בעלי לעתיד, אני מחכה לך, אבל כבר לא על מצב "המתנה"

לבעלי, שאני עדיין לא מכירה,

אני כותבת לך את המכתב הזה כשאני עדיין לא יודעת מי אתה בכלל, ושנינו יושבים וממתינים לרגע שבו יכריזו בשמיים שהגיע זמננו להיפגש.

ובינתיים, אני רוצה לספר לך דווקא על התקופה הזאת, של ה"המתנה". לא סתם כתבתי את זה ככה, רציתי לשתף אותך בתהליך שעברתי בתוך התקופה הזאת, ששינה לי לגמרי את ההסתכלות על המצב!

בד"כ אנחנו רגילים לקרוא לתקופה הזאת "תקופת המתנה".

​ומה עושים ב"המתנה"? מחכים! יושבים בתחנה ומחכים שיגיע תורנו. מתקרב אוטובוס – קופצים, אולי הפעם זה זה? ולא, חוזרים באכזבה לספסל עד לפעם הבאה...​

​ככה גם אני הייתי בהתחלה, מחכה... אבל אז, יום אחד, הבנתי את גודל הפספוס! במקום לבזבז את הזמן הזה בהמתנה, אני יכולה לנצל אותו לבניה! במקום לשבת בקצה השלד של המבנה ולחכות, אני יכולה בינתיים להמשיך בבניה, וכשתגיע – הכל יהיה בנוי יותר! במקום לחכות, כשמצב האישיות שלי נשאר כמו שהוא, אני יכולה בינתיים להשקיע בבניית האישיות שלי, וכשתגיע – אני אהיה בנויה יותר לחיי הנישואין. ומאז אני לא בהמתנה, אלא בבניה. תוך כדי שאני מחכה לך, אני גם עובדת חזק על האישה שתהיה לך, שתהיה בנויה יותר, בוגרת יותר, מבינה יותר, כנועה יותר, ותרנית יותר, צנועה יותר, אוהבת יותר, מעריכה יותר תורה, עושה יותר חסד, משקיעה יותר במידות, חזקה יותר ביראת שמים. בקיצור – מתקדמת, ולא עוצרת!

ואין לי ספק, שככל שקשר הנישואין מתחיל ממקום גבוה יותר, כך הוא עמוק יותר וממוצה יותר!

אז כן, אני עדיין מחכה לך, אבל לא בחוסר מעש!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.