איך היא עשתה את הדיאטה הזו? הטור של דנה שוורצמן

זר לא יבין זאת. גם רזה לא. טבת הגיע ואין בכוונתי להתלונן.

לא אכתוב על הסופגניות לסוגיהן שצלחתי (אף על פי ולמרות שאין דבר אהוב עליי יותר מסופגניות. לסוגיהן).

אפילו את ניקוי הרעלים שאני מתכננת להתחיל כבר כמה חודשים, דחיתי עד יעבור טבת.

אתמה ביני לביני על החורף ועל אפשרויות ההשמנה שהוא טומן בחובו.

ולא רק בגלל שאני אוכלת כי קר לי, אלא בגלל הביגוד המכסה יותר מהרגיל ומאפשר להסתיר את המרקים המוקרמים, שנתקעים להם איפשהו בין השוק למותן.

אבל באמת אין בכוונתי להיות בנאלית עד כדי כך שאכתוב על דיאטה. לכן, בעזרת השם ובלי נדר כמובן, לא אזכיר את המילה דיאטה.

לא אספר על דיאטות שעשיתי.

לא על דיאטות שניסיתי.

לא על דיאטות ששמעתי עליהן.

לא אתייחס בשום צורה ואופן לכל מה שקשור בקלוריות או בשומנים.

פשוט, אניח בצד את כל מה שקשור באיזשהו אופן לנושא הנלעס הזה.

אופס...

הנה, הנחתי את הנושא הזה. לקחתי והנחתי אותו בצד.

אלא מה? איך שהנחתי אותו בצד, פגשתי מישהי שהורידה שלושים קילו. שמעתם?! שלושים קילו!\

והרי אי אפשר לא להתפעל מזה, אי אפשר לא לשאול את הריבונו של עולם את השאלה המתבקשת: ריבונו של עולם! איך היא עשתה את זה?

כמובן השתדלתי בכל מאודי שהקנאה שאני חשה תהיה קנאת סופרים אלא שאז נזכרתי, שגם אני מורידה בכל יום שלושים קילו.

מה זאת אומרת איך?

בכל יום כשאני חוזרת מהגנים עם הילדים, אני נאלצת להעלות אותם על הידיים במדרגות, וכשאני מגיעה הביתה אני מורידה מעליי את שלושתם, שזה בערך שלושים קילו... שיהיו בריאים.

מבטיחה שאין לי כוונה לכתוב על דיאטה, אני רק תוהה איך עדיין לא המציאו מקרר שאם הוא מזהה את הפרצוף שלי מול הדלת מהשעה שבע בערב ועד שבע בבוקר, הוא מפעיל אזעקה מחרישת אזנים, או לסירוגין, מצפצף בביפר של "הצלה שומרות משקל", ואלה מגיעות תוך דקות ספורות להציל אותי מעצמי.

איך לא הומצא עדיין מסיר שומנים? לא לתנור, לבעלים של התנור!

איך לא המציאו חיישן שמתחבר לאצבעות וכשאת מתקרבת לדבר מאכל, החיישן אומר בקול מהו הערך התזונתי של אותו מאכל. זה נפלא כשמדובר באבטיח, אבל כשמדובר בפוטיפורים, קטנטנים שלא יהיו...

ריבונו של עולם! אנחנו בשנת 2015 למניינם, אנשים הגיעו לירח וחזרו!

עזבו הגיעו לירח. כשהייתי קטנה, הדפסנו הכי רחוק על חולצות, היום אנשים מדפיסים בתים!

פלאי הטכנולוגיה מפתיעים בכל יום מחדש עם משהו חדש, מהמם, מרשים, מפתיע, אבל עם כל זה, טרם הצליחו להמציא חצאית במידה 48 שכשלובשים אותה היא נראית במידה 44.

אבל לא. אני לא מתכוונת לכתוב על דיאטה.

גם לא על כל מה שקשור בדיאטה, כמו אוכל בריא או ניקוי רעלים או קמח לבן או סוכר לבן. פחמימות או חלבונים, גם לא על ויטמינים. לא על ירקות ירוקים ולא על תה צמחים. לא על עשב חיטה ולא על עשב פרות אורגני. לא על ספורט, לא על הליכות, לא על שרירי בטן, כלום!

נראה לי שאכתוב על סיבים תזונתיים.

גיסתי הסבה את תשומת לבי לכך שעל כל דבר מאכל כתוב: מכיל סיבים תזונתיים. שמתם לב לתופעה?

אם מתרכזים לרגע במושג: סיבים תזונתיים

הוא לא נשמע כמו משהו אכיל.

בעצם זה נשמע כמו משהו מאוד לא אכיל ומאוד לא תזונתי - סיבים.

• "אז מה תרצו לאכול, ילדים?".
• "סיבים, אימא! אנחנו רוצים סיבים!".

אוותר גם על התענוג של לכתוב על סיבים תזונתיים.

אם כך, לא אכתוב על סופגניות.

לא על דיאטה.

לא על סיבים תזונתיים.

נראה לי שניפגש בחודש הבא.

אני פורשת בשיא.

הטור פורסם במגזין הנשים "פנימה"