הטור המאויר לפרשת בא: אז איפה אנחנו בפסח, אשתי היקרה?

ניסיתי למשוך כמה שיותר את השאלה הזאת.

זה פשוט לירות יריית פתיחה למריבה. הפעם אני מוכן! אם אפשר להיות מוכן לדבר כזה.

"אז איפה אנחנו השנה בפסח, אשתי היקרה?" (אני מוסיף "היקרה", בתקווה לרכך את המכה).

"מה זאת אומרת? כמו שקבענו, אצל ההורים שלי!", אמרה, והלכה לכיוון החדר.

 קבענו? אני חושב ומיד אומר, "מי זה קבענו?" שקט מחשיד... מיד הבנתי שהיום אני כבר ישן על הספה...

אני מנסה לרכך, "מה זה כמו שקבענו?"

עדיין שקט... כדאי שאתקשר לחברותא שלי להודיע שהיום כבר לא אגיע... "הכל בסדר?" אני קם מהספה לכיוון חדר השינה, המצב הסתבך – היא סגרה את הדלת. מה כבר אמרתי? כנראה שכבר לא אשן הלילה בכלל, אפשר ל"שחרר יריות":

"נמאס לי שכל הזמן אנחנו אצל ההורים שלך בפסח! למה את לא יכולה להתחשב בי קצת? אמא שלי חושבת שיש לך משהו נגדה. אין בעיה, אל תעני לי, רק תדעי שאני לא מתכוון לוותר הפעם! (בלי נדר) ואת  זאת שתצטרכי לוותר! את שומעת?..."

ירידת מים של האסלה נשמעה מהצד השני של הבית ואשתי יוצאת משם רגועה ומחייכת:

"אמרת משהו?" שאלה בקול רך ונעים, הבנתי שהיא לא שמעה כלום ממה שדברתי... דברתי לדלת.

ברוך ה', הפעם יצאתי מזה!

"לא, רק אמרתי שאני אשמח לבוא להורים שלך בפסח!"

השורה התחתונה:

"בָּֽרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֨דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּֽאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת"

עוד כחודשיים פסח!

שמתי לב לדבר מאוד משונה: מיד כשמסתיים פורים ונשארים לנו לחם, עוגות ושלל מוצרים העשויים מקמח, מיד אנחנו משנים את שמם: מ"עוגיה" תמימה הפך שמם ל"חמץ" רשע ומרושע!

אני רוצה להגיד לכם שזה ממש מעליב...

רק אתמול אכלת אותה פיתה ונשאר לך חצי, וכבר לא קוראים לו "חצי פיתה", אלא "חמץ שלם"! יש עוד חודש שלם לפסח! למה אנחנו כבר משפילים את הלחם?!

הרי רק בפסח הוא נקרא חמץ, ועוד לא נגמר חודש אדר! תעזבו אותו בשקט!

כבר אחרי פורים אנחנו מתחילים לקבל את ה"נרווים"... "אל תאכלו פה!"... "מושיקו, תצא מהחדר, זה חמץ!"... מספיק! תרגעו, אתם יכולים לאכול בשקט ובנחת את העוגיה... עדין קוראים לה "עוגיה"...