מרהיב עין: יונים, כלי מטבח ודמויות עשויים מ... פירות וירקות

ציפי כהן היא מנהלת הקמפוס הקולינארי בירושלים, אבל את העבודה היומית שלה היא מבצעת לעתים דווקא ב... שוק. לפחות מספר פעמים בשבוע היא מגיעה אל דוכני השוק, עוברת ביניהם, וממלאה שקיות באבטיחים, לפת, קולרבי, דלעת ואפילו גזרים. עם כל השלל הזה היא ממשיכה בדרכה אל הקמפוס הקולינרי, שם היא מוסרת שיעורים לפני תלמידותיה, ומסבירה להן כיצד ניתן לגלף בפירות ובירקות ולהפוך אותם ליצירות אומנותיות של ממש.

"מדהים לראות את היופי והצבעוניות שיצר הבורא"

"באופן אישי אני מתחברת מאוד לכל מה שעשוי מפירות או ירקות", מספרת לנו ציפי, "זה אומנם דורש הרבה מאוד עבודה והשקעה, אבל הצבעוניות שלהם היא מרהיבה ומאוד מושכת ומגרה. זה מרגש אותי בכל פעם מחדש, לראות את כל הגוונים והצבעים שהקב"ה יצר בעולם. אישית, אני גם מאוד אוהבת את היצירתיות שיש כאן. כי בעצם אין גבול לדמיון, ואת יכולה בכל פעם ליצור ולעצב משהו מיוחד, שאינו דומה למשהו אחר שכבר יצרת".

עד כמה זה מורכב? כמה זמן לוקחת לך כזו עבודה?

"זה כמובן תלוי במה שאני מייצרת", מסבירה ציפי, "אם למשל מדברים על חיתוך של מגש פירות פשוט, אז כמובן שמדובר בפעולה שאינה מורכבת, משהו שכל אחת יכולה לעשות. אבל אם רוצים מגש מעוצב ומיוחד יותר, עם קישוטים ועיטורים – זה כבר לוקח זמן רב יותר".

אבל המאמץ הגדול ביותר נדרש לדבריה, כאשר היא נדרשת ליצור יצירות מורכבות מאוד. "למשל כשביקשו ממני לעצב אבטיח עם גילוף מיוחד של 'אבות ובנים' זה לקח לי שלוש שעות, או לפסל דלעת עם עיטורים של יונים ועוד קישוטים שונים – זה לקח לי יותר מחמש שעות".

יש מקרים בהם מתבקשת ציפי לעצב שולחנות שלמים עם עיצובים וגילופים, ואז כבר מדובר במספר ימים של עבודה. "זוהי עבודת יד מאוד איטית וזהירה", היא מסבירה, "כי אני משתמשת בסכין חיתוך מאוד קטנה וחייבת לגלף באיטיות ובאופן מאוד מדויק. כי רק כך אפשר להגיע לרמת ביצוע מקסימאלית".

האכזבה: האבטיח נפל והתפוצץ

לאורך כל ביצוע עבודותיה אומרת ציפי שהיא מקפידה מאוד לשמור על הפירות והירקות, כדי שלא יושחתו חלילה ושלא יבואו לידי אבדון. "בדרך כלל אני מגלפת בעיקר בחלק החיצוני של הפירות והירקות ובקליפות שלהם, כך שממילא החלק הפנימי אינו נפגע, וניתן לאכול אותו אחר כך", היא מסבירה, "זוהי הסיבה שהיו רבנים שאישרו לי לגלף אפילו בפירות עם קדושת שביעית, בתנאי כמובן שאת השאריות לא משליכים לפח אלא עושים בהן שימוש כלשהו ושומרים על קדושתן, וגם על קדושת הפירות שומרים כמובן".

ואחר כך אוכלים את הפירות המגולפים האלו?

"בדרך כלל אוכלים אותם", היא משיבה, "כך היה למשל עם הציפורים שהכנתי שהיו עשויות מקולרבי. עבדתי עליהן לא מעט זמן, אבל אחרי שהצגתי אותן בתערוכה, אז פשוט הכנסתי אותן למרק והילדים אכלו אותן לארוחת הצהריים... מצד שני, כשאני מביאה לאנשים מתנות כמו אבטיחים מגולפים או דלעת מעוצבת, אז הם לפעמים כל כך מתחברים אליהם, ופשוט לא מסוגלים לאכול אותם. אז הם משאירים אותם הרבה זמן, ואחר כך הם כבר נרקבים, ואין להם עוד שימוש..."

וציפי מציינת שהיו לה גם כמה מקרים בהם היא הכינה חיתוכים יפהפיים יחד עם תלמידותיה, אך כשהייתה בדרכה הביתה הפירות נפלו ונהרסו. "זו עוגמת נפש מאוד גדולה", היא מודה, "ואני זוכרת אבטיח מיוחד שתכננתי להביא מתנה לבר מצווה, ובאותו ערב של האירוע הוא פשוט נפל והתפוצץ. לכן כבר אימצתי לעצמי מנהג – בכל פעם כשאני מסיימת לגלף, אני דבר ראשון מצלמת את התוצר, כך לפחות יש לי מזכרת".

יוצרים לכבוד ט"ו בשבט

וכעת, לקראת ט"ו בשבט, נותנת לנו ציפי גם רעיון מרהיב שנוכל לבצע בכוחות עצמנו – יצירה של סלסלת פירות, או אדנית מלאה בפירות ובפרחים.

מה צריך?

בשביל הסלסלה: משמשים, דובדבנים ותפוחים יבשים

בשביל האדנית: משמשים, תפוחים ודובדבנים יבשים, ועוד פירות יבשים כמו תמרים, שזיפים ואפרסקים.

ההוראות:

• פותחים משמש לחצי (מקפידים לא לפתוח עד הסוף), לוקחים משמש נוסף, פותחים גם אותו, ומרכיבים אותם אחד בתוך השני. מכניסים באמצע דובדבן, והנה – יש לנו פרח. כך מכינים מראש הרבה פרחים.
• מכינים את הוורדים: לוקחים שתי רצועות של תפוחים מיובשים. מרצועה אחת יוצרים צורה של טבעת, ואת השנייה קורעים עד שנוצרת רצועה ארוכה.
• מגלגלים את הרצועה הארוכה של התפוח, יוצרים ממנה צורת ורד ודוחפים אותה אל תוך הטבעת. כך מקבלים ורד עשוי תפוח. אפשר לחזק אותו באמצעות קיסם.

להכנת הסלסלה: בוחרים סלסלה מתאימה, מכניסים לתוכה קל קר ונועצים בה את הפרחים והוורדים באמצעות קיסמים.

להכנת האדנית: בוחרים אדנית קטנה, מסדרים קבוצות-קבוצות של פרחים וורדים, ומוסיפים לצדם פירות יבשים שלמים, כך ממלאים את האדנית. אפשר להוסיף גם סרט ולקבל מתנה מקסימה לט"ו בשבט.

יצירות מרהיבות נוספות של ציפי כהן: