ח"כ יואב קיש, ששכל את בנו הנכה: "יכול להיות שהוא בכה ולא שמעתי"

חבר הכנסת יואב קיש, מדבר לראשונה על הטרגדיה הגדולה בחייו, זו שלקחה את בנו הנכה מתן, באותו לילה שבו מצא אותו ללא רוח חיים. באותה תקופה כיהן קיש כטייס קרב, ולצד תפקיד תובעני זה, נדרש להתמודד בגבורה עם הניסיון הקשה של גידול ילד שאינו מסוגל לדבר, ללכת או לאכול בכוחות עצמו.

בראיון למוסף השבת של 'ידיעות אחרונות', מספר קיש על ההשפעה הגדולה של הניסיון הזה על חייו, ובפרט על התייחסותו לבעלי מוגבלויות. "אם הייתי מגיע לכנסת לפני שמתן נולד, יכול להיות שהייתי סימפטי לבעלי מוגבלויות, אבל לא היה לי את הדחף לפעול למענם", הוא מסביר. "רק כשזה מגיע אל הבית שלך, זה משנה אותך. ילד נכה מכניס פרופורציות והופך את החיים לבעלי משמעות. מתן הפך אותי לאדם טוב יותר, לימד אותי להודות על החסדים הכי קטנים ולראות הרבה מעבר למעטפת.

"בתוך הבועה הנוראית שהגבילה אותו – הוא היה ילד שמח. הייתי לוקח אותו לבית הכנסת ביום כיפור, מקפל את כיסא הגלגלים, סוחב אותו 20 מדרגות ברגל ותמיד אמרתי שאם יש צדיק אחד שם – זה מתן. כי הוא לא חטא ולא פגע באף אחד.

"בסוף תפילת הנעילה, כשכל הקהל היה שר את 'אבינו מלכנו' – מתן היה מתפוצץ מצחוק. לדעתי הצחוק הזה שלו הגיע עד כיסא הכבוד".

לדברי קיש, האויב הגדול ביותר של הילדים הנכים הוא הלילה. בבוקר יש סביבם עין פקוחה והשגחה צמודה, אולם בלילה, כשכולם הולכים לישון, אם קורה להם משהו רע מבלי שאיש יראה זאת – הם לא יהיו מסוגלים לעזור לעצמם. "מתן היה מתעורר כמה פעמים בלילה, כי הוא לא היה מסוגל להזיז את עצמו על מנת לשנות תנוחה", משחזר קיש. "הוא היה בוכה והייתי מתעורר, בא למיטה שלו ומזיז אותו. היו שנים שלא ישנתי לילה אחד ברציפות. הייתי מסובב אותו, נרדם לשעתיים וקם לסובב אותו שוב – ככה עד הבוקר". לדבריו, כשהיה טייס באל-על, יכול היה לישון בצורה נורמלית רק בטיסות שלו לחו"ל.

"יכול להיות שהוא בכה ולא שמעתי. צעקתי 'מתן, מתן' - והוא לא הגיב"

ואז הגיע אותו ליל שישי. אחיו של מתן, שחלק איתו את אותו החדר – ישן אצל סבתו. "באותו לילה הייתי מאוד עייף, ואחרי שהרדמתי את מתן הלכתי לישון. באמצע הלילה שמעתי אותו בוכה, קמתי אליו, סובבתי אותו וחזרתי לישון. היה שקט בבית. ואז התעוררתי, והלכתי לחדר של מתן.

"יכול להיות שהוא בכה ולא שמעתי, כי ראיתי שהוא ניסה להתגלגל בכוחות עצמו, ונפל עם הפנים לתוך שמיכת הפוך. ובגלל שהוא לא יכול היה לזוז, הוא נחנק מהשמיכה. הפכתי אותו מהר וראיתי שהוא מאוד לבן. צעקתי: 'מתן, מתן' – והוא לא הגיב. סטרתי לו, אבל הוא לא זז ולא נשם. אז הבנתי שהמצב גרוע והזמנתי אמבולנס".

בינתיים החל קיש בביצוע פעולות החייאה, וכשהפרמדיקים הגיעו מתן קיבל הנשמה מהרגע שנכנס לאמבולנס וגם בבית החולים. "כשהם רצו להפסיק, לא הסכמתי", משחזר קיש בכאב. "אמרתי להם: 'תמשיכו, תמשיכו, בבקשה'".

ואת הרגע שבו הכל נגמר – קיש לא ישכח לעולם. "למחרת הגיע שוטר. אני זוכר שישבתי איתו ואמרתי לו שאני מאשים את עצמי במותו של מתן, כי לא שמעתי אותו בוכה. כי הייתי צריך לקום אליו, ולא קמתי. כי אם הייתי קם ומזיז אותו, הוא לא היה נופל ונחנק מהשמיכה. מאז אני אומר לכל ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים: 'תיזהרו מהלילה. לפעמים, הלילה הוא רוצח שקט".