הסופרת פרידה שטרן: "כך חולצו 30 שאהידים יהודיים מן המסגד"

"כששמענו כל חברי הכולל שר' יענקל דוד שלנו יושב בכלא היינו בהלם. כיצד הסתבך יענקל דוד, האברך התמים הזה שלא מסוגל לפגוע בזבוב? אט-אט התבהרה התמונה, והיא הייתה שחורה משחור". במילים אלו נפתח הסיפור הראשון בספר החדש 'מבט מלמעלה' - סיפרה של הסופרת פרידה שטרן.

סיפרה, אמרנו? כשמשוחחים עם פרידה היא מתעקשת לטעון שהספר אינו שייך רק לה, שכן הסיפורים שמופיעים בו הם כולם סיפורי השגחה פרטית, אשר שייכים לכלל עם ישראל, והם מבוססים על מקרים אמתיים לחלוטין, אם כי חלק מהפרטים טושטשו לצורך שמירת הפרטיות.

תפילות בחדר עם חלונות עגולים

יענקל דוד, עליו התחלנו לספר לכם, הוא אברך פשוט ותמים, אשר מצא את עצמו בכלא, אחרי שהסתבך בעסקה פלילית, כשניסה להרוויח מעט כסף כדי להביא למשפחתו. העבריין האמתי – מי שרתם אותו לעסקה, הצליח להימלט מהארץ.

לאחר ששהה בכלא במשך תקופת מה, חווה יענקל דוד הרעה משמעותית בתנאי המעצר. אם עד אז הוא היה נתון בחדר פרטי, הרי שביום אחד הוא הועבר לחדר בו שכנו פושעים ועבריינים, בתת תנאים. מרדכי, החברותא של יענקל דוד, אשר מגולל את הסיפור – מעיד על עצמו שהוא לא הצליח להמשיך ללמוד בשקט ביודעו את מצבו של חברו, והוא מיהר והתפלל בבית כנסת הסמוך לכולל, תפילה מעומק הלב, וקרא את כל ספר התהילים.

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

מרדכי שב לתלמודו, ומאוחר יותר התברר שבדיוק באותו יום ובאותה השעה בה הוא התפלל, הוחזר יענקל דוד לחדר הפרטי בו שהה קודם לכן, וגם העורך דין התקשר כדי לבשר כי המשטרה הצליחה לשים ידיה על העבריין האמתי, וכעת הצדק עומד לצאת לאור.

אלא שהדבר המדהים בכל הסיפור הזה הוא מה שארע לאחר מכן: לאחר ששוחרר יענקל דוד, והוטלו עליו רק עבודות שירות קלות, הוא סיפר על חלום מעניין שחלם כששהה בחדר האימים, באותו יום שבו חלה המהפכה במשפטו. "חלמתי שאני רואה יהודי שמתפלל בבית כנסת עם חלונות גבוהים ועגולים. הוא קרא את כל ספר התהילים. לא זיהיתי את האיש, שכן ראיתי אותו מאחור. אבל התעוררתי בתחושה טובה שהתפילות למענו עולות עד לב השמיים ומביאת איתן ישועה גדולה".

מיותר לציין כי מרדכי – החברותא של יענקל דוד הבין בדיוק על מה הוא מדבר, והוא גם ציין בסיום הסיפור: "עד היום אני נרגש מהסיפור הזה. אנחנו מבקשים ישועה, מחפשים בנרות סגולות, מוכנים לגמוע מרחקים עד לציונים מפורסמים, לערוך מאמצים אדירים למענה. כל אלה דרכים מופלאות שעמך בית ישראל מיוחד בהם. אבל לפעמים אנחנו שוכחים את הדרך הפשוטה, הכל-כך נלבבת, הנמצאת כאן קרוב אלינו בארון הספרים. התהילים היקר והוותיק של דוד בן ישי נעים זמירות ישראל. לקחת ספר תהילים ופשוט לבקש ולהתחנן לרחמים".

כך גיליתי שאני סופרת

כל הסיפורים שמופיעים בספר נכתבו על ידי הסופרת פרידה שטרן, אשר מיטיבה לתאר כל פרט ופרט שמופיע בהם, ועושה זאת בצורה מרתקת ומרגשת כאחד.

אבל כשאנו שואלים את פרידה איך היא הגיעה לתחום הכתיבה, היא מצליחה להפתיע עם סיפור המאופיין אף הוא בהשגחה פרטית מיוחדת: "לעולם לא אדע אם באמת נולדתי מוכשרת לכך או שמא הניסיונות הרבים שלי הם שהבעירו בי את הכישרון", היא צוחקת, "אבל האמת היא שזה לא בדיוק משנה. אני בת יחידה במשפחה וכילדה הייתי מאוד משועממת ואמא שלי שתחיה, הייתה תמיד מקסימה ודאגנית, כך שלצאת מן הבית לא יכולתי הרבה, כדי שלא להדאיג אותה. לא היו לי כל רגשי מרי, והבנתי אותה מאוד, אבל יחד עם זאת, חיפשתי בכל דרך איך להעסיק את עצמי ומצאתי את תחום הכתיבה".

וכאן מסבירה פרידה: "בדורי היו ספרים חרדיים מעטים מאוד: שמואל ארגמן, זרקור, יוכבד סקס, מ. ליהמן. והיו גם ספרים שלא לרוח היהדות, שבבית הספר היו מוחקים מהם מלים שאינן מתאימות... החלטתי שאם אין ספרים, אז אני אהיה זו שאכתוב, וכך התחלתי לכתוב סיפורים בהמשכים.

כריכת הספר ''מבט מלמעלה''

"ובאמת, קניתי מחברת ספרילה יפה והתחלתי לכתוב מידי יום פרק אחד. אמי עודדה אותי מאוד ואני שמחתי. כמובן שהמחברת נותרה ספונה במגרה. יום אחד לקחה אמי את המחברת לאספת הורים בלי ידיעתי, ולמחרת בישרה לנו המורה הנערצת שיש לה ספר חדש. היה חשמל בכיתה וכל הבנות התחרו ביניהן מי תהיה הראשונה שתקבל את הספר. גם אני. ואז... הוציאה המורה את המחברת שלי מן התיק שלה. האמת היא שכמעט התעלפתי. היא שפכה עלי המון שבחים שהיו כמובן מוגזמים, אבל אני נמסתי ופשוט האמנתי לה לכל מילה. אחר כך עברה המחברת בין כל הבנות וכל אחת כתבה לי מחמאה. רק בזכות המורה היקרה הזו, שאגב, לא היו לה ילדים ואנחנו היינו הילדות שלה, אני היום סופרת".

ומהיכן הגיע הרעיון לכתוב דווקא סיפורים על השגחה פרטית?

"זה התחיל כצורך של הקוראים, אבל בסופו של דבר כתבתי על כך כי פשוט מאוד התחברתי לזה. הרגשתי שהסיפורים האלו של ההשגחה מאירים לי את הנשמה. אני חושבת שהרווח כולו שלי, כי זכיתי בעקבות כך לראות השגחה בכל סיפור שהוא, ולא רק כשהיא נראית בחוש ומתרחשים ניסים ונפלאות. למדתי לראות שכל החיים שלנו הם סיפור אחד של השגחה. לפעמים אנחנו רואים את הסוף הטוב, ולפעמים לא. אבל תמיד מאמינים שהכל מאתו יתברך".

ופרידה גם מדגישה: "לכל הסיפורים שמופיעים בספר יש מקורות מוסמכים. אין אפילו סיפור אחד שמומצא, ובאמת אין שום צורך להמציא. הרי העולם מלא בסיפורים, וצריך רק לפקוח את העיניים".

ומהיכן מגיעים אלייך כל הסיפורים האלו?

"קודם כל האנשים הקרובים אליי יודעים שאם רוצים לשמח אותי, אז פשוט מביאים לי סיפור טוב. חתני הוא המומחה מספר אחת להבאת סיפורים כאלו והסיפורים הטובים ביותר מגיעים ממנו. אבל גם ילדיי והוריי שיחיו ובעלי יודעים את הסוד".

עד היכן הדברים מגיעים? יום אחד מספרת פרידה שהיא הייתה זקוקה נואשות לרעיון לסיפור חדש, ולא מצאה. פשוט לא מצאה. "הכרזתי בבית על תחרות – מי שמביא לאמא סיפור יפה מקבל עשרים שקלים. ומה אתם חושבים? בני בן העשר הביא לי את אחד הסיפורים היפים ביותר שלי. הוא קיבל המון מחמאות, וכמובן גם את הסכום המובטח, ולא היה מאושר ממנו".

שלושים שאהידים יהודיים

תני דוגמא לסיפור שריגש אותך במיוחד!

"סיפור שריגש אותי?" היא מהרהרת לרגע, ומשיבה מיד: "הסיפור על הדיין שנכנס למסגד בצרפת והציל שלושים נערים יהודים שכמעט הפכו לשאהידים. היה זה דיין דובר ערבית שהוזעק על ידי אחת האימהות היהודיות שהתגוררה באזור וסיפרה כי בנה התדרדר לפשע ומצא את עצמו במסגד שהופך נערים לשאהידים. הדיין החליט לסכן את עצמו ונכנס אל תוך המסגד כדי לחלץ משם את הנער היהודי, אלא שאז התברר דבר מדהים – לא נער יהודי אחד היה שם אלא שלושים נערים יהודיים. נערים שכמעט נשלחו לאפגניסטן להיות שאהידים. שלושים ילדים של הקב"ה. בדרך לא דרך הוא הצליח לחלצם ולהביאם לארץ הקודש, וכיום יושבים הנערים היקרים הללו ולומדים תורה בישיבות בירושלים. ובאמת זו דוגמא לסיפור שעמלתי קשות כדי להגיע אליו ולאמת את כל הפרטים".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

ואיך שמעת עליו?

"חתני שמע את הסיפור מכלי ראשון – מהדיין עצמו, אך לא היו לו את פרטי ההתקשרות עם הדיין, ובשל כך הפכתי עולמות כדי להגיע למספר הטלפון שלו. בסוף שוחחנו והוא ביקש שאשלח לו את הסיפור לאחר כתיבה, כדי שיוכל להעיר ולהאיר, וגם להשמיט חלקים שעלולים להיות בעייתיים מבחינה ביטחונית. המאמץ היה רב, אבל התוצאה כדאית ברוך ה', ובעקבות פרסום הסיפור היו פניות של יהודים שיש להם בנים בצרפת שגם הם נשבו בידי המוסלמים. הדיין הסכים לתת פרטים על עצמו ואת ההמשך אינני יודעת. אבל אני מקווה שרווח והצלה יצא מן הספור המיוחד הזה..."

ולסיום, מציינת פרידה, כי אם יש לכם סיפור מיוחד של השגחה פרטית, אתם מוזמנים להעבירו אליה. ומי יודע? אולי הוא גם יעלה על הכתב?