רהב מאיר לפרשת בא: נאמני התורה – שמרנים או דווקא פורצי גבולות?

מקובל לקרוא לשומרי המסורת "שמרנים", אבל הנה קטע מקסים שכתב טל לסר, עובד סוציאלי במקצועו, שטוען שזה הפוך לגמרי. הקטע הקצר הזה גרם לי להסתכל אחרת על סיפור יציאת מצרים שקוראים בימים אלה בפרשות השבוע:

"בשנות נעורי, אביב גפן נהג לצרוח בהופעותיו: רוצים שינוי? העניין הוא שבתכל'ס, התשובה לשאלה של אביב גפן אצל רובנו היא די ברורה – פשוט לא. אנחנו לא מעוניינים בשינוי. נוח לנו עם המוכר והידוע, עם הקפה והעיתון וההרגלים הישנים. מצרים היא סמל ליציבות וקביעות – מיצרים ברורים של חוקי טבע קבועים: הנילוס תמיד זורם ללא תלות בגשם, העבדות היא חוק טבע, השושלת הפרעונית קיימת מאז ומתמיד ואפילו לאחר המיתה הפרעונים נחנטים ונשארים לנצח.

יציאת מצרים נותנת תקוה לאנושות: אפשר לפרוץ את המעגל הסגור של חוקי הטבע העיוורים והקבועים, שבהם רק החזק שורד. אפשר לשנות את המציאות, ולתת לאור ה' לחדור בתוכה ולהאיר אותה באור מוסרי. אפשר לעשות תשובה.

כנראה לא סתם יציאת מצרים באה על ידי מכות מצרים שמערערות את תחושת היציבות הקיומית (תיאורטית ניתן היה להגיע לתוצאה של יציאת מצרים גם בדרך אחרת, ללא שינוי סדרי הטבע): הנילוס הכל כך קבוע הופך לדם, האדמה היציבה פתאום רוחשת כינים והשמש שתמיד זורחת פתאום נעלמת. אלה מצבי חירום שמטרתם לערער קצת את היציבות שלנו, את הקיבעון, את האמונה ש"ככה זה היה וככה תמיד יהיה".

מקובל לקרוא לנאמנים לדרך התורה אנשים "שמרנים" או "מסורתיים", אבל בעצם, התורה היא דרך של פריצת הגבולות הטבעיים וחתירה תמידית לשינוי.

להתפלל עבור מישהו אחר

יש שיר חדש שתפס אותי, של הזמר שמחה פרידמן: "כל אחד צריך מישהו להתפלל עבורו. מישהו להגות שמו בשפתיים, להחיות מישהו אחר. וכל אדם צריך זולת, וצריך לצאת ולהיכנס, ובעיקר לצאת מעצמו". כשמסתכלים על יציאת מצרים, שהיא הנושא המרכזי בפרשת השבוע, פרשת "בא", רואים שזה חלק מהבסיס שמוציא לפועל את המהלך כולו: להתפלל עבור מישהו אחר.

לפני יציאת מצרים אומר אלוקים למשה: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת-בְּרִיתִי". מה זה "וגם"? מי עוד שמע? זו תשובתו של החת"ם סופר: בשעה שהעם סבל והתענה, למרות הכול, כל אחד השתדל לשמוע גם את צעקת השני ולהקל עליו ככל יכולתו. לכן ה' אומר: "וגם אני שמעתי". לא רק אני שמעתי את נאקתם, אלא גם הם שמעו אחד את השני. וכיוון שהם עוזרים אחד לשני למרות מצבם, ולכן – "ואזכור את בריתי". המפתח להילחץ מצרות הוא לשים לב למצוקה של האחר. כל אחד צריך מישהו להתפלל עבורו.

למה מתחילים בקידוש החודש?

מזל טוב, מצווה ראשונה. בפרשת השבוע מקבל עם ישראל לראשונה ציווי מחייב וכללי, מצווה ראשונה מתוך תרי"ג: מצוות קידוש החודש. צריך להתבונן למעלה על הירח בכל חודש מחדש, לבדוק מה מצבו, ולהכריז על ראש חודש. הרב שלום נח ברזובסקי מסביר בספרו "נתיבות שלום" מדוע זו המצווה הראשונה שקיבלנו, מאז ועד עולם:

"המצווה הראשונה שנצטוו ישראל, היינו הדבר הראשון שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הוא שקודם כל צריך יהודי תמיד להתחדש. החמה – אורה גדול וחזק מאד, אבל אין בה שום חידושים, והלבנה מורה על חידוש והתחדשות. זוהי המצווה הראשונה, והיא משקפת את מציאותנו עלי אדמות, בכל דור ודור ובכל יום ויום. כי בפרשיות אלה של יציאת מצרים נתנה התורה כוח ליהודי להתגבר בכל המצבים, וטמון בהן כוח התיקון הכללי עד סוף כל הדורות. התורה איננה ספר זיכרונות למה שהיה בעבר, אלא דרך חיים לכל אחד. עלינו לדעת ולזכור כי כל מה שכתוב ומרומז בתורה שייך ונוגע לכל יהודי בהווה".

המעשים הם הסוד

בילדותי שודרה פרסומת של התאחדות התעשיינים, והסיסמה שאלכס אנסקי אמר שם תמיד הייתה: "מה לעשות? לעשות!". במובן מסוים זו הסיסמה של פרשת השבוע. הרעיונות הגדולים לא שווים הרבה בלי עשייה. היציאה מעבדות לחירות תישכח ולא תימשך בלי המון פרטים קטנים, אפילו קטנוניים, שיקיפו מעכשיו את כל חיינו. בשום סרט הוליוודי לא היו עוצרים באמצע דרמה סוחפת כמו יציאת מצרים כדי לתת לציבור הוראות לדרך, אבל הפרשה נקטעת באמצע המתח, רק כדי לתת לנו לראשונה שורת מצוות מעשיות – קידוש החודש, פסח, ואחר כך גם תפילין ועוד ועוד.

הרב ירוחם ליבוביץ' ממיר כותב על הרגעים האלה בפרשה: "כלל גדול בכל המצוות שבתורה, אפילו מצוות לבביות כמו אמונה בה', אהבת ה' ויראת ה', הוא שהנך צריך דווקא להלביש את המצווה באיזה מעשה שהוא. על כן נקראות המצוות 'מצוות עשה' ו'מצוות לא תעשה', דווקא במעשה. דווקא במעשה – ויהא אפילו הכי קטן – בזה הוא יקיים המצווה. המעשים הם סוד התורה והמצוות".

יציאת מצרים אינה רק תיאוריה יפה או אג'נדה סוחפת. היא החיים עצמם. החל מפרשת השבוע, היא באה לידי ביטוי בפרטי היומיום הכי מעשיים – מניקוי פירורי חמץ בפסח ועד נתינת צדקה מהמשכורת שלך. מי ששואל ברגעים המכוננים של יציאת מצרים מה לעשות כדי לשמר את המסר, מקבל בפרשה תשובה ברורה: לעשות.

איש בל ייעדר

זה מול זה, משה מול פרעה. פרשת "בא" מאפשרת לנו לראות בבירור את השקפת העולם היהודית, ראש בראש מול זאת המצרית. לפעמים לא צריך פרשנים. הפסוקים פשוט מדברים בעד עצמם. לכן נביא הבוקר, קצר ולעניין, את שתי צורות החשיבה.

בפרשה פרעה מרשה לעם ישראל לצאת ממצרים, רק כדי לעבוד את האלוקים במדבר ולחזור. הוא שואל: "מי ומי ההולכים?", וגם אומר שהוא מרשה רק לקבוצה אחת ללכת: "לכו נא הגברים". והנה גרסת משה רבנו המלאה: "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו, בצאננו ובבקרנו, כי חג ה' לנו". לא צריך להתפלפל ולהסביר. צעירים וזקנים, גברים ונשים, וגם הרכוש הוא חלק מהחיים, מהתורה. כולם חלק מהסיפור. הכול חלק מהסיפור. איך כתב פעם הרב קוק? "תלחש לי סוד ההוויה כולה".

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.