כתבות מגזין
המתנדבים שמשפצים בתי נזקקים: "ככל שזה תלוי בנו - ילדים לא יחיו יותר בחושך"
איך הפכה פעילות חסד נקודתית לעמותה בעלת מתנדבים רבים שמפיצים אור בבתים הרוסים? בני יעקובי ואופיר גריידי, יוזמי עמותת 'איתן מושבך' מדברים
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם ד' שבט התשע"ז
כשבני יעקובי ואופיר גריידי מקיבוץ 'בארות יצחק' החליטו להרים את הכפפה וליזום פעילות חסד של שיפוצי בתי נזקקים - הם לא האמינו שתוך זמן קצר, תהפוך הפעילות הנקודתית - לעמותה עם מתנדבים רבים שמגיעים לבתים ישנים והרוסים במיוחד, ומפליאים בהם את קסמיהם: טיח, צבע וכל מה שצריך, כדי לשוות לבית מראה חדש, נקי וכזה שכיף לחיות בו.
בשלוש שנים בלבד, הצליחו המתנדבים להגיע ללמעלה מ-120 בתים באזור אור יהודה, לוד, בני ברק ופתח תקווה אך היד עוד נטויה, ולא פחות מכך - החיוך...
מה שמתחיל במילוי חורים 'סתמי' על הקירות, מסתיים לרוב בקשרים לבביים ומילוי חורים 'נפשיים'- שמוביל לקשר איתן ומשפחתי עם כל אחת מ-120 המשפחות. משפחות שחייהן השתנו לבלי היכר, בעקבות השיפוץ של עמותת 'איתן מושבך'. אחד הרגעים הכי מכוננים של גריידי, הוא היום שבו נכנסו לביתה של ילדה יתומה שגדלה בלי אבא. "היא גרה בבית במצב קשה, אפילו בלי מכונת כביסה", מספר גריידי בראיון לMYnet ראש העין. "פתאום היא ראתה דמות אבהית וחבר'ה סמכותיים שהסבירו מה אפשר וצריך לעשות כדי לשנות את המצב. זה כנראה משהו שהיה חסר לה. כשיצאנו מהבית, אני ובני דמענו כמו ילדים, ואחר כך חזרנו לבית הזה ונתנו לה צעצועים".
ה
קרדיט צילומים: עמוד הפייסבוק של עמותת 'איתן מושבך'
כואב הלב: המשפחה שחיה שבע שנים ללא אור בבית
הצעד הראשון של יעקבי היה לפנות לעובדת סוציאלית. היא זו שהמליצה על המשפחה הראשונה, המתגוררת באור יהודה. "הגענו לבית של משפחה ממוצא אתיופי עם שישה ילדים. אופיר ואני עשינו סיור מקדים במקום, כמו שאנחנו עושים מאז בכל בית - ונדהמנו לגלות שכבר זמן מה אין אורות בחדרים בגלל איזו בעיה בחשמל, אין מים חמים בברזים ועל המיטות מצאנו שקיות ניילון פרושות, בגלל נזילות בלתי פוסקות מהתקרה".
כבר באותו ערב הזמינו השניים חשמלאי לבית המשפחה, שלא הצליח להבין איך זה שבמשך שבע שנים - אין להם אור בבית. "הוא איתר איזו בעיה בתוך הקיר, משהו קטן שלא הצריך הרבה עבודה - אבל למשפחה פשוט לא הייתה מודעות לכמה העניין פשוט. ברגע שילדי המשפחה נכנסו הביתה וראו פתאום אור בחדר שלהם - זה היה פשוט מדהים. פתאום נהיה להם אור בעיניים. ראית ילדים שנפתחו לעולם, וכל מה שהיה צריך לעשות, זה תיקון אחד פשוט".
זה היה התמריץ הראשוני, האות שסימנה כי הם נמצאים בכיוון הנכון ושם בדיוק צריך להשקיע את הכוחות. "החלטנו שככל שזה תלוי בנו - ילדים לא יחיו יותר בחושך. נצא לדרך עם הכלים שיש לנו, ונעזור למי שאפשר".
יעקבי וגריידי פנו לשירותי הרווחה, אך מרבית המקרים שבהם טיפלו הגיעו דווקא דרך פעילים בשכונות מצוקה, שנמצאים עמם בקשר. ואיך מגיבות לבקשת העזרה המשפחות הנזקקות? "התגובות הראשוניות מאוד חשדניות", מספר יעקבי. "אנשים לא מאמינים לנו ולא ממש מבינים מה אנחנו עושים. גם אם הם לא חושבים שאנחנו מנסים להרע, הם אומרים שלפנינו היו הרבה שהבטיחו ואז נעלמו. הם מחפשים תמיד את המניע הנסתר. אני יכול להבין אותם. אבל כשאני מפנה אותם לעמוד הפייסבוק שלנו, שבו יש הסבר מפורט כולל של מנהל מתנ"ס ממוצא אתיופי שמציג את הפעילות שלנו - זה שובר את הקרח".
