מהו המינרל שמשפיע על התפקוד של מרבית מערכות הגוף?

מגנזיום הוא המינרל הרביעי בחשיבותו לגוף האדם. הוא משתתף בתהליכי ייצור אנרגיה, שומר על הקוד הגנטי וחשוב לשמירה על מערכת כלי הדם והלב. מחסור במגנזיום גורם לתופעות בריאותיות שונות.

מעט מגנזיום במים, יותר תחלואת לב – מחקרים אפידמיולוגיים שנערכו במדינות שונות העלו שתכולת המגנזיום במי השתייה נמצאת ביחס הפוך לשיעור התחלואה ותמותה ממחלות לב. ממצאים אלה תוארו בארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה, דרום אפריקה, הולנד ועוד. אחד המחקרים היה מחקר סטטיסטי, אשר בדק את מספר המתים ממחלות לב ל-1000 תושבים באזורים שונים. המחקר נערך על אוכלוסיות רבות ומגוונות, והושווה בו יחס תמותה ממחלות לב (ל-1000 תושבים) לעומת ריכוז המגנזיום במי השתייה. המחקר פורסם בשנת 1999, וקבע כי נמצא יחס הפוך בין רמת המגנזיום בנסיוב לתמותה ממחלות לב כלליות לתמותה מכל סיבה. על פי תוצאות המחקר, חוסר במגנזיום גרם לעליה של כ-20% בתחלואה ובתמותה ממחלות לב. המחקר עורר הדים רבים, וכיום במחלקות קרדיולוגיות רבות, הוספת מגנזיום מהווה פרוטוקול טיפולי רוטיני לחולים.

מגנזיום ולחץ דם – מחקר תצפיתי שנערך בשנת 1995 בחן את ההשפעה של גורמים תזונתיים שונים על שכיחות לחץ דם גבוה ביותר מ-30000 עובדים במערכת הבריאות בארה"ב. לאחר ארבע שנים של מעקב, נמצא כי הסיכון ליתר לחץ דם היה קשור בדפוסים תזונתיים שסיפקו יותר מגנזיום. המחקר מסביר כיצד חוסר במגנזיום נקשר עם עלייה בלחץ הדם. מנגנון העלייה בלחץ הדם קשור ביחס בין יוני הסידן ליוני המגנזיום. במצב של חסר במגנזיום, הימצאות יתר של יוני סידן מביאה לכיווץ יתר של הלב וכלי הדם, עובדה התורמת לעלייה בלחץ הדם.

מגנזיום ותעוקת לב – חולים הסבלים מתעוקת חזה, חשים כאבים בחזה בעת פעולה מאומצת כמו הליכה מהירה או עלייה במדרגות. התעוקה נובעת מליקויים באספקת חמצן לשריר הלב הפוגעת בתפוקת הלב. מחקר שנערך ביפן ב-1988, בדק מתן מגנזיום לחולים מסוג זה בעת מבחן מאמץ. מסקנות המחקר הראו כי נטילת מגנזיום על ידי החולים עם תעוקת בית החזה ו–Variant Angina - משפרת את תעוקת בית החזה ואת האזורים האיסכמיים הנצפים בחולים בתסמונת זו בעת מיפוי לב במאמץ. ההשפעה ניכרת במצב קיצון וממחישה את היעילות של מתן מגנזיום בשיפור תפוקת הלב ושמירה על איכות החיים.

מתן מגנזיום ללוקים באוטם שריר הלב – בשנת 1993 פורסם מחקר גדול וראשון בנושא טיפול במגנזיום בזמן אוטם חריף של שריר הלב. במחקר זה נמצא כי מגנזיום הפחית ב-19% את שיעור התמותה באשפוז וב-25% את שיעור ההתפתחות של אי ספיקת לב. במעקב ארוך טווח שנמשך 4-5 שנים, הודגמה ירידה של 20% בתמותה ממחלת לב בחולים שטופלו במגנזיום לעומת חולים שטופלו באיננו (פלסבו).

מגנזיום וכלי הדם – בשנת 2000 פורסם במגזין הרפואי Circulation , מחקר שנערך על ידי שכטר וחבריו בבית החולים האוניברסיטאי סידר סיני UCLA (אוניברסיטת לוס אנג'לס), ובו השתתפו 50 צעירים שעברו אוטם שריר הלב. המחקר מצא כי בחולים לאחר אוטם שריר הלב או ניתוח מעקפים, הייתה רמת המגנזיום בתאים ביחס הפוך לתפקוד האנדותל. כמו כן נמצא כי מתן טבליות של מגנזיום למשך שישה חודשים שיפר משמעותית את תפקוד האנדותל יחד עם שיפור יכולת החולים לבצע בדיקות מאמץ, והיה קשור עם פחות תעוקת בית החזה והפרעות קצב במאמץ בהשוואה לאינבו (פלסבו).

האנדותל הוא איבר בעל חשיבות בשמירה על תפקוד תקין של כלי הדם. תפקודו המרכזי הוא לווסת את טונוס כלי הדם על ידי איזון בין מתווכים המרחיבים כלי דם לאלה המכווצים. בנוסף, האנדותל שולט בטיב הזרימה ובמידת הקרישיות בכלי הדם באמצעות גורמים המשפעים על תפקוד טסיות הדם, תהליכי הקרישה והמערכת הממיסה קרישים. קיים קשר בין תפקוד לקוי של שכבת האנדותל ובין התפתחות מחלה טרשתית ובכלי הדם. תפקוד לקוי של האנדותל קשור גם להתפתחות יתר לחץ דם ולכשל של הלב.

הקשר בין מגנזיום לכולסטרול – מחקר שבדק את השפעות המגנזיום על שומני הדם, נערך ע"י ראסמוסן וחבריו בשנת 1989, במרכז רפואי מרכזי בפינלנד. המחקר מצא שמתן מגנזיום לנבדקים למשך שלושה חודשים, מפחית את הריכוז של הכולסטרול הרע (LDL) ושל הטריגליצרידים ב-27%, ומעלה את הריכוז של הכולסטרול הטוב (HDL). תוצאות דומות התקבלו במחקר שנערך בישראל ופורסם לאחרונה.

חוסר במגנזיום מוביל לחולשה בשרירי השלד, המביאה לירידה בכושר גופני. חוסר במגנזיום מגביל ייצור אנרגיה, דבר שמוביל לחולשה, עייפות, צריכת אנרגיה מופחתת, עוויתות שרירים או התכווצויות שרירים. חוסר מגנזיום בפעילות ספורטיבית עלול להיות קטלני. בעת מאמץ גופני ניכר או מתמשך, תיתכן עלייה ניכרת ברמת הגלוקוז, הכולסטרול והטריגליצרידים בדם, דבר העלול לגרום למחלת לב. בהעדר רמה תקינה של מגנזיום, קימת נטייה לכיווץ כלי הדם, אשר עלולה להגביר את שכיחותן של מחלות לב ואף להביא למוות פתאומי עקב עווית העורקים הכליליים או חשיפה לחום. חוסר במגנזיום תוך תאי יוצר חוסר איזון העשוי לגרום לשינויים תוך תאיים חמורים ופגיעה בתאי הגוף.