עשה לך רב – מה המקור לכך, ואיך יודעים את מי לשאול?

שאלה: חלק מאוד מרכזי בחיים שלנו הוא ההתייעצות עם רבנים. על כל צעד ושעל שומעים "אני צריך לשאול רב". ברצוני לדעת שני דברים: א. מה המקור לזה שדברי הרב מחייבים אותי? ב. איך יודעים את מי לשאול?

* * *

נתחיל מהשאלה הראשונה: מה המקור לזה שדברי הרבנים מחייבים אותנו?

מקובל לומר שהמקור לחיוב לשמוע בקול הרבנים הוא מהפסוק "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".

יש לדעת שזה לא מדויק. לדעת רוב הפוסקים הראשונים לא מוזכר בפסוק זה חיוב לשמוע להוראותיהם של גדולי ישראל בדבר שאינו בגדר מצוה. היחיד שמחדש זאת הוא "החינוך" (מצוה תצ"ה), שאומר שמצות "ועשית ככל אשר יורוך" נאמרה גם על כל דבר ש"ייראה לבית הדין הגדול שהוא חיזוק ותיקון הדת". ומוסיף שם בסוף המצוה שבכלל זה גם החיוב "לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצוות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו". אבל לפי רוב הראשונים מצות לא תסור לא מתייחסת להוראות ציבוריות של גדולי ישראל.

דעת הרמב"ם (פ"א מממרים ה"ב) שלא תסור נאמר על הדברים שלמדו חז"ל מפי הקבלה, או על דברים שדרשו באחד מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, או על דברים שעשו בגדר סייג לתורה, כמו למשל האיסור לטלטל מוקצה. אבל בזמן הזה אין כח לגדולי ישראל לחדש איסור דרבנן. הרמב"ן (בהשגה לשורש הראשון בספר המצוות) מגביל עוד יותר את גדרי המצוה, וסובר שלא תסור נאמר רק על דין שנלמד מהפסוקים בדרשות חז"ל או על דבר שהתקבל בהלכה למשה מסיני. אבל על גזירות דרבנן לא נאמר הלאו של לא תסור כלל.

אז האם באמת לדעת רוב הראשונים אין חיוב לשמוע בקול הרבנים? האמנם איש הישר בעיניו יעשה?

ברם האמת היא שהחיוב לשמוע בקול הרבנים אינו נובע ממצוה אחת מסוימת, אלא הוא דבר מחויב מכח המהלך הכללי של החיים. מי שרוצה לקיים את רצון ה' צריך כתובת ליעוץ מידי פעם, בשאלות עדינות שלמעלה מכוחותיו להכריע בהם.

הדבר דומה למי שפונה להתייעץ ברופא. אולי נשאל מי שהולך לרופא מומחה: "למה אתה שומע בקולו? היכן כתוב שצריך לשמוע בקול הרופא?" התשובה היא שזה לא כתוב בשום מקום, אבל אם אדם רוצה להיות בריא, הוא מבין שמי שלא מבין בצהבת צריך לעשות מה שאומר מי שכן מבין בצהבת, אם הוא רוצה להשאר בריא.

מי שרוצה להצליח למלא את תפקידו בעולם הזה צריך לשמוע בקול המומחים בתחום. והמומחים הללו הם האנשים הגדולים, שכל חייהם עמלים בתורה וממלאים את רצון ה'.

כלומר, בעצם הרבנים בזמננו אינם מחדשים גזרות ותקנות חדשות. אין להם סמכות הלכתית להמציא איסורים דרבנן. הם פשוט מפרשים לנו מה רצון הקב"ה במציאות החיים העכשוית. כמו שצריך הכרעת חכם האם איסור בישול אומר לנו שאסור לבשל במיקרוגל, כמו כן צריך הכרעת חכם האם מצוות קידוש השם אומרת לנו שצריך להצביע בבחירות. זאת לא מצוה חדשה, אלא בירור מעשי של מצוה קיימת לפי נתוני השטח.

כך הם פני הדברים בשאלות ציבוריות, וכך הם פני הדברים גם בשאלות פרטיות. תלמיד חכם גדול הוא הכתובת להתייעצות מה הקב"ה רוצה במצב ספיציפי מסוים.

לדוגמה: אני מתלבט האם לעבוד במקום פלוני. מצד אחד אני זקוק נואשות למשכורת. מצד שני במקום הזה אני עלול להיחשף לנסיונות לא פשוטים.

כדי להכריע בשאלה כזו צריך שלשה דברים: א. להבין היטב את הצדדים. להבין מה הנזק של "אין כסף", איך אני מתמודד עם המצב הנוכחי, איך זה משפיע על אשתי ומה זה גורם לילדים. אם לדוגמה יש לי אשה רגישה שהמחסור עלול להכביד עליה מאוד, כמובן כל השאלה מקבלת משקל שונה לחלוטין.  ב. עלי לגשת להכרעה מתוך מבט שכלי קר. לא מתוך הרצונות האישיים שלי שכמובן מושכים אותי לכיוון מאוד מסוים וממילא מונעים ממני להביט על הנושא הצורה מאוזנת, אלא במבט שכלי קר מנותק מהרצונות האישיים. ג. אחרי שהכל ברור, עדיין יש לדעת מה רוצה הקב"ה: האם הוא רוצה שאסבול כך וכך ואסתכן בכך וכך (לדוגמה – אסתכן בערעור שלום הבית בעקבות המצב הכלכלי) כדי שלא אסתכן בנסיונות שבאותו מקום עבודה, או שהוא מעדיף שאכנס לנסיונות ואשמור על עצמי, ולא אפגע באשתי וילדי.

אם כן, ההכרעה בשאלות קשות גדולה עלינו. אנחנו מועדים לנפילות וקרובים לטעויות, ובשביל להצליח להכריע את ההכרעה הכדאית והרצויה צריך להתייעץ. מי יכול לעזור לנו להכריע?

אנשים שיש להם שלשה דברים:

א. ראיה חודרת ועמוקה וכשרון להתבונן גם בהשלכות של כל דבר. ב. הם ניגשים לשאלה מתוך מבט שמבקש את האמת. ג. יש להם קצת הבנה מה הקב"ה רוצה מאיתנו בחיים.

ואלו בדיוק מעלותיו של גדול בתורה.

חוץ מכל הנ"ל, יש לרבנים את הנסיון המעשי מתוך התעסקות עם אנשים ושמיעת שאלותיהם הרבה שנים. הם מכירים את השטח ומבינים את המציאות בכל תחום שהם עוסקים בו. הם יכולים לשער האם עבודה פלונית אכן מסוכנת באמת למצב הרוחני שלי או לא. האם המצב שאין כסף בבית באמת עלול לגרום נשירה או לא. מי ששומע כל יום שאלות חייב ממילא להכיר את השטח.

האמת היא שישנה מצוה מפורשת בתורה לשמור על קשר עם תלמיד חכם מוסמך ולהתייעץ איתו בשאלות החיים - מצות "ובו תדבק". זה לשון החינוך במצוה זו (מצוה תל"ד):

שנצטוינו להתחבר ולהתדבק עם חכמי התורה, כדי שנלמוד עמהם מצוותיה הנכבדות ויורונו הדעות האמיתיות בה שהם מקובלים מהם, ועל זה נאמר 'ובו תדבק'... שורש המצוה נגלה הוא, כדי שנלמוד לדעת דרכי השם.

שמענו מדבריו שחשוב מאוד לכל אדם ליצור קשר עם אדם גדול בתורה, בשביל ללמוד ממנו הן את ההלכות והן את "הדעות האמיתיות", כלשונו. כלומר – השקפה תורנית על החיים. הגמרא שמביא בעל החינוך (עיין שם) ממליצה לכל אדם לדאוג שיהיה לו קשר קרוב ורציף עם תלמיד חכם, אם על ידי לקיחת חתן ת"ח לבתו, או על ידי נתינה כספית. המטרה בכל זה היא – שנכיר את דרכי השם. כלומר, שננהל את חיינו במבט רוחני יותר.

ומכאן התשובה גם לשאלה השניה – כיצד יודעים באיזה רב לבחור. מכיון שההתייעצות עם רב והכפיפות לדעתו אינה איזו "גזירת הכתוב", אלא דבר חכם והגיוני הנובע מכך שהרב יודע יותר טוב להתמודד עם השאלה – ברור הדבר שתנאי קודם למעשה הוא שהרב יהיה מומחה בנושא שבו ההתלבטות. שאלה חינוכית יש להפנות לרב העוסק בחינוך, ושאלה בהנהגת הבית יש להפנות לרב העוסק בשלום בית.   אלא אם כן הרב הנשאל מוכר לנו כאדם חכם שידיו רב לו במגוון תחומים.

בחובת הלבבות ממשיל את התורה למשקה שמשקה את האדמה הזרועה. אם יש בה זרעים, היא תצמיח שדה שלם, אבל אם אין זרעים המשקה לא ישפיע. כך זה גם כאן. התורה משפיעה חכמה, אבל צריך שתהיה נכונות מצד המקבל להשתמש בחכמה שלו ובהבנה שלו בנוגע לנושא הזה. גם לענייננו, אם לרב איזשהו בסיס בנושא, אז התורה מפתחת לו את זה. אבל מבלי ההיכרות המוקדמת עם הענין, לא הוא יהיה הכתובת לשאלות בענינים כאלה.

בנוסף לכך, חשוב שתהיה לו אפשרות טכנית וסבלנות לשבת ולשמוע את כל הפרטים.