זוכרת שמידי פעם עצרתי ושאלתי את עצמי – לזה חיכיתי במשך חמש עשרה שנה? על זה חלמתי? זה לא שהייתה לנו בעיה ספציפית, אבל פשוט לא היה לנו טוב ביחד. כמעט לא דיברנו, וכשכן דיברנו, אז היו בינינו בעיקר וויכוחים. מה שעשיתי לא מצא חן בעיניו, ומה שהוא עשה תמיד הרגיז אותי. השעות היחידות הטובות בהן הרגשתי משוחררת - היו בזמן שהוא יצא לעבודה, אבל כשהוא חזר הרגשתי שוב שהקפיצים נמתחים, הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר".

ואז הגיע השלב בו הם חזרו לארץ. "מהרגע הראשון היה ברור שנחזור, כי בעלי היה בגרמניה על תקן של משרה מסוימת שהסתיימה, ואת המשך עבודתו הוא נדרש לעשות מהארץ. באותם ימים גם הייתי ערב לידת בני הבכור, ודווקא שמחתי שאת הלידה וברית המילה נוכל לעשות בארץ, על יד המשפחה".

ההחלטה: מנסים ובודקים

"הגענו לארץ", ממשיכה טלי בסיפורה, "ואחרי כמה ימים כבר כמעט לא זכרנו שאי פעם לא התגוררנו כאן, כי ההשתלבות הייתה מאוד מהירה. שנינו צברים אמתיים, אוהבים את ארצנו, יחד עם כל הקשיים שיש בה. אפילו המצב הזוגי שלנו השתפר מעט, וכבר היינו יותר ידידותיים. כעבור מספר שבועות נולד בננו הבכור, אבל אז, אחרי הלידה, שוב חזרה להיות בינינו תקופה בעייתית, אפילו יותר מכפי שהייתה קודם לכן. היו המון מריבות וויכוחים. האווירה בבית הפכה לבלתי נסבלת, הרגשנו שאנחנו לא מסוגלים לסבול את זה יותר, אבל הבעיה הייתה שלא ידענו להסביר את מקור הבעיה. הרי שנינו אנשים אינטליגנטים, עם מודעות עצמית גבוהה, מסתדרים היטב עם כל אחד אחר בעולם, רק בתוך הבית קשה לנו. התביישנו אפילו לשתף בכך אנשים אחרים. היה לנו כל כך רע באותם ימים. אודה על האמת – המחשבה על גירושין עברה במוחי כמה פעמים".

ואז, באחד הימים ניסתה טלי לחפש דרך האינטרנט חומר מסוים לצורך עבודות התרגום שהיא מבצעת, ואיכשהו צץ מול עיניה אתר הידברות. "נכנסתי לאתר, סתם כך, מתוך סקרנות, ואז נתקלתי במחלקת טהרת המשפחה. פתאום הרגשתי דחף עצום וידעתי שזו ההזדמנות שלי", היא מספרת. "ובאמת, עוד באותו יום התקשרתי למחלקת 'מתחברות' והעבירו אותי לאחת הרבניות שסיפרה לי בהתרגשות על האור הגדול שיש במצווה הזו ועל הסגולות הרוחניות שהיא מביאה. 'פשוט תנסי ותראי', היא הבטיחה לי".

את טלי לא היה קשה לשכנע, אבל בעלה ממש לא היה בכיוון. "הוא אמר שהמצווה הזו נראית לו מיושנת מידי וקשה לביצוע. לא היה לו חשק בכלל להתחיל, אבל בכל זאת – הוא אדם חכם והבין שהדרך היחידה להתמודד איתי, היא פשוט לזרום, ולקוות שה'שגעון' הזה יעבור לי. אבל השגעון לא עבר", היא צוחקת.

התמונה באדיבות ארגון טהרת הבית

איך את מסבירה את זה?

"אני אגיד משהו שאולי יישמע כמו קלישאה – אבל מרגע שהתחלנו לשמרו על הטהרה והיו לנו זמנים שבהם לא יכולנו להיות ביחד, פשוט התחלנו להרגיש שוב את הגעגועים ואת הרצון לקרבה. פתאום הרגשתי כמו לפני החתונה, באותה תקופה שכל כך הערכתי והערצתי את בעלי. פתאום התגעגעתי אליו, ולאחר כל כך הרבה זמן של התנכרות וויכוחים, הוא פשוט התחיל לעניין אותי".

גם בעלך הרגיש ככה?

"בעלי היה קצת פחות רגשן בעניין", היא צוחקת, "הוא גם הודיע לי מידי בוקר מחדש שייתכן שהוא יישבר ולא יחזיק מעמד, אבל בסוף הוא הצליח לעשות את זה, ובשלב מסוים הוא גם הודה בפניי שבזכות התקופה הזו הוא הגיע למסקנה שהוא פשוט לא מסוגל לחיות בלעדיי. זה היה כל כך מרגש לשמוע ממנו את המילים האלו. פתאום קלטתי עד כמה שמצוות הטהרה היא לא סתם פעולה טכנית, אלא מלאה במשמעות ובעומק.

"זה לא שלא היו לנו תקלות קטנות פה ושם", היא מוסיפה, "אבל בסופו של דבר הרגשתי איך שהמערכת הזוגית שלנו חזרה לחיים, בעלי אפילו קנה לה פרחים ואני אפיתי לו את העוגה שהוא אוהב... פתאום הבנתי שבזכות הטהרה החיים שלנו טובים יותר. טובים הרבה יותר".

השנה תדליקו בחנוכיה מרהיבה שהיא יצירת אומנות - קחו חלק בבניית מקווה טהרה לנשים יהודיות במדינת אויב וקבלו את את החנוכיה היוקרתית שתאיר את ביתכם!

לחצו כאן: https://did.li/r8a6q  או חייגו: 073-222-1212