הרב גד ליאור: "צריך לאהוב כל יהודי באשר הוא"

"התורה כתובה שחור על גבי לבן ואע"פ כן, כשהקב"ה הסתכל בה וברא את העולם התוצאה הייתה בריאה צבעונית ביותר. בעיני ה´, הצבעים אינם מהווים איום על השחור לבן, אלא פירוש נפלא וססגוני שלו" - עם המילים האלה בחר הרב גד ליאור לעטר את עטיפת חוברת אלבומו "אופק חדש". "צריך לדעת שהשוני והצבעוניות הם לא דבר שלילי", הוא מסביר, "זה היופי, בורא עולם לא ברא אותנו שווים, לכן הרצון הזה להפוך את כולם לשטנץ אינו רצון ה´. זה לא שהשוני גורם פירוד - להפך. רק כשאתה מקבל את השוני של האחר ואתה מבין שביחד כולנו בונים את העולם, זה המפתח לאיחוד האמיתי. האיחוד יוכל לבוא רק ממקום של כבוד הדדי והערכה. העניין של שלילה מגיע רק מצרות ומחוסר הבנה, כי בעצם הכל משתלב יפה. אין הכוונה שצריך לקבל בשמחה את הטעויות של האחר, את העובדה שהוא מחלל שבת או רחוק מהיהדות כרגע, אבל בכל זאת לכבד אותו. יש כל כך הרבה סוגים של בני אדם וכולם חשובים אצל ה´ יתברך".

על הרב גד ליאור ודאי חלקכם שמעתם. אם לא בתור רב, אז בתור מוזיקאי. אי אפשר למשל לפספס את התמונה של הטלית בעלת הקצוות הצבעוניים שהרב בחר לעטר בה את עטיפת הדיסק החדש שלו, "אופק חדש", כמו שאי אפשר לפספס את היהודי היקר הזה.

הרב גד ליאור, 45, הוא בעל תשובה זה 25 שנה, אב ל-13 ילדים וחסיד ברסלב שמתגורר בצפת. הוא לומד וגם מלמד, פועל רבות לזיכוי הרבים ומרצה במקומות שונים ברחבי הארץ.

בילדותו גדל הרב בבית מסורתי. אביו הוא ניצול שואה, שהיה הניצול היחיד ממשפחה של 8 ילדים. הוא עלה לארץ ונשלח לקיבוץ חילוני, שם הורחק לחלוטין מהעולם התורני עליו גדל ועליו מסרו הוריו את נפשם. אמו של הרב היא בת למשפחה ספרדית אדוקה, שכיבדה מאוד את המסורת ואיזנה את המצב, וב"ה הוא זכה לראות בבית מסורת ולהרגיש קורטוב מהצד היפה של היהדות.

המפנה המשמעותי והקירוב האמיתי ליהדות, התרחשו בתקופה מאוחרת יותר בחייו. בניגוד לרבים אחרים, תהליך התשובה של הרב גד החל דווקא בתקופה שבה היה בשיא חייו. "מגיל צעיר מאוד הייתי במין חיפוש רוחני", הוא מספר. "חיפשתי כיוונים בחיים וקראתי הרבה. כשהתגייסתי לצבא, היה לי פתאום קצת זמן. התגייסתי אז לנח"ל והתקבלתי לקורס טייס. פתאום ראיתי שזה לא מדבר אליי והחלטתי לעזוב בעיצומו של קורס הטייס. התחלתי אז להבין בצורה יותר ברורה ועמוקה עם עצמי שהכיוון הוא רוחני, ואיך שהשתחררתי מהצבא הגעתי לישיבת ברסלב בצפת. עם השנים, גם אחותי וההורים שלי התקרבו והיום גם היא ב"ה בעלת תשובה והם שומרים שבת. חוץ מהם, גם לפחות עשרה חברים שהיו איתי בצבא חזרו בתשובה. הם הבינו שיש עוד עולם שלם ששווה בדיקה, וב"ה זכו".

את אשתו, בעלת תשובה אף היא, זכה הרב להכיר בשידוך לאחר מספר שנים בישיבה, והיום הם מגדלים ביחד 13 ילדים מדהימים.

לכבוד בורא עולם

את הדיסק הראשון שלו מתוך הארבעה שהוציא עד היום, שיחרר הרב לפני כ-15 שנים ובחר לקרוא לו "לכבוד בורא עולם", על שם אחד השירים בדיסק. הרב אורי זוהר, ששמע אז את השיר, התלהב ממנו מאוד וביקש מתחנות הרדיו החרדיות להשמיע אותו כמה שיותר. "יש איזה סיפור נחמד שקשור בשיר הזה, שמאוד שימח אותי בזמנו. בשיר ניסיתי להביא לידי ביטוי את הדרכת רבי נחמן, איך לחפש את הנקודה הטובה בכל אחד מעם ישראל. חלק ממילותיו של השיר הן: ...כשלוקחים טיפה אדומה של דם... דם של ברית מילה של תינוק מהשומר הצעיר..... באחת הפעמים אדם חילוני עלה לשידור באחת מתחנות הרדיו החרדיות, והביע המון ביקורת על העולם החרדי. הוא טען שלחרדים יש המון שנאה כלפי החילונים. השדרן, כדי לענות לו, פשוט אמר לו: לפני שאני עונה לך, אני רוצה שתקשיב למילים של שיר מסוים שאנחנו מרבים להשמיע פה בתחנה, ונדבר אחרי זה. החילוני שמע את השיר וכל כך התרגש, שלא היה לו מה להגיד והוא השתתק. הוא הבין באחת את הכל".

מה באמת לרב ולמוזיקה? בכל זאת, קשה למצוא היום אנשים שעוסקים בשילוב הזה.

"הניגון הוא דבר קדוש מאוד. הרבה אנשים לא יודעים את זה בכלל, וזו באמת אחת הטעויות שלנו בדור הזה. לאורך כל ההיסטוריה היהודית אפשר למצוא רבים מגדולי ישראל שעסקו בנגינה. דוד המלך למשל, הלוויים בבית המקדש, ואפילו הגאון מווילנא, שהיה בקיא מאוד בחוכמת המוזיקה ובעצמו ניגן בכינור, ואפילו עשה בו חור זכר לחורבן כדי שהניגון שלו לא יהיה מושלם, והצהיר שאם לא היה לומד תורה - בוודאי היה מקדיש את כולו לחכמת הנגינה. גם רבי אברהם אבן עזרא והאר"י הקדוש כתבו חלק משירי השבת.

"רק היום יש את ההפרדה הזו לצערי. חושבים שרק לאנשים שרחוקים מהיהדות יש רשות לכתוב שירים, ומשאירים את המשבצת הזאת להם, וזה ממש לא נכון. המוזיקה היא כלי חשוב מאוד! ניגון פועל הרבה פעמים הרבה יותר ממילים. יש לנו ניגונים מכל הצדיקים במהלך הדורות, אפילו מהבעל שם טוב. מנגד, כמובן יש אחריות כבדה מאוד בניגון. רבי נחמן כותב שמי ששומע מנגן לא כשר - זה קשה לו לעבודת ה´, ולהפך. כתוב גם באחד הפירושים על שירת הים: אז ישיר משה ובני ישראל, שניגון דווקא, הוא הדבר שיקרב את כל הרחוקים, כי מילים עוד איכשהו אפשר שכל אחד ייקח למקום שלו, אבל ניגון? מישהו יכול לטעות בניגון שנכתב מלב שבור למשל? אין בלב מחסומים, זה נכנס ישר פנימה. זו גם הסיבה למשל שמנגנים בחתונות, כי ניגון יש בכוחו לחבר שני הפכים. גם יהודים שרחוקים בתכלית מעולם התשובה וגם חתן וכלה - שלכאורה הם שני אנשים שונים בתכלית".

בעבר גם נוצר קשר בין הרב ליאור לאריק איינשטיין. "כשהייתי כבר בחור ישיבה ולמדתי בישיבת ברסלב בצפת", מספר הרב, "בא אליי יום אחד חבר מהישיבה ואמר לי: שמע, אתה חייב להיפגש עם אריק איינשטיין לשיחה. אני אפילו אתן לך את הכתובת של הבית שלו בתל אביב, רק סע אליו ודבר איתו. לנוכח התמיהה שלי הוא הסביר: אריק איינשטיין הוא כל כולו חסיד בלב, רק שהוא עדיין לא יודע את זה. כל המשפחה שלו כבר חזרה בתשובה - הילדים שלו, אפילו אשתו לשעבר ע"ה. רק הוא עוד לא זכה. ואני רק חייכתי לעצמי ואמרתי לו: נראה לך שאם ה´ יתברך היה רוצה שאני אפגש איתו ואדבר איתו הוא היה מבטל אותי מלימוד תורה, שאסע אליו עד תל אביב? אם הוא היה חפץ בכך הוא כבר היה מביא אותו עד לכאן, לצפת. למחרת, כשיצאתי מתפילת שחרית, פתאום ראיתי אותו מסתובב ברחובות צפת עם מוני מושונוב וצבי שיסל. הייתי המום. שאלתי אותו: מה אתה עושה כאן? והוא ענה לי: לא יודע, קמתי בבוקר והרגשתי שאני צריך לנסוע לצפת. חייכתי ואמרתי לו: אני זה שהביא אותך עד לכאן, לצפת הרחוקה... ובאמת יצא לנו לדבר כמה פעמים ואפילו הייתי אצלו בבית. זה צ´ק פתוח שלא פרעתי אף פעם".

מה הרב יכול לספר על הדיסק החדש שלו?

"הדיסק יצא לפני כחצי שנה. מדובר בהפקה הכי מושקעת שעשיתי עד היום, כשהמטרה של התקליט הזה היא להגיע לקהל רחב יותר של יהודים. לא מזמן למשל, התארחתי בתוכנית ברשת ג, של השדרן מנחם גרניט שאמר לי שזו הפעם הראשונה שהוא מארח אדם חרדי, וממש נתן לי מיקרופון פתוח להביע את עצמי. בסוף השידור הוא אמר לי: הבעיה היחידה היא שלא כולם חושבים כמוך, כשהוא התכוון למסר החדש שאני מנסה להעביר דרך הדיסק שעיקרו הוא אחדות. כמה חשוב שלא לשנוא חלילה שום יהודי ולחזק את הסובלנות ואת ההבנה ולהתרחק מדברים מכוערים כמו התנשאות.

בעיניי דווקא לאנשים שיש כבר ב"ה קירבה ליהדות וכבר שומרים תורה ומצוות, יצר הרע עלול לבוא בדרכים אחרות, כמו התנשאות ושנאת חינם. גם השיר הראשון באלבום שלי נקרא אהבת חינם. צריך לאהוב כל יהודי באשר הוא, רק מעצם היותו יהודי ולא לאבד את הישרות הפשוטה עם בני אדם ועם אלוקים".

הרבה שאלות, תשובה אחת

גם על עולם התשובה יש לרב לא מעט לומר. מעבר להיותו מוזיקאי וחסיד ברסלב, הרב מספר שהוא גם חבר בקהילה מיוחדת בעיר העתיקה בצפת, שלה בית כנסת קטן באזור - "אוהבי ה´. "זה לא עניין של להיות רב, זה יותר להיות חברים. זה מקום של כבוד הדדי, והאמת שאנחנו מחפשים לא מתבררת דווקא דרכי, לפעמים גם דרך אחרים.

"עולם התשובה עובר היום בירורים לא פשוטים. למעשה, דמותו של הבעל תשובה מעולם לא הוגדרה כראוי. מי שרצה פעם להתקרב - הוכרח לחיות בדרך ובצורה מסוימת מאוד, לקבל הכל בעסקת חבילה - גם את הלבוש, גם את המנטליות וגם את המעטפת. היה צריך ממש להיכנס לאיזו משבצת מסוימת מאוד, שלא תמיד מתאימה לכל אחד. היום, יש בירור בתוך המרקם הזה של עם ישראל. אף על פי שאנחנו בוודאי חרדים לדבר ה´, בטבע ובמהות אנחנו שונים. אצלנו החילונים למשל הם במקרים רבים ההורים שלנו, בני המשפחה ואפילו החברים הכי טובים. לכן ממילא יש לנו תפקיד ממש חשוב של גישור, כי לצערנו יש ממש קרע היום בין חרדים לחילוניים - ממש אפשר להגיד שרובם דוברים שתי שפות שונות לחלוטין. אנחנו בדיוק באמצע. בורא עולם בחר אותנו לשליחות הזו, להידברות הזו. אי אפשר לדעת, אבל ייתכן אפילו שנולדנו למציאות שנולדנו לתוכה ולחיים האלה רק כדי לחזור בתשובה כדי לחלוק את זה עם אחרים ולקרב אותם. מעבר לזה, היום הרבה בעלי תשובה מבררים מחדש ומבינים שהצרכים שלהם הם אחרים, וממילא גם הפתרונות. גדל פה דור של בעלי תשובה, שבעקבותיו נוצרו שאלות שמעולם לא היו קודם לכן. אמנם לא בנושאים הלכתיים ברורים כמו תפילין, שבת וכדו´, אבל כן בנושאים כמו קשר עם חילונים, בני משפחה והתמודדויות וכדו´ - ולכל זה צריך תשובות. אני מוצא את עצמי הרבה פעמים פוגש במציאות הזאת של בעלי תשובה ותיקים שמחבקים בעלי תשובה בתחילת דרכם - מקשיבים להם, מייעצים להם, חולקים איתם מתוך ניסיון החיים שלהם".

אפרופו חרדים ובעלי תשובה - איך קיבלו אותך בעולם החרדי? ומה אתה מייעץ לבעלי תשובה שמנסים להיכנס לעולם החרדי?

"לי אישית לא הייתה בעיה כי הייתי ממש בעל תשובה חרדי כזה. באופן כללי, יש כמה מושגים שאני לא מסכים איתם. למשל מוסד חינוך טוב בעיניי לא יכול להיות מוסד גזעני. אני תמיד אומר לאותם זוגות שבאים להתייעץ איתי אחרי שלא קיבלו את הילדים שלהם באיזה מקום, שלא זו דרך התורה. התורה היא פשוטה מאוד, ומי שלא מכבד יהודים לא יכול למסור תורה כראוי, ולכן ממילא אין להם מה להתעקש לנסות להיכנס למקום שבו אינם רצויים, אלא רק למקומות שאליהם יתקבלו בזרועות פתוחות. אנחנו למשל הקמנו בצפת תלמוד תורה לבעלי תשובה, שאפילו חרדים מבית מבקשים לקחת בו חלק, כי הם רואים כמה יופי יש במקום המקבל הזה ומבקשים להיות חלק ממנו".

"בכלל, קשה לי מאוד עם העובדה שבמקומות מסוימים, לא רבים, בעלי תשובה נתפסים כאחרים. איזה מין דבר זה?! הרי חז"ל בעצמם אמרו שבמקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, ולכן במקומות כאלה אני חושב שהכי נכון פשוט לבנות הכל מחדש, בדרך יותר נכונה. אדם שמתכחש לעצמו, שמתחפש, שמשנה את שם המשפחה שלו או את הלבוש שלו, רק כדי שיקבלו את הילדים שלו למוסד מסוים - זהו זיוף שנועד לכישלון. בסופו של דבר זה לא זה. שמעתי את זה גם מהרבה גדולי ישראל מכל החוגים והזרמים. מלבד זאת, גם בקרב החרדים יש כל מיני סוגים, יש כאלה שהם קיצוניים ולא מקבלים שוני, ויש כאלה שממש מקבלים. איפה שיש פתיחות ואחווה - זה מעולה, ואיפה שיש התנשאות והרחקה - אין לבעל תשובה מקום במקום כזה". ניתן לראות הרבה שוני בעולם בעלי התשובה היום. יש כאלה שממש מנסים להיכנס לשטנץ של הלבוש, המנטליות והסגנון התבניתי של החרדי המצוי, ולטשטש את עובדת היותם בעלי תשובה, ויש כאלה שממש הולכים עם הלב, כלומר עובדים את ה´ מהמקום שלהם, ומצהירים בגאווה שהם בעלי תשובה. אז מה נכון? "השטנץ של היום הפך במקומות מסוימים להיות קובייה שלא מתאימה לכל אחד, ולכן הגבול הבריא הוא השולחן ערוך. אם אדם מקיים את מה שכתוב בשולחן ערוך - הוא בסדר גמור. העיקר הוא שלא לזרוק את התינוק עם המים, כלומר לא לעשות חלילה צעד שאתה חושב שיקרב אותך לעצמך ולה´, ובסופו של דבר רק ירחיק אותך. אפשר שיהיו אנשים שמרוב שיהיו מקובעים במחשבה להיכנס לעולם החרדי הם ישכחו מה באמת חשוב ויתרחקו מהאמת, ולחלופין גם כאלה שמרוב שהם יתעקשו להיות מה שהם דווקא בתור בעלי תשובה - לא יצליחו להתנקות ולהשתנות ולצאת מדפוסים מוטעים של העבר. כל מקרה לגופו". הרב, כאדם שנכווה לא מעט בחיי התשובה שלו, גם מדגיש מאוד את החשיבות של איזון בחיי התשובה. "היה לי חבר שהיה טייס וחזר בתשובה ואמר לי שהיום הוא לא מסוגל להכין חביתה לבד, שכל דבר הוא חייב להתייעץ עם הרב. אני לא חושב שזה רצון ה´. ברור שכל אחד צריך איזה רב להתייעץ איתו, אבל לא להפוך חלילה להיות תלותי ולאבד את נקודת החיבור שלך לעצמך". לסיום, מוסיף הרב: "רבי נחמן כותב שעיקר היהדות הוא פשיטות ותמימות. פשיטות ולא טיפשות. אדם צריך לחפש להיות חכם ופשוט. לא להתחכם. להיות אמיתי. דווקא עכשיו כשאנחנו שנייה לפני גאולה - אסור לנו לפחד להציץ ולראות מה באמת יש לנו בלב, כדי לדעת מה לתקן ואיפה אנחנו באמת מונחים. צריך גם לדעת על מה לבזבז את הזמן היקר שנשאר לנו...".