כשאומנות, ארונות קודש ודור שני של חוזרים בתשובה נפגשים

תוכלו לקרוא לו אומן, תוכלו לקרוא לו ראש ישיבה, ואם תרצו – הוא גם אברך כולל, אבל כאשר אנו משוחחים עם הרב אברהם אברג'ל, הוא מבקש שנכנה אותו בתואר החביב עליו ביותר – 'בעל תשובה', וזאת מכיוון שלפני 34 שנים הוא זכה לגלות את אלוקיו. "נולדתי למשפחה שאינה שומרת מצוות, ומאז שאני זוכר את עצמי הייתי אומן והתעסקתי המון בפיסול ובציור", הוא מספר. "כשהייתי בן 22 נחשפתי לספרים של רבי נחמן מברסלב והם אלו שהובילו אותי לחיפוש אחר האמת. כך, לאט-לאט התקרבתי ליהדות".

בתחילת דרכו, מיד אחרי נישואיו, מספר הרב אברג'ל כי היה ברור לו שהוא מעוניין להיות אברך. "למדתי כאברך בכולל במשך כמה שנים וזנחתי לגמרי את תחביב האומנות. אבל בשלב מסוים הרגשתי צורך ליצור, ובנוסף, גם נולדו לנו ילדים והייתי זקוק לפרנסה, אז התחלתי להתעסק ביודאיקה, בציורים ובכתובות. מכיוון שרציתי משהו תורני, אז הייתי גם סופר סת"ם. אבל במשך רוב שעות היום שלי המשכתי ללמוד כאברך".

והרב אברג'ל מציין כי באחד הימים הוא התחיל לחוש קושי מסוים בכתיבה הסת"ם. "הידיים שלי כאבו וכדי ליצור הייתי זקוק למאמץ רב. התייעצתי עם רופא והוא המליץ לי לחזק את שרירי הידיים וזה מה שהוביל אותי בחזרה לפיסול ולאומנות. מבחינתי זה היה מדהים - אחרי 12 שנה שלא התעסקתי בתחומים האלו פתאום חזרתי אליהם והרגשתי איך שאני חוזר לחיות. החלום שלי היה שאזכה לעשות עבודות אומנות בתוך בית כנסת, וכך אוכל לשלב בין האמונה שלי לאומנות".

חלום שהפך למציאות

חלומו של הרב אברג'ל התממש עד מהרה בסייעתא דשמיא מופלאה: "התגוררתי באותה תקופה בבת עין, וביקשו ממני לעשות שלט הנצחה לתורם מסוים שתרם כסף לבית הכנסת של היישוב. יצרתי את השלט, והתורם התלהב מאוד ומיד הזמין ממני עוד שלטים אומנותיים לבתי כנסת נוספים שהוא תרם. אחר כך הוא שאל אם יש לי אפשרות ליצור ארון קודש לבית כנסת שהוקם ביישוב כרמי צור, וקפצתי מיד על המציאה, כי כמו שאמרתי - זה היה החלום שלי".

אלא שבאותה תקופה הרב אברג'ל כלל לא שיער להיכן יתפתחו הדברים. "עבדתי במשך תקופה עם אותו תורם וביחד הקמנו ארונות קודש בעשרים בתי כנסת. עם הזמן הגיעו עוד ועוד פניות, ובינתיים התקדמתי והתמחיתי בין היתר בשרטוט אדריכלי. כך נכנסתי בהדרגה גם לנישה של עיצוב כולל לבתי הכנסת. כיום אני בונה לא רק ארונות קודש, אלא גם מעצב את בתי הכנסת באופן כללי, ועשיתי כבר עבודות ביותר ממאה בתי כנסת".

ומה כל כך מיוחד בעבודות שאתה יוצר? איך אתה מסביר את זה שפונים דווקא אליך?

"אסביר לכם – בדרך כלל כשאנשים ניגשים לעבודה כזו של עיצוב בית כנסת, הם מזמינים חברות שמתמחות בכך. החברות הללו בעצם משכפלות את המודל של ארון מגולף ומבצעות אותו יחד עם העובדים שלהן, שלפעמים אפילו אינם יהודים. התוצאה היא ארון שנראה כמו ארון בגדים יפה. אבל זו לא אומנות. מי שבאמת רוצה ארון קודש אומנותי מוכרח להביא אדם שחי את זה מבפנים ויודע להתאים את הארון לאופי של המתפללים ולסגנון הכללי של בית הכנסת. ואני, בתוך עמי אני יושב, וכשמזמינים אותי ליצור אני רואה בכך בכל פעם אתגר חדש, ובהתאם לכך משתמש בחומרים המתאימים – אבן, עץ או ברונזה, ועוד כל מיני חומרים, ומנסה להבין מה הקהילה תאהב ומה מתאים לה. אני לא מנסה לעשות מה שטוב לי, אלא מה שטוב להם".

והרב אברג'ל גם מוסיף: "לדעתי חסר היום את מה שהיה פעם - אומנים אמתיים שרואים כל בית כנסת כיחידה אחת. היום מזמינים נגר לארון ואיש גבס לגג ועוד מישהו שיבנה ארון קודש, ואין את החיבור בין כל המוצגים שקיימים בחלל.  מה שאני משתדל זה לעשות משהו קצת מעבר. ליצור בבית הכנסת אווירה מתאימה עם חיבור של כל מה שנמצא בתוך החלל. כמובן שתמיד יש אילוצים תקציביים, אבל גם כשיש קיצוצים - אני משתדל לא להתפשר".

הארון שמצא את ייעודו

ספר לנו על ארון קודש מיוחד במינו שבנית!

הרב אברג'ל אינו צריך לחשוב פעמיים, והוא מספר מיד את הסיפור הבא: "התבקשתי לפני כמה שנים להכין ארון קודש עשוי אבן למערת המכפלה. ביקשו שזה יהיה ארון יציב ומסיבי שיעמוד היטב גם בזמנים של עומס. ובאמת, הכנתי את הארון. אחרי תקופה ארוכה של הכנה הגעתי למערה כדי להרכיב את הארון, זה כבר היה אחרי אישורים ממשלתיים וחתימות של שרים, כי מדובר באזור רגיש. אלא שלאחר שהתחלתי להרכיב הגיעו למקום ערבים והתחילו להתקומם ולטעון שיש ימים בשנה בהם מגיעים הערבים להתפלל במערה, והם לא מוכנים שיעמוד שם הארון. המהומה הגיעה עד לאבו מאזן ובאופן מידי קיבלתי צו ממשרד הביטחון שדורש להפסיק את העבודה. אחר כך ביקשו ממני גם להוציא את האבנים של ארון הקודש מהמערה. כתחליף לכך הכנתי ארון קודש מברונזה ואת הארון ההוא שמרתי אצלי..."

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

אבל זה עוד לא סוף הסיפור. "כעבור זמן מה הזמינו ממני ארון קודש מבית כנסת בכפר סבא, והם התעקשו שהם רוצים דווקא ארון מאבן. אמרתי להם שיש לי ארון מוכן, אבל כשהגעתי לבית הכנסת, ראיתי שהאולם מאוד מודרני ויוקרתי, ואילו סגנון האבן של הארון ממערת המכפלה הוא עתיק. פשוט לא היה שייך להעבירו לשם, אבל הם משום מה התעקשו שהם רוצים. בעוד אנחנו מתלבטים הגיעה למקום אישה יקרה בשם בת שבע וינברג שהיא זו שבעצם הקימה את בית הכנסת הזה לזכר שני בניה שנפלו. היא שאלה אותי מהיכן הארון, וכשסיפרתי לה על מערת המכפלה היא החווירה. 'בני, דרור וינברג, שהיה מח"ט חברון, נרצח במערת המכפלה'. היא אמרה. "מאותו רגע כבר היה הכל ברור, ולא היה שום מקום לדון בשינוי סגנון", הוא מספר בהתרגשות, "פתאום כולנו הרגשנו שהבניין כולו נבנה לצורך אחסון הארון הזה".

ואת ארונות הקודש המיוחדים שמגלף הרב אברג'ל תוכלו למצוא גם בהרבה מאוד מקומות מפורסמים, כמו בעזרת הגברים בכותל המערבי, בציונו של רבי שמעון בר יוחאי, במשכן הנשיא, והוא גם משחזר לעתים קרובות ארונות קודש ישנים, במגוון מקומות בארץ.

"אבל ההזמנה הכי מאתגרת הגיעה אליי דווקא מארה"ב", הוא מספר, "גביר גדול שתורם רבות למוסדות התורה, החליט שהוא רוצה שיוקם אצלו בבית בית כנסת איטלקי, בדיוק כמו מהמוזיאון. מדובר בעבודה בסגנון בנייה שהיה נהוג לפני חמש מאות שנה, והוא התעקש על כך שהוא רוצה משהו אוטנטי. הוא שאל אותי אם אני מסוגל ועניתי לו 'כן', כי אני אף פעם לא אומר לא, אבל בסופו של דבר המשימה הייתה מורכבת יותר מכפי שאפשר לשער. במשך שנתיים שלמות עבדתי על זה, אבל התוצאה הייתה מדהימה - ארון קודש מעץ וזהב, בגודל עצום ומרהיב".

ישיבת דרך אמונה

אבל הרב אברג'ל לא שוקט על שמריו. כפי שהוא הסביר לנו כבר בתחילה – הוא רואה את עצמו בראש ובראשונה כבעל תשובה, וכחלק מכך הוא מוצא את עצמו דואג לעתים קרובות לעתידם של ילדי בעלי התשובה, מה שנקרא – הדור השני של החוזרים בתשובה.

"אני רואה מקרוב עד כמה שלא קל לגדל את הדור השני, ויש קשיים רבים. ככל שהילדים שלי גדלו גם הבנתי עד כמה שזוהי מצוקה אמתית, כי למעשה אין מענה מתאים לילדים במצבים כאלו, כי הם לא רוצים להתגלגל במוסדות בינוניים ומטה, אבל מצד שני – הם לא מצליחים להתקבל למוסדות המובילים. זה מה שגורם לכך שאחוזי הנשירה בקרב הדור השני לחוזרים בתשובה הוא גבוה ביותר". ומתוך ההבנה הזו, מציין הרב אברג'ל שהוא החליט להקים את ישיבת 'דרך אמונה'.

"הקמתי את הישיבה לפני כשש שנים, בעידודו ובברכתו של רבי דוד אבוחצירה", הוא מספר. "הרגשתי שזה ממש צו השעה, וברוך ה' לומדים אצלנו כיום כ-70 נערים, ויש עוד הרבה כאלו שרוצים להתקבל ולצערי אין מקום. הלימודים הם ברמה גבוהה מאוד, הבחורים גם ניגשים לבגרויות, ומצד שני הם מתחזקים מאוד מבחינה רוחנית. זהו מקום עם צוות מדהים שמאוד משקיע בבחורים ולא שופט אותם, אבל מצד שני הוא יודע להציב להם גבולות כשנדרש". והנתונים מדברים בעד עצמם, כי כפי שמציין הרב אברג'ל - אחוזי הנשירה בקרב בחורי הישיבה כמעט לא קיימים.

אבל השאיפה הגדולה שלו היא להצליח לחבר גם את תלמידי הישיבה לתחום האומנות. "אני חושב שהאומנות יכולה להעניק תרפיה אמתית לבחורים ולאפשר להם ליצור ולבטא את עצמם דרך היצירה", הוא אומר בהתרגשות, "וזוהי באמת השאיפה שלי, להקים מגמה לאדריכלות ולאומנות, ולאפשר לתלמידיי לעסוק באומנות קדושה, כפי שאני זוכה לעשות".