טור דומע לזכרה של האישה הצעירה שנקטפה בחטף, ברוריה פונפדר ז"ל

טור כואב שפורסם בעיתון 'קטיפה' מבית 'יתד נאמן', שופך אור על דמותה האצילית של האישה הצעירה ברוריה פונפדר ז"ל, שנקטפה בחטף לפני כחודש והותירה עשרה יתומים.

ברוריה-

איך נפסע בעקבותייך

ואת תמיד הלכת בין צללים,

ורק שובל של ריח ניחוח סביבותייך

גילה טפח מרוב פעלים

איך הילכת בינותינו כבת אצולה

וברחת מתהילה,

ומעל כל ההוד והעוד שדרשת מעצמך

והגדלות וההתעלות שהיו חלק ממך,

כיסתה כמו הינומה,

הפשטות התמימה...

כי היה הכל בינו ובינך

רק קורות ביתך יעידו, וקונך

ודור ישרים שהשכלת לחנך

והתום והטוהר שעל פניהם חתומים,

כי היה לבבך זה עמך

ליראה את ה' כל הימים...

מה ניטול לעצמנו וצרורנו בלה

מרוחב דעתך, מליבך המלא,

מידך שהיתה תמיד פנויה,

מאוזנך הכרויה,

מפיך שבכל מאודך – בכך מידה ומידה

זימר "מזמור לתודה"

מטוהר מידותייך המסולאות,

כי היית למופת ולפלא ולאות,

ומשאלת תם של ילדך הקטן

שעד השיתין בליבנו נוגעת

ורקיעים היא בוקעת

ומקצה העולם עד קצהו נשמעת:

"אמא, לכעוס את יודעת?!"

איך היית לעזר ולאחיסמך

מחוץ ומבית,

ולמען התורה הבאת גם בפיך טרף

עלה זית,

איך התמסרת עד גמירא

להגדיל תורה ולאדירה

והבלי עולם ומנעמיו השלכת בבוז אחריך

ולא עברו מפתן שערייך

ומי שידע גודל עמלך ופועלך

הוא הוא יהללך!

ומה יפו פעמייך בנעלים,

איך מדדת ברגלייך שבילים,

אך לא לדרך נתונים מעייניך

כי כדבר איש אל רעהו כל עניינייך.

בדרכך לפני מלכך היית שוטחת

ותחינותייך לאידישע נחת,

כי אפשר את כל הדרך לְבַשִם

אם בפשטות מדברים עם השם.

ברוריה,

כבר לא תצטרכי הרחק להלך

כי הנה למולך

נוכח פני ה',

השמיעיני את קולך

הראיני את מראיך,

שפכי כמים לבך

לפני אב

על דור נכאב

ועל צאצאייך