הפרשה החסידית לפרשת בשלח: לא רוצה לקבל משכורת קבועה!

ברחוב הראשי בעיר קרקא שבפולין עומד לו יהודי ישיש ליד עגלת מכירות ומכריז בקול: "בייגלה! בייגלה!". מנסה למכור את הבייגלה שאשתו עמלה לאפות. לא רחוק ממנו עומד אחד מעשירי העיר ומתבונן בישיש. הוא רואה שפעם ברבע שעה בערך נעצר אדם לקנות בייגלה. כאשר הקונה עוזב את המקום, הרוכל ממשיך להכריז "בייגלה, בייגלה!". הדבר חוזר על עצמו יום יום משך שעות ארוכות, ללא הפוגה.

העשיר אינו יכול לסבול זאת, ומיד ניגש לישיש ושואל אותו: "רבי יהודי, כמה כסף הנך מרוויח ליום?". "חמשה רובל", משיב המוכר. "בוא נעשה עסק. אני אתן לך מידי ערב חמשה רובל, ובאותן שעות שעמדת עד היום בשמש ברחובה של עיר, תשב בבית הכנסת הגדול ותגיד מידי יום את כל ספר התהילים בכוונה". הישיש, כמובן, קופץ על המציאה ומסכים מיד לעסקה. כבר למחרת, בבוקרו של יום, הוא מתחיל לומר פרקי תהלים. העשיר גם הוא מקיים את חלקו, ובכל ערב מביא את חמשה הרובל.

שבועיים חולפים, עד שיום אחד מבקש הישיש לשוחח עם העשיר. "אני מעוניין לחזור בי מהעסקה!". "מה קרה, האם עדיף לך לעמוד בשלג ובשמש?", העשיר מצידו מתעקש לקיים את העיסקה. "הבה נלך לרב העיר", מציע הזקן, "שם אסביר את הכל והוא יפסוק לנו".

יחד הגיעו לבית הרב, שם נימק הישיש את החלטתו. "כבוד הרב, יהודי יקר זה שעומד כאן לצידי, ריחם עלי והבטיח לי חמישה רובל ליום. כל הכבוד לו, אך ככל שעבר הזמן נוכחתי שהדבר מזיק לי.

"עד היום, כאשר עמדתי ברחוב צעקתי 'בייגלה', תוך כדי שאני מתפלל מקרב לב לקב"ה "אנא שלח לי קונה". כשסוף סוף הגיע קונה, הודיתי לה' בכל לבי. ושוב המשכתי לצעוק 'בייגלה' ובלבי תחינה. אם הגיעו שני קונים יחד הייתי מודה בכפליים.

"כך עשרות פעמים ביום: 'אנא ה' הושיעה', 'הודו לה' כי טוב'. כבוד הרב: כל כולי הרגשתי תלוי בחסדי שמים, בטחוני בה' היה מתרבה. עיני הזקנות היו נשואות תמיד לשמים ולא לאנשים.

"אך בשבועיים האחרונים, נכון שאני אומר תהילים בכוונה, אבל משום מה אני כבר לא מרגיש תלוי בחסדי שמיים. עם התהילים, הבטחון בה' נחלש, מאחר שאני מרגיש בטוח במשכורת הקבועה".

רב העיר הגאון המקובל המפורסם רבי נתן נטע שפירא, מחבר ספר 'מגלה עמוקות', התרגש מאד, ובדמעות פסק לטובת המוכר הישיש שהוא יכול לחזור לבייגלה שלו, ולקשר האמיץ עם בורא עולם.

ממש לפני מקרה זה גמלה בלבו של הרב החלטה לעזוב את העיר לטובת עיר אחרת שביקשה מאד שהרב יבוא לכהן בעירם המפוארת. אך סיפור זה גרם לרב שלא לעזוב את העיר קראקא. "אם אלו מוכרי הבייגלה של קראקא, אני נשאר כאן איתכם", אמר הרב.

בפרשת השבוע אנו לומדים את פרשת המן. עם ישראל – מיליוני איש – יוצאים ממצרים כמעט ללא שום צידה מינימלית, ובכל זאת סמוכים ובטוחים בבורא שיזמן להם את פרנסתם. לא לחינם הם זכו למן משמים, היה זה רק בזכות בטחונם הגדול בקב"ה.

הבה נלמד על כך כמה קטעים קצרים מלשונו הזהב מתוך מאמר שלם בספר "באר מים חיים" על פרשת השבוע, שחיבר האדמו"ר רבי חיים טירר זי"ע:

"נודע לכל מעלת הביטחון בבורא יתברך שאין לו שיעור וערך. כי תדע שאם אדם ישתדל בכל עוז וירבה בעשיה בכוח חכמתו אשר עליו, ובכוח גופו, ולא ינוח ולא ישקוט מלעסוק יומם ולילה בצרכי פרנסתו, לא יהיה לו אף פחות משוה פרוטה יותר ממה שקצב לו הבורא ברוך הוא שירוויח בזה השנה או בזה השבוע וכדומה.

"וכן אם ימעט בהשתדלות ועסקי צרכי טרפו ומזונו ולא יעשה בהם כי אם בשעה אחת או שתים מן היום, לא ימעט לו מאשר גזר עליו הבורא. עם זאת צריך האדם להשתדל ולעשות דבר מה בעסקי פרנסתו, שלא יניח כל העסקים וישב בטל, כי אין הברכה שורה כי אם על עשייה כלשהי.

"ויותר ממה שגזר עליו לא יועיל לו אף אם יעשה כל היום. ועל כן מי שיש לו היום פת ואומר מה אוכל למחר, ויגע ועובד עבור מחר הרי זה מקטני אמנה, כי למחר ודאי ישפיע לו ה' מה שיצטרך למחר. לכן עשה ה' הטוב, נס במן, שכל יום ירד להם רק כמות הנצרכת ליום אחד, בכדי שלא יהיה אדם טורח להזמין מיום זה על למחר, רק יאמר ברוך ה' יום יום, ויאמין באמונה כי ה' אשר השפיע לו היום, ישפיע לו גם למחר בהשתדלות מה וגם במן היה להם השתדלות מה כמו הלקיטה וההולכה לבית.

"ומשה רבינו נצטווה מבורא עולם להטמין צנצנת המן לדורות. כדי ללמד לדורות הבאים שלא יעבוד  אדם כל ימיו פן יחסרו מזונותיו לימים הבאים. רק כאשר יהיה לאדם פרנסה ליום זה, לא יעסוק עוד ביום זה בהשתדלות הפרנסה, אלא יקדיש את זמנו הנותר לעבודת בוראו, וכה יתנהג כל ימיו".

בזמננו המשכורות הן חודשיות, ולא לפי ימים, ובנויות על רצף ללא אפשרות עבודה לפי ימים. ברור שאדם צריך לעשות השתדלות לפי צרכיו וצרכי משפחתו. אך תמיד יזכור שבסופו של דבר, רק מה שנגזר מלמעלה יגיע לו, ולא יהיה להוט להרוויח עוד ועוד על חשבון לימוד תורה ותפילה ועל חשבון זמן איכות עם משפחתו. בזמננו רואים עין בעין סכומי כסף אדירים שאנשים צברו בעבודה קשה, יורדים לטמיון ונפסדים כהרף עין, כך שרק "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" (משלי י' כ"ב).

הכותב הינו מנהל רוחני ב'הידברות' וראש כולל אהבת תורה