פרשת בשלח: ילד שלי, אני מרחם עליך! וגם...

חסד ורחמים, אלו שתי תכונות האמורות לאפיין כל אדם יהודי.

התחום בין שתי מידות אלו עלול להיטשטש ולגרום לכך שמעשה רחמים יצטייר בעיננו כמעשה חסד, ומעשה חסד ייראה לעיננו כמעשה רחמים. אולם האמת היא לא כך. חסד ורחמים הם שני כוחות נפש שונים היונקים משורשים נפרדים.

רחמים מתעוררים כתוצאה מגורם חיצוני. על פי רוב, רגש הרחמים לא יתעורר כל עוד אדם אינו נחשף למצב מעורר רחמים. כאשר אדם נחשף למצב מצוקה אצל זולתו, רגש הרחמים שבו מתעורר לחיים ודורש את פורקנו.

מידת החסד שונה היא בתכלית. חסד היא תנועת נפש פנימית הפורצת ממעמקי האישיות אל הסביבה הנזקקת. מידת החסד איננה זקוקה לגורם חיצוני שיעורר אותה, אלא היא כוח פנימי המבקש לתת מעצמו ולהשלים לזולת את חסרונו גם אם הוא אינו סובל מכך. 

פרשת "בשלח" חותמת את גאולת מצרים, ומסופר בה על אחד הניסים הגדולים שהיו בהיסטוריה – קריעת ים סוף. תקופת הגלות תמה ועם ישראל נגאל מייסוריו.

איזו מידה הפעיל הקדוש ברוך הוא כדי לגאול את עם ישראל ממצרים? מידת החסד או מידת הרחמים?    

אין ספק, שמצבם של בני ישראל בתקופת הגלות היה מעורר חמלה. הבורא אומר למשה: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו... וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם" (שמות ג, ז-ט). אלוקים אומר למשה שהוא ראה את העוני, הצעקות, הכאב והלחץ, כך שנראה לכאורה שבני ישראל נגאלו בזכות מידת הרחמים.

האמנם?

כשבני ישראל יצאו ממצרים, כותבת התורה: "הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות יג, ד). רש"י על פסוק זה מביא את דברי המדרש: "וכי לא היינו יודעים באיזה חודש יצאו? אלא כך אמר להם: ראו חסד שגמלכם, שהוציא אתכם בחודש שהוא כשר לצאת. לא חמה ולא צינה ולא גשמים".

מדוע התורה מדגישה את מצב מזג האוויר ששרר בעת הגאולה? הרי בני ישראל סבלו קשות, המצרים עינו אותם והרגו את ילדיהם באכזריות, הרצון שלהם היה אחד – לצאת ממצרים וכמה שיותר מהר. וכי שמחת גאולתם הייתה נפגמת לו היו יוצאים במזג אוויר סגרירי וחורפי, או לחילופין ביום קיצי לוהט?

כדי להבין את התשובה ניתן משל. 

מטבע הדברים, יש צורך להחליף בגדים לתינוק קטן באופן תדיר. המצב בדרך כלל הוא כך: האימא רוחצת את התינוק בסבון ריחני, מורחת עליו קרמים, מלבישה אותו בבגדים מכובסים, ולאחר מספר דקות – התינוק פולט כמעט יותר ממה שהוא אכל, או שהוא עושה את צרכיו. רשמי האמבטיה נמחקו לחלוטין ונוצר צורך דחוף ובהול להחליף לו את כל בגדיו. 

בדרך כלל, כשהאימא מעבירה את תינוקה ממיטת התינוק לשידת ההחלפה, היא מרעיפה עליו באותן שניות ספורות נשיקות לרוב. נשיקות אלו מלמדות אותנו, שההחלפה איננה נעשית רק בגלל שהאימא מרחמת על התינוק שבגדיו המלוכלכים מציקים לו, אלא הרבה מעבר לכך. היא אוהבת אותו. אהבתה גורמת לה להפוך את ה"דרך" – את פעולת ההחלפה, למטרה בפני עצמה – לחיזוק הקשר הרגשי ביניהם ולריבוי האהבה.

הנמשל מובן. הקדוש ברוך הוא לא הוציא את בניו ממצרים באופן טכני, רק כדי לגאול אותם מייסוריהם ולהצילם מפני רודפיהם, אלא הוא העביר אותם עם "נשיקות" של אהבה. דווקא הפרט "חסר הערך" של מזג האוויר הנאה, מוכיח ומלמד אותנו איזו מידה אלוקית התגלתה ביציאת מצרים – מידת החסד: "ראו חסד שגמלכם". העובדה שהקדוש ברוך הוא הוציאם בחודש שאין בו חמה וצינה, מלמדת אותנו, שהגאולה לא הייתה רק מצד מידת הרחמים כדי להציל את בניו מהעוני והצער, אלא גם ואולי אף בעיקר מתוך רצון לעשות חסד ולהרעיף טובה על בניו.

אהבת הבורא באה לידי ביטוי במקום נוסף.    

התורה כותבת: "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדו עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ השם אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה, וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" (כא-כב).

הים נקרע ותחתית הים הייתה יבשה לחלוטין. כשהקדוש ברוך העביר אותנו בחרבה, על "כביש אספלט", הוא הראה לנו את חיבתו המיוחדת. הבנו שאין כאן העברה רק מתוך צורך ורחמים עלינו, שהרי אילו כך היה, היינו יכולים לעבור גם בכביש רטוב, בבוץ ובטיט. אלא הקדוש ברוך הוא העביר אותנו מתוך חסד. הוא רצה שיהיה לנו טוב.

עלינו לפקוח את העיניים ולהביט על חסדי השם העצומים המקיפים אותנו כמעט בכל תחום בחיים. לדוגמא: הקדוש ברוך הוא ברא לנו אוכל לא רק מתוך רחמים כדי שנוכל לשרוד, אלא הוא ברא אותו עם חן, עם צבעים, עם טעם, עם ריח, וכפי שאנו מודים לו בברכת המזון – "הזן את העולם כולו בטובו, בחן בחסד וברחמים". 

הבנת הקשר הזה בין בורא עולם לעמו, אמורה ללמד אותנו כיצד להתייחס אל בני ביתנו וידידנו. כמעט בכל צעד בחיים אנו נתקלים בשני ההיבטים הללו – רחמים וחסד. מציאות החיים מחייבת אותנו לעשות דברים שאנו מוכרחים לעשותם, אולם הסוד הגדול הוא לעשות אותם בתוספת חסד וחן. אתה רוחץ את הילדים? אתה מכין להם ארוחת ערב? אתה מסייע לחבר? תן תחושה שאתה לא עושה זאת רק מתוך רחמים ובלית ברירה, אלא גם מתוך חסד. מתוך אהבה.