האם העולם הוא ברובו סבל?

אוריה שואל: "שלום. אני שומע אנשים שאומרים שהעולם הוא סבל. ומצד שני יש גם אנשים שאומרים שצריך לשמוח על כל הטובות שקיבלנו בחיים. אז עם מי נמצאת האמת?"

* * *

שלום וברכה אוריה, ותודה על שאלתך.

היהדות איננה טוענת שהעולם הוא סבל, אלא דווקא להיפך. הקב"ה העיד בתורתו על הבריאה: "וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד" (בראשית א, לא).

בני האדם שמתלוננים על מצבם בעולם הזה, דומים ברוב המקרים לילד מפונק שמתלונן, כי אינו יודע להעריך את כל המתנות והאהבה שמרעיפים עליו הוריו. אם נביט בעין ישרה על מציאותו של האדם, נמצא שהוא חי ברווח יותר מכל בעלי החיים בעולם, והרבה יותר ממה שהוא נזקק כדי לשרוד, וכל זה נובע בשל אינספור טובות חינם שהבורא הרעיף עליו. אם אדם ישווה עצמו לחתול חסר-בית, אין ספק שיגלה שקיבל אלף מתנות-חינם שאין אותם לחתול זה, ובראשן מתנת השכל וההגיון הישר שמאפשרת לו את השגת האלוקות. האדם המתבונן אינו אמור לראות את העולם בתור סבל, ואם יבקש, יוכל למצוא אף בסבלו תכלית שנועדה להטיב עבורו. כך נהג רבי עקיבא לומר (ברכות דף ס, א) "לעולם יהא אדם רגיל לומר, כל דעביד רחמנא לטב עביד (כל מה שעושה הקב"ה - הוא עושה לטובה)".

כדי להודות על הבריאה, עלינו להבחין שהטובות בעולמנו אינן מקריות, אלא מתוכננות בכוונת תחילה. הבורא יתברך לא היה חייב לברוא את כל עצי הפרי שיש בעולם, ולא את כל סוגי החומרים שיש בקרקע, וגם לא את כל מגוון בעלי החיים בטבע. בני האדם היו יכולים לשרוד היטב גם עם עין אחת ועם אוזן אחת, או ללא ראייה צבעונית של המציאות. האדם יכל לשרוד גם ללא גבות ושיער על ראשו, ללא נחיריים, ללא תוי פנים המאפשרים לו להביע את רגשותיו, הוא היה יכול לשרוד ממזון גם מבלי להנות מטעמו, והיה מסוגל לתקשר עם בני אדם אחרים גם ללא השימוש בקול. ההגיון נותן שהבורא רוצה שהאדם ישתמש במתנותיו הרבות בצורה חיובית, ומתוכן יכיר ברצונו להטיב עימו.

(צילום: shutterstock)

מכיוון שהבורא יצר הכל בתבונה, יהיה זה הגיוני לחפש את התועלת החיובית שבכל חפץ שניתן לנו. אפילו היצר הרע ניתן לתועלת האדם, כפי שאמרו חז"ל: "אלמלא יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה" (בראשית רבה ט, ח).

הסבל נמצא רק מעט בחיינו; רוב זמנינו הוא באמת רגוע ונוח, ואיננו כואב או מצער. רק שמיעוט צערנו מורגש יותר מטובות ההנאה בחיינו, כי את ההנאות אנו נוטים לשכוח מתוך ההרגל. אנו זוכרים בעיקר את הרגעים הקשים, ומכאן נובעת האשליה שרוב חיי האדם הם סבל.

שמעתי פעם מישהו שאמר, שאם העולם באמת היה ברובו סבל, אז אנשים לא היו שואלים עוד "מדוע יש סבל בעולם?", ובמקום זאת היו שואלים בתמיהה "מדוע יש בעולם טוב?"

עצם העובדה שאנו שואלים על קיומו של הסבל - מעידה שהוא המעט בחיינו, ולכן אנו תמהים על קיומו ולא רוצים להתרגל אליו. כך לדוגמה, יהודים רבים שואלים למה היתה שואה, תקופת חושך נוראה בת 6 שנים בהיסטוריה של עם ישראל, אך הם אינם שואלים כלל מדוע ה' שמר על עמנו בגלות במשך 2000 שנה, וכיצד לא נתן לעמים הרשעים לכלותנו באלף הזדמנויות שונות? עובדה שכל עמי כנען נכחדו ואינם, ואפילו האימפריות הגדולות בהיסטוריה כמו מצרים ויוון נאבדו כלא היו, רק עמנו ניצל על ידי ה' נגד הטבע.

אז רוב חיינו הם באמת נוחים, ועלינו רק ללמוד לראות את כל הטוב שיש בהם, כדי להודות על כל מתנות-החינם והחסד שקיבלנו מבוראנו. ולסיכום, נצטט את דבריו הנפלאים של הרמב"ם (מורה נבוכים חלק שלישי, פרק יב):

"לעתים קרובות עולה בדמיון ההמון שהרעות בעולם מרובות מן הטובות... רוב הרעות הפוגעות בבני-אדם הן מידיהם, כוונתי מידי בני-אדם לקויים... בגלל רעות שאנו עושׂים בעצמנו ובבחירתנו אנו סובלים, ומייחסים זאת לא-ל... שלמה ביאר זאת ואמר: 'איוולת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף לבו" (משלי יט, ג)...  אבל המעולים החכמים יודעים את חוכמת המציאות הזאת ומבינים אותה... כל הקושי שבזה שאתה רואה, והצער שאנו מצטערים בגלל זה, הם בשל הרדיפה אחר מותרות לבקש את מה שאינו הכרחי; ואז אין מוצאים אפילו את ההכרחי... ראוי שתשׂים לבך אל מצבינו במציאות... שככל שדבר פחות הכרחי הוא מצוי פחות ויקר מאוד. כי מה שהכרחי לאדם, למשל, הוא אוויר, מים ומזון. אך האוויר הכרחי ביותר... והאוויר מצוי יותר ושווה לכל-נפש... והכרחיות המים גדולה יותר מהכרחיות המזון... ובכל עיר אתה מוצא מים מרובים יותר וזולים יותר ממזון. כן קורה הדבר במזונות: ההכרחיים יותר מצויים יותר וזולים יותר באותו מקום ממה שלא הכרחי. בזאת מתגלה חסד האל יתעלה וטובו כלפי המציאות שלו".