הפרשה החסידית לפרשת בא: מדוע ברחו השוטרים למראה התפילין של האדמו"ר מחב"ד?

תקופה ארוכה נרדף האדמו"ר הראשון לבית חב"ד, הרה"ק רבי שניאור זלמן זי"ע. השלטונות הרוסיים תפרו לו תיק כבד ביותר, ממנו הוא סבל רבות.

יום אחד הבחינו בני הבית שפלוגת שוטרים מתקרבת לבית. הרבי היה אז לבוש בטלית ובתפילין. בני ביתו נתקפו בפחד, ואצו רצו לספר לו שימהר להימלט מהדלת האחורית. אך הרבי לא מיהר לשום מקום, והמשיך לשבת בשלווה על מקומו.

לתדהמתם, אחרי דקה הרבי קם ממקומו, פותח את הדלת ויוצא לקראת השוטרים. את ההמשך לא יכלו בני הבית לתאר לעצמם גם בחלומות הוורודים ביותר; כאשר נפתחה הדלת והשוטרים ראו אותו, הם כל כך נבהלו עד שפשוט תפסו רגליים וברחו על נפשם. היה נראה כאילו נתקפו בהתקף פחד בלתי נשלט.

כאשר חזר הרבי לחדרו, שאלו אותו על הנס הגלוי שזה עתה ראו בבירור, מה בדיוק קרה כאן?

"אין כאן שום נס ולא מופת מיוחד", השיב להם. "ישנו פסוק מפורש בתורה 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'. מסבירים חז"ל שהכוונה 'שם ה' נקרא עליך' על תפילין שבראש, שיש בהם שם ה'. התורה אומרת לנו שכאשר עמי הארץ הגויים יראו שיש עליך תפילין עם שם ה', ייראו ויפחדו ממך. הם בסך הכל ראו את התפילין, זו הסיבה שנפל פחד על השוטרים, אין כאן שום נס, היה זה מכוח התפילין הקדושות".

הוסיפו לשאול ולתמוה: "הלא גם אנחנו הולכים בתפילין, ועדיין לא הצלחנו להפחיד אף אחד?" השיב להם הרבי: "הבה נדקדק היטב בדברי חז"ל, שאמרו 'אלו תפילין שבראש'. לכאורה כיוון שהתפילין מונחים על הראש ולא בתוך הראש, היו חז"ל צריכים לומר 'אלו תפילין שעל הראש', למה כתבו 'שבראש'?"

ההסבר הוא שאמנם כל יהודי כשר מניח תפילין על הראש ומקיים את המצווה, אבל ישנה דרגה גבוהה יותר, שקדושת התפילין חודרת פנימה, "לתוך הראש", ומשפיעה משם על האדם ועל כל מעשיו. רק אדם כזה זוכה שיתקיים בו הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

בפרשת השבוע נצטווה עם ישראל על אחת המצוות היסודיות והחשובות ביותר בתורה, הלא היא מצות תפילין, כפי שכתוב "והיו לאות על ידך ולזכרון בין עינך". מצוה זו הינה אחת מתוך שלוש מצוות יסודיות שהן אות ועדות שאנו עבדי הבורא ומשועבדים לו: שבת, מילה, תפילין.

מה טעמה של המצוה המיוחדת הזו, ומה היא גורמת לנו? למה מניחים אותם דווקא על היד ועל הראש? ובכן, מעיון בספרי פרשני המצוות (רמב"ן, תלמידי רבנו יונה, רבנו בחיי ועוד) אנו מקבלים פרספקטיבה נכונה על גודל המצוה.

מדבריהם עולה שהנחת תפילין שני מטרות לה: מטרה ראשונה מפורשת בתורה, להזכיר לנו את הנסים והנפלאות שעשה אתנו ביציאת מצרים, כיוון שבתוך התפילין ישנן פרשיות המדברות על כך. מיציאת מצרים נלמד על שליטתו המוחלטת של הבורא בבריאה כולה.

מטרה נוספת למצוה זו: את התפילין של יד אנו מניחים צמוד למיקום הלב, בכדי שהם יעזרו לנו לשעבד את התאוות ומחשבות הלב לעבודת האלוקים. את התפילין של ראש אנו מניחים מול המוח, כדי שהנשמה שבמוח, עם כל הכוחות והחושים, יהיו גם הם משועבדים לבורא. אנו קושרים וכובלים את עצמנו ברצועות עור התפילין, לסימן של קשירה וריסון היצרים שלנו.

לפני הנחת תפילין ישנה תפילה מיוחדת מאד, "לשם יחוד". בתפילה זו מוזכרות שתי סיבות אלה להנחת תפילין, בסיומה מובאות גם הסגולות וההשפעות המיוחדות של המצוה: "ומשפע מצוות תפילין יתמשך עלי להיות לי חיים ארוכים ושפע קודש ומחשבות קדושות בלי הרהור חטא ועוון כלל, ושלא יפתנו ולא יתגרה בנו יצר הרע ויניחנו לעבוד את ה' כאשר עם לבבנו".

האמנם כולנו זוכים לדברים נשגבים אלה כתוצאה מהנחת תפילין? כפי שנכתב לעיל, סגולות המצוה הינן כאשר אנו באמת מפנימים את קדושת התפילין פנימה לתוך המוח והלב.

בנוסף, קשר זה של התפילין מרמז גם על קשר אהבה מיוחד בין הקב"ה לעמו. הנחת תפילין מדי בוקר הינה כעין פגישה בין הקב"ה ובנו היחיד והאהוב. בפגישה זו כל צד מדגיש עד כמה הוא אוהב את השני באהבה אין סופית.

לכן מונחת בתוך הבית של התפילין גם פרשת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ובהמשך "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך". אחרי הנחת התפילין אנו גם קוראים פרשה זו, בכדי לעורר בלבנו את אהבת הבורא.

במקביל, מובא בגמרא שגם הקב"ה מניח תפילין. על הפרשיות שבתוך תפילין של הקב"ה כתוב הפסוק "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", דהיינו שבתפילין של הקב"ה כתוב אהבתו לעם ישראל. במדרש דורשים חז"ל על מצות תפילין את הפסוק בשיר השירים "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה". לכן כאשר אנו מניחים תפילין ומתבוננים במצוה, זו אנו מעוררים את רגשי לבנו באהבה להקב"ה. בכך נזכה שיושפעו עלינו חיים ארוכים ושפע קודש.

בקיצור:

בהנחת תפילין, המצוה צריכה לחדור לנו לתוך הראש פנימה. לכן מדי בוקר, כאשר אנו קושרים את התפילין, נעצור לרגע ונחשוב על משמעות המצוה: הנה אנו עומדים להיפגש עם אבא אוהב שהוציאנו ממצרים, והיא סגולה לשעבד את כל האיברים והחושים לבורא.

הכותב הינו מנהל רוחני ומרצה בארגון 'הידברות' וראש כולל אהבת תורה