היד שלי משותקת ומגבילה אותי. מה אני חושב עליה?

אמר מרן רבי בן ציון אבא שאול: "אני מורה להלכה: רק מי שמקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בשלימות – מותר לו לקיים מצות "משנאיך ה' אשנא", שאם לו כן, אין זו אלא עצת היצר הרע!".

הדברים נאמרו בשיעור ההלכה בשבת. המשתתפים העידו שיצאו מהשיעור נסערים ונרגשים.

שכן נמצא, שחייבים לאהוב – ולפחות, שלא לשנוא – את ראש התנועה שחרטה על דגלה את רדיפת הדת ושנאת חרדים, ואת פלוני שמקצץ בשירותי הדת ומיצר צעדי החינוך הדתי ומסית נגד בני הישיבות, ואת פלוני שנלחם להתיר נישואי פסולי חיתון ולהרבות ממזרים, להציף את הארץ בגויים ולהפעיל לחצים לגיירם גיור שקרי.

אחד המשתתפים המתין בקוצר רוח לסיום התפילה, ופילס דרכו לרבינו. אמר, והיה בכך פה לרבים:

"הרב, איך אפשר לאהוב אותם, אני לא יכול!".

"אמת, אמת", נשמעו קריאות הסכמה. הכל המתינו להבהרה.

רבינו נקבו במבטו: "היצר הרע מדבר מתוך גרונך!".

נרתע האיש: "הרב, איך ייתכן?! היצר הרע הוא שאוהב אותם! אני שונא אותם!".

"נכון, נכון מאוד" מלמלו מסביב.

רבינו הזדקף: "יש לי יד משותקת", אמר בכאב. הדממה הייתה מוחלטת.

"היא מגבילה אותי, היא מייסרת. האם אני שונא אותה?".

איזה משל נוקב!

בעיני הרב, פושעי ישראל – כידו שחלתה. באופן טבעי, אדם אוהב את עצמו, ומתפלל להחלמתה של ידו!  לא רודפים את היד, אלא מצילים את הגוף. זהו המבט של יצר הטוב!

(מרן רבי בן ציון אבא שאול, מקור: "רבינו האור לציון" עמוד 48)

מי הוא זה שיכול להעיד על עצמו שמקיים הוא מצות "ואהבת לרעך כמוך" בשלימות?

הרי ברור לכל שקיום מצות "ואהבת לרעך כמוך" בשלימות זוהי מדריגה עליונה, שרק יחידי סגולה זוכים לה.

לכן, כל מי שלא זכה למדרגת אהבת ישראל בשלימות, ושונא את פלוני בתואנה שהינו מסית ומדיח, ואף מגדיל לומר שבשל כך זוהי מצוה גדולה לשנוא אותו, הרי שע"פ האמור – זהו יצר הרע גמור, ואף חלילה יכול לעבור בזאת על לאו דאורייתא של "לא תשנא את אחיך בלבבך".

אשריו ואשרי חלקו של מי שזוכה לאהוב בשלימות את בניו של המקום. 

מתוך העלון השבועי "אז יבקע כשחר אורך".