היום, כשאני מול המראה, הקעקועים עושים לי צער בלב

אל הטור האישי הזה שאני כותבת הגעתי במקרה, אבל המאמינים בוודאי יודעים שאין מקרה בעולמו של הבורא. הכול מאת השם.

חיפשתי בשיטוט בגוגל חומר על איסור קעקועים. מצאתי קצת מהמקורות וקצת בוויקיפדיה. אבל הרוב היה עובדות יבשות, וכשאתה רוצה לזכות את הרבים או למנוע מאנשים לעשות טעויות, אתה צריך להגיע ללב שלהם, למשפט אחד מכריע שיכול לשנות מחשבה. ואז נתקלתי בכתבה שנכתבה יותר לרגש של האדם ונגעה ללבי; כתבה שמדברת על האיסור שבמעשה ועל החרטה שאנשים חשים, בעיקר בעלי תשובה.

בשנים האחרונות גיליתי את חכמת היהדות, ותודה לאל אני שומרת שבת, צניעות וכשרות. התשובה שלי נקנית עם המון שאלות, ולשמחתי יש גם המון תשובות והגיון מאחורי האיסורים הרבים.

גדלתי בתל אביב כל ימי חיי. פה נראה כאילו הכל מותר, החיים נראים חיי חופש כביכול, כאילו אין גבולות. והחומר מטשטש לפעמים את מה שהנשמה רוצה באמת. המוטו של החיים שלי היה "אכול ושתה כי מחר נמות", לחיות את הרגע בלי לחשוב לשנייה על העתיד וההשלכות של המעשים. מה שאסור – מותר כביכול, והכי מותר שאפשר. בכל פעם שהיה נשבר לי הלב, או סתם בא לי איזשהו ריגוש, הייתי נגשת לאחת החנויות ששם היצר הרע נמצא ורק מחכה שתיפול. פעם אותיות סיניות, פעם פרפרים צבעוניים, פעם פיה עם פרח ברגל. רוקמת בדמיון את הסיפור שמאחורי הציור, ורק מחכה למבטים של האנשים ולמחמאות.

היום, כשאני כבר אישה בוגרת יותר, שמנסה להשתלט על התאוות והיצרים הקשים, אני מבינה פתאום כמה צער הקעקועים גורמים לי בלב מול המראה. איך אומרים? זה לא עובר חלק בגרון, בנפש ובעיקר בנשמה. כל הזמן יש הרהורים, וימים שבא לך שבחנויות פשוט ימכרו מחק שמוחק הכל.

הקעקוע הוא סוג של משהו שהיית רוצה לשכוח. הוא מזכיר לך את החיים של פעם, החיים הפרוצים והחופשיים. וכמובן, מידי פעם בני אדם עדיין מסתכלים במבט חטוף, אף על פי שבקיץ אתה עם ארוך, בארבעים מעלות חום ו-80 אחוזי לחות... ההצקות לא נגמרות, שופטים אותך, לא תמיד לזכות, ומתמקדים בעיקר בעוון הזה, בלי להכיר ובלי לדעת כמה ייסורים אתה עובר לעיתים בדרכים של שמירת תורה ומצוות.

אבל כל עוד אני יכולה להגיע לנפש אחת של אדם צעיר שבתחילת דרכו, עם הלהיטות וההתלהבות של המחט המזמזמת שלא רק פוצעת את הגוף ומשאירה אותו מצולק עד היום האחרון (בהנחה שאתה לא מסיר ונמנע מהתהליך הארוך והכואב...), אלה גם משאירה משהו לא נעים על הנשמה... אשתדל למנוע ממנו את הטעויות שעשיתי בעברי.

בכל ערב שבת אנחנו קוראים את המשפט היפה שכל כך מתאים לעשיית קעקועים: "סוף מעשה במחשבה תחילה". תן דעתך בדבר, תחשוב עוד שניה, האם אתה מוכן יום יום, עד סוף חייך, להסתכל במראה על גופך, ולדעת שאין דרך חזרה?