הקולגות החילוניות במשרד שואלות אותי: אלה חיים אלה? למה להביא כ"כ הרבה ילדים?

שאלה: אני עובדת במשרד מצליח ומרויחה משכורת מכובדת, איתי במשרד עובדות גם נשים חילוניות.

ילדי נולדו ברוך ה' בממוצע פעם בשנתיים, ובכל פעם שאני מצפה לבשורות טובות, שוב עולות השאלות: תגידי, אלה חיים אלה? איך את מסוגלת? מה, את שפחה? את לא יכולה לעצור קצת? את פוגעת בבריאות שלך! אין לך חיים אישיים, רק לשרת את משפחתך? מה, אתם ערבים?

אני ב"ה לא רואה את חיי כדיכוי ושעבוד, אבל באמת אני צריכה לתת את כל כולי עבור משפחתי. אני עובדת קשה מאוד ללא הפוגה עבור רווחתם וטובתם של ילדי ובעלי, וכמעט אין לי זמן לעצמי.

אני מאמינה בדרכי ושמחה בחלקי. עם כל זאת אני חשה שהשאלות הללו מדגדגות לי ואני זקוקה לתפיסת עולם מסודרת.

* * *

הקב"ה הפקיד ביד כל אדם בבואו לעולם הזה תפקיד רב חשיבות: להמשיך את קיום העולם. מצוה זו תופסת מקום של כבוד בין המצוות החשובות ביותר, ואם נתבונן נמצא שזו המצוה שעליה אנחנו משקיעים את הזמן הרב ואת המאמצים הגדולים ביותר.

בעידן המודרני, הילודה נתפסת כנטל מכביד המפריע לזרימה התקינה של החיים. החיים ניתנו כדי ליהנות, והקטע של גידול ילדים הוא קטע של עול מפרך, שצריך לחיות איתו, אבל לא יותר מזה.

כתוצאה ממבט זה, יום העבודה נקבע בשעות שבהן הילדים נמצאים בשיא הכושר, ובעצם הוא נוטל מההורים את האפשרות להשקיע בילדים כראוי. הם חוזרים הביתה מרוטים לאחר יום מייגע בחוץ, ופוגשים את ילדיהם עייפים ועצבניים. זלזול זה נובע כתוצאה מתפיסת העולם המערבי הרואה בילדים דבר מיותר ומגביל, הפוגע בכושר ההשתכרות ועוצר את המירוץ הבלתי נגמר להצלחה כלכלית.

כזו היא נקודת המבט כאשר לא רואים בשהותנו בעולם הזה שליחות עם תוכן, אלא חיים בשביל לחיות. אבל אם חיים במבט יהודי, שבאנו לכאן למלא תפקיד מוגדר רב חשיבות ואנחנו מתאמצים בכל כוחנו למלא אותו, המבט על הילודה הוא שונה לחלוטין: הבאת ילדים פירושה בניית העולם ובניית העם היהודי. היא שותפות עם הקדוש ברוך הוא בתכנית של יצירת אומה העובדת אותו. איך יוצרים אומה? האומה מורכבת מאנשים, ואנשים באים לעולם על ידי ילודה. לידת ילדים וגידולם היא שותפות לכל דבר במפעל של הקדוש ברוך הוא.  

החילוק היסודי בין המבט היהודי על העולם לבין המבט החילוני, משפיע גם על המבט על התפקיד הנשי: לגדל את הילדים.

לפי התפיסה היהודית, הרואה בחיי האדם משהו שנועד עבור מטרה, של שלמות האדם, תיקונו וקירבתו לה' - התפקיד לגדל ילדים שמחים ועובדי ה' הוא תפקיד גדול מאין כמוהו. לא מדובר כאן על החלפת טיטולים, אלא על בניית בני אדם. כל חיבוק וכל לטיפה הם חלק מבניית הנפש של הילד, וחלק מרכזי בבניית העולם בכלל והאומה היהודית בפרט.

תפקיד זה הוטל בעיקר על האשה כי היא זו שיש לה את הכלים לגשת לזה. היא אוהבת אנשים, יש לה מסילות ללבבם, ויש לה כח לעצב את נפשם, הרבה יותר מהגבר.

אבל גם הגבר לא פטור מזה. אדרבה, לפי דין התורה עיקר העול והאחריות מוטלים עליו, כמבואר בגמרא (קידושין כט.): "האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות". האב מצווה לעזור לבנו למלא את תפקידיו הרוחניים ואף להסתדר בחיים. האם פטורה מכל זה, כמבואר שם בגמרא.

בעומק הדברים, האם אמורה לעצב את הילד ולבנות את אישיותו על ידי החום האימהי שהיא משפיעה עליו, והאב אמור לעזור לו להסתדר בחיים על ידי השקעה מעשית והדרכה בצמתים בהם הוא נדרש לבנות את חייו: ללמוד תורה, לשאת אשה וללמוד אומנות.

חז"ל אומרים שכל אדם ישאל בבואו לפני בית דין של מעלה האם עסק בפריה ורביה. שאלה זו היא לא רק שאלה נקודתית, האם התחתנת בזמן והאם לא ביטלת מפעם לפעם את האפשרות להרחיב את המשפחה. השאלה היא מהותית: האם העמדת את חייך סביב מטרה ערכית של חיי משפחה תקינים. האם השקעת את כוחותיך בחינוך ובהקמת דור המשך תקין, העובד את קונו ובריא בנפשו. האם חיית מתוך מבט נכון המעמיד את העיקר ואת הטפל במקומם הראוי.

עד כאן ביארנו את משמעות התפקיד של גידול ילדים ולידתם. אבל יש להעמיק בזה יותר מבחינת מבט כללי על החיים: מערכת היחסים המשפחתית, כאשר חיים אותה נכון, היא דבר שעשוי להקיף את כל חיי האדם. אדם המשקיע בחיי המשפחה, הן בקשר הזוגי והן בקשר עם ילדיו, הוא לא רק ממלא בתוכן עוד חלק בחיים, אלא משנה את כל כיוון החיים.

(צילום: shutterstock)

החיים של כל אדם בעולם נעים סביב ציר מסוים, והוא זה שבוחר סביב מה הם ינועו. האם סביב הכסף, או סביב הכבוד, או סביב חיי החברה. כל אדם מגדיר לעצמו את מרכז חייו כפי שהוא רואה אותם, ומנהל את החיים על פי המטרה שקבע לעצמו. גם אם הוא לא עושה זאת במודע, הוא עושה זאת בתת מודע.

החילוק בין אדם המעמיד את חיי המשפחה כערך מרכזי, לבין אדם שאינו עושה זאת – הוא מהותי ושורשי. יחסי המשפחה הם מערכות היחסים העמוקות ביותר בנפש. אין אהבה כאהבת אדם לילדיו, ואין חברות ורעות עמוקה יותר מהרעות של אדם עם אשתו.

אדם המתעלם מזה, ומנהל את חייו סביב מטרה חיצונית, כמו כסף, כבוד או יחסי חברה, מתעלם בעצם ממעמקי האישיות שלו וחי ברובד חיצוני ושטחי. לעומתו אדם המשקיע נכון בחיי המשפחה שלו, בונה את הרבדים העמוקים ביותר בנפשו, ונעשה אדם טוב ומתוקן בפנימיותו.

עבודת ה' דורשת מהאדם לחיות עם בן / בת זוגו ועם ילדיו בצורה נכונה, המעמידה את קיום רצון ה' בבסיס החיים. כאשר חיי המשפחה נעים סביב קיום המצוות ונתינת תוכן רוחני לחיים, הם גם נבנים בצורה נכונה, וגם בונים את הקשר של האדם עם התורה והמצוות בצורה המבוססת ביותר.

קשה מאוד לבנות קשר משפחתי עמוק כאשר אין מטרה מוגדרת לחיים ואין כיוון שאליו כולם צועדים. כאשר האדם הוא נהנתן, אין לו בסיס להעמיד עליו את הקשר המשפחתי, שכל כולו קשר עמוק שדורש הרבה נכונות ורצון טוב. לעומת זאת, כאשר שני בני הזוג וגם הילדים מכוונים את החיים לכיוון מסוים, הרבה יותר קל לבנות מהלך של שותפות עמוקה, ושל אהבה שאין לה אח ורע.

הדברים אמורים הן בקשר של ההורים עם ילדיהם, והן בקשר של בני הזוג.

העולם רואה בקשר הזוגי סוג של חוויה מהנה, שאינה מחייבת כלום בעצמותה. להבדיל, התורה רואה בקשר הזוגי משהו מחייב, משהו קדוש, שבכוחו להעלות את האדם לפסגות. משום שהוא לא נבנה על הנאה רגעית, אלא על מהלך של אהבה עמוקה הנוגעת ברובד העמוק ביותר בנפש, על יציאה מבועת ה"אני", ובניית מהלך של נתינה וקבלה. וכשכל זה נעשה מתוך מטרה לקדש את החיים ולחיות אותם בצורה הרצויה אצל הקב"ה, אין לך דבר מרומם מזה.