3 העשיריות שהזכירו לפרעה מי מנהל את העולם

יציאת מצרים ממשמשת ובאה, וגאולת ישראל קרובה לבוא. הדרך לגאולה עוברת בעשר המכות הידועות שבאו על פרעה ועמו, כפי שמתארת פרשתנו.

פרשת 'וארא' מציינת שבע מתוך עשר המכות שהביא הבורא על מצרים. המכות כולן – ללא יוצא מן הכלל, חרגו מגדרי ה"טבע" ומההנהגה הרגילה, וזאת כדי ללמד את האנושות – ובעיקר את בני ישראל, שהבורא שולט על כל רבדי היקום, ואין עוד מלבדו.

תוכנן של עשר המכות אינו מקרי אלא מהותי. הקדוש ברוך הוא בחר להכות את מצרים במכות ספציפיות מאוד, וכל אחת מהן גילתה גילוי מסוים בבריאה, שהיה בו כדי ללמד את בני ישראל במוחשיות את אחד מעיקרי האמונה. האופי והסוג של כל מכה היה מכוון במדויק כנגד עיקרון אמוני מסוים שבני ישראל היו צריכים ללמוד אותו. 

את המספר עשר פוגשים אנו בצמתים הכי חשובים בהיסטוריה: בבריאת העולם, כפי שכותבת המשנה "בעשרה מאמרות נברא העולם" (אבות ה). בגאולת מצרים – עשר המכות. במעמד הר סיני – עשרת הדברות.

קיים קשר בין שלושה אירועים יסודיים אלו.

אלוקים ברא את עולמו בעשרה מאמרות. כלומר, בפרשת הבריאה מוזכרות עשר אמרות שאמר אלוקים, אשר באמצעותן העולם נברא ומתהווה בכל רגע: "ויאמר אלוקים יהי אור", "ויאמר אלוקים יהי רקיע", "נעשה אדם", ועוד.

כיוון שבדרך כלל הבריאה קבועה ויציבה (לפחות איך שהיא נראית לעיננו), היא עלולה להסתיר את העובדה שהשם הוא המחייה אותה תמיד. פרעה והמצרים "נפלו ברשת" של הטבע, הם כפרו במציאות הבורא, ופרעה צעק: "מִי השם אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ... לֹא יָדַעְתִּי אֶת השם" (שמות ה, ב). בעקבות כך, המצרים למדו להכיר במציאות הבורא דרך עשרת המכות, שהוכיחו להם בדרך קשה את שליטת הבורא בכל רבדי היקום.

על ידי שינוי מערכות הטבע וחוקיותו, התגלה כי השם הוא המעמיד והמנהיג את המציאות כולה בכל רגע, והטבע איבד מעט מעוצמת ההטעיה שבו.

בני ישראל זכו למתנה מיוחדת, ועשרת המאמרות הפכו לעשרת הדברות – לכללים מנחים ולמצוות מעשיות. מטרת הדברות היא להחיל את התוכן הרוחני, אשר נלמד מעשרת המאמרות ומעשרת המכות, אל תוך מערכת חוקים מעשית.    

נמצאנו למדים, שקיים קשר מהותי בין שלוש סדרות ה'עשר', כך שאם נעמיד את שלוש הסדרות במקביל, נמצא קשר בין המאמר הראשון, לבין המכה הראשונה, לבין הדיבר הראשון, וכן בשני וכן בשלישי.

המאמר הראשון הוא: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". המכה הראשונה, אשר ביטאה את המאמר הזה, היא מכת דם. הדיבר הראשון הוא "אָנֹכִי השם אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם".

במכת דם, היאור וכל מימי מצרים הפכו לדם. יאור מצרים היווה עבור המצרים מקור מחייה עיקרי. המים הם מקור החיים הבסיסי והחיוני יותר מכל דבר אחר: מקור השתייה, ההשקיה וגידול התבואה, הרחצה ועוד. התלות המוחלטת של המצרים ביאור גרמה להם לייחס לו כוחות אלוהיים. היאור היה אחד האלים הגדולים של מצרים.

מכת דם כוונה בעיקר נגד היאור – האליל המרכזי, כדי לערער את תלותם של המצרים בו, ובכך לנפץ את הבועה האלילית השקרית של מצרים ביחס ליאור.

הפגיעה ביאור נעשתה דווקא על ידי הפיכת המים לדם, כך שמקור החיים הפך לסמל המוות. מכה זו הודיעה לפרעה ולמצרים – התרבות הארצית והמגושמת שלכם מובילה את האנושות כולה למוות! אתם שופכים את דם האנושות! שעבודכם לחומר העולם הזה ותלותכם בו, הופך את החיים עצמם לחסרי משמעות.

המאמר האלוקי הנחשף על ידי מכה זו הוא: "בראשית ברא אלוקים". מאמר זה מגלה שהבריאה הינה ביטוי של הקדוש ברוך הוא, ושיש מקור חיים אחד ויחיד. אם המצרים חשבו שהווייתם עומדת בפני עצמה ומנותקת ממקור עליון – הם גילו את הטעות. הנה, ה"אל" הכי גדול שלהם מת והבאיש.

הדיבר המקביל הוא הדיבר הראשון: "אנכי השם אלוקיך". כנגד העולם הזה, המתעתע ויוצר אשליה של עולם העומד בפני עצמו ללא קשר ותלות באלוקים, אומר הקדוש ברוך הוא: "אנכי השם אלוקיך". לא יאור ולא שום דבר אחר. יש בעולם רק דבר אחד – אלוקות.

כאמור, מכות מצרים נועדו לחזק אותנו בעיקרי היהדות. הלוואי שנזכה להפנים את התובנות העולות מהן אל תוך חיי המעשה.