ישבתי על הכורסא והמתנתי, כשהבחור ניגש אלי וקרא בשמי

מה הסיכויים לזכות בפיס?! סיכויים קלושים!

היום קיבלתי חיבוק מאבא, חיבוק שרק אבא יכול לתת לבת שלו, חיבוק עם הרבה אהבה! חיבוק שהיה שייך רק לי!

כבר זמן מה אני משוועת לישועה. אני מאמינה, כן, מאמינה עד המקום הכי גבוה שאני יכולה. ובכל זאת, מסתבר שאני לא מאמינה באבא כמו שמגיע לו. הרי הוא כל יכול! ואם רק ירצה וידע שזה מה שטוב לי, הוא מיד יפנק אותי. אין לו שום מניעות! הכל בידיו והכל ברצונו.

מדי פעם מתגנבת לליבי מחשבה פגומה, שאם אשתדל יותר, אולי זה יעזור. שאם אתפלל ואדרוש, הוא מיד יענה לי. שאם הוא יראה שאני נופלת לייאוש, שאני כבויה וכואבת, אולי הוא יקשיב. הוא חייב להקשיב. הוא אבא שלי, והוא לא רוצה שאתעצב.

אבל לאבא שלי יש דרכים מיוחדות להראות לי שהוא חושב עליי, שהוא דואג לי ורוצה בטובתי. יש לו דרכים עדינות מאד ומתוקות, להראות לי שאם זאת המציאות שלי, זה רק בגלל שזה מה שהכי טוב לי!

לא כולם זוכים לראות. אני זכיתי!

מה הסיכויים שאזכה בלוטו?! קלושים.

ובכן, מה שקרה לי אמש זה לא זכיה בלוטו! אלא משהו לא פחות מפתיע.

קבעתי פגישה בשעה 8 במלון ויזניץ בבני ברק. זה הבחור, בערך מספר שבעים שאני נפגשת איתו.

לא קיבלתי הרבה פרטים, מלבד זה ששמו איתמר, והוא לומד ב"אור החיים" (אולי קיבלתי עוד פרטים, אבל בשלב הזה אני לא טורחת לזכור).

הגעתי למלון בזמן ואמרתי "מזמור לתודה" על כל מה שיבוא. כשנכנסתי, עמדו בחוץ 2 בחורים שדיברו ביניהם. היה ניכר שהם מחכים לשידוך. נכנסתי פנימה והתיישבתי על אחת הכורסאות. כעבור מספר רגעים הגיע לכיווני אחד הבחורים, ואמר לי "בן חמו"?! הנהנתי והתיישבנו באחת הפינות. הבחור נראה ממש צעיר, וזכרתי שהוא בן 29. התעניינתי בנימוס: "באת מירושלים"? "לא, מאשדוד…". משהו בי התחיל להתערער, בדרך כלל אני משתדלת לזכור פרטים כאלה. המשכנו לדבר כמה דקות על הישיבה שלו וכו', ומשהו נשמע לי לא מתאים. אני לא זוכרת אף פרט מהדברים שהוא אומר… עצרתי אותו רגע, ושאלתי: "אתה איתמר"? "לא, אני יאיר...". אז התחלתי להבין… "אמממ אז זאת טעות, אני מחכה לאיתמר". הוא התנצל וקם ללכת. שאלתי אותו: "אתה לא קראת לי בן חמו?!" ,"כן", הוא אמר, "שני בן חמו"... "אהה, אני מור בן חמו"...

"אני רואה אותך וחושב עליך"

זהו, זה הספיק לי כדי להבין שזכיתי בחיבוק, בסימן, בלוטו!

ככל שאני חושבת על זה יותר אני מבינה עד כמה שהסיכויים הם אפסיים.

מכל המלונות בארץ הגענו דווקא למלון הזה, ודווקא בשעה הזאת, והוא הגיע לפני הבחור המיועד. ומכל המשודכים בעולם צירפת שתי בחורות עם אותו שם משפחה, ומעבר לכל… בכל 27 שנות חיי מעולם לא קראו לי בשם המשפחה שלי, ובייחוד לא בחורים שנפגשתי איתם. אז איך זה שעשית את כל הצירופים הללו בצורה הכי מדויקת עד הפרטים הכי קטנים?! כדי ללמד אותי דבר נפלא!

אומנם לא יצא מהפגישה דבר, אולם יצא לי לראות ולהבין שכשאתה רוצה, אתה מחולל ניסים! מצרף את הכל בדיוק מושלם, וכאילו לחשת באזני:

"מור בתי, את יקרה לי מכל! אני רואה אותך וחושב עליך! אני דואג לך יותר מכל אחד אחר! אני יודע שאת כואבת ומרגיש את זה! אבל, אני גם יודע שעכשיו זה לא מה שנכון לך! חכי בסבלנות, אל תנסי לדחוק את השעה. זה יבוא! וכשזה יבוא, זה יגיע עם הרבה אור ואושר, בשלמות ובלי ספקות! אני מכין לך משהו נפלא מאוצרי הטוב.

"רק רציתי שתביני, שתרגישי שאני משגיח עליך השגחה פרטית מדויקת ומושלמת! אני חושב עליך כל היום, וזו הדרך שלי להוכיח לך עד כמה אני אוהב! תפסיקי לדאוג, תני לי לנהל את העולם. רק תאמיני בי ותהיי שמחה, זה מה שאני רוצה! ואם לסדר לך "פיס" כזה יעזור לך לחזור לעשתונותייך ולהאמין, אז אני אבטל את הטבע ואנהג איתך בדרך נס, כדי שתחזרי אלי!

אני אוהב אותך כל כך!".

אז מה הסיכויים לזכות בפיס?! אצל אבא… הכל אפשרי!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.