מיוחד לט"ו בשבט: האברך שמצא בצילום נופיה של ארץ ישראל את מבוקשה של נשמתו החסרה

אביתר שי פדהאל, 27, נשוי + 3 ילדים, הוא אברך שקט, שקדן וחרוץ. ואכן, מראהו מתאים לאופיו ועיסוקו – פאותיו מסתלסלות לצד זקנו העבה, קומתו זקופה אך לא גאה, הליכתו נמרצת, וחיוך כמעט תמידי מונח על פניו. עם זאת, כל אלה לא מגלים דבר על תחביבו הגדול, אשר קשור בעבותות של ברזל לעבודת ה' האישית והעמוקה ביותר שלו, אשר החל לפתח במקצועיות וחשק רב. זה כבר כמה וכמה שנים שאביתר עוסק ומשקיע רבות בצילום טבעה ונופיה של ארץ ישראל, תוך הרפתקנות מחייה, בריאה ושובבה. ואין מתאים מימים אלה, הימים שעוטפים את ראש השנה לאילנות, כדי לספר על הקשר המדהים שיש בין הקב"ה ונפלאות הבריאה.

"ביום יום אני בעיקר לומד תורה, וגם משמש כאחראי טכני בישיבה לבעלי תשובה שע"י ישיבת תורת החיים ביד בנימין", מספר אביתר. "גדלתי בבית דתי להורים חמים פשוטים וטובים, ואני מקווה שיש לי את הזכות לומר שאני בעל תשובה, או לפחות שהתחזקתי, מגיל 17 ואילך".

פרח סתיו

ומתי התחלתי לצלם, ולמה? ואיך כל זה קשור לעבודת ה' שלך?

"ההליכה בשביל הזה, למצוא את החיבור בין הרוחניות לטבע, היא שבערה בליבי, והיא שהוציאה לאור את 'ברכי נפשי', שזהו שמו של מפעל הצילום הפרטי שלי. עוד בהיותי ילד נשאבתי אל הטבע בלא משים, והתבוננתי בו כמרגיע נפש צמאה המחכה להרוות את צימאונה. ככל שהתבגרתי, הלכתי והדחקתי את המקום הזה, ובמיוחד כבחור המשקיע את זמנו בלימוד התורה ועבודת המידות. מידי פעם כשעלה הרצון לצאת לטבע השתדלתי להתעלם ממנו, עד כי גבר עלי".

ומה הביא את השינוי?

"לאחר לא מעט לבטים פניתי למורי ורבי, הרב שמואל טל, ושחתי לו את כל אשר בליבי. ניסיתי להיות הכי אמיתי שיש, ובכל זאת - תשובתו הפתיעה אותי: 'הנשמה שלך קוראת לך. אני לא אגיד לך מה בדיוק לעשות, אבל תדע לך שבגשם שיורד, בשדות ובעצים, בהרים ובנחלים, ה' מתגלה בהתגלות פשוטה, והשעשוע שלו יתברך הוא שנגלה אותו גם שם".

רקפות

"לאחר שהתוודעתי לכך שיש אמת פנימית בזה", ממשיך אביתר, "רציתי מאוד לתת לזה מימוש במציאות, לפעול משהו עם הכיסופים הטובים האלו, אז כמו יהודי שחפץ בטוב, הלכתי לשדה לבקש מה' שיאיר לי מה אני עושה, ולאן אפנה, ולפתע הרגשתי מין הארה כזו צילום! ממש היה לי קשה להירדם באותו הלילה. היה לי ברור שאיני מתמהמה עוד רגע בנושא, ואפילו תוך כדי לימוד והתמקצעות, אני צריך למצוא את הזמן לצאת למרחב ולהביע את אשר בליבי דרך העדשה. האמת, אני רוצה לומר שהייתה לי סייעתא דשמיא גדולה בעניין זה, וכבר התמונות הראשונות שלי היו מיוחדות ויפות ב"ה".

דמעות חמות בעיניים

כל ההתחלות קשות, כך מקובל לחשוב ולומר. ועם זאת, ככל שמדובר בעניינים שנוגעים במקומות עמוקים וטובים בנשמה, יש גם הרבה נעם ואור. וכך בדיוק אביתר מתאר את הימים הראשונים בעולם הצילום. "מיום ליום הרגשתי שמשהו טוב נפתח בי. השביל המיוחד הזה בטבע עורר בי את רשמיו, והרגשתי געגועים גדולים לבורא כל, יסוד כל הטוב. יופיו של הטבע זה לא רק יופי וזהו, יש בו התגלות ה' פשוטה. הרגשתי את זה חזק מאוד, איך ה' מסתתר מאחורי כל היופי הזה, ואיך הבריאה קוראת בקול דממה "וירא אלוקים כי טוב". ואם אוכל לסכם בשתי מילים את עניין הצילום בשבילי הייתי אומר- קרבת ה'. וכל זאת עם דמעות חמות בעיניים. שאיפתי בצילום היא להביע את קרבת ה' הזו כמה שיותר. מהחלטה עקרונית אני מצלם רק את ארץ ישראל, ובארץ שלנו אפשר ממש להרגיש את קרבת ה', בכל מקום ובכל תחום".

שקדיות בפריחה ורודה

ולמה החלטת לצלם רק את ארץ ישראל? יש המון מקומות בעולם עם נופים יפים.

"לא פעם אנשים אמרו לי - סע לחו"ל, שם תוכל לצלם תמונות שלא חלמת, אך חשבתי בלבי - לא ולא. זה פשוט לא זה. אולי יש שם מה לצלם, אבל לצאת בשביל נופים לארץ אחרת? הרי זה כאישה זרה שלא שייכת לך. אני ממש מרגיש ככה, וכך גם אמר לי מורי ורבי. רק כאן בארץ השילוב בין גשמיות לרוחניות יכול להיות מקודש. ואמת מארץ תצמח. מלבד זאת, אני מרגיש חיבור מאוד מהותי לארץ ישראל, וכל עניין הצילום בשבילי בא מהחיבור הזה, ולכן התמונות שלי הם רק מהארץ הטובה הזו, ולמרות שאני יודע שאני יכול לצלם בחו"ל תמונות של הרים גבוהים יותר, או זרימת מים עוצמתית יותר, מבחינתי זה ללא רוח חיים. לארץ ישראל יש את החן הפנימי והקדוש שלה, מעבר למילים ותצוגה חיצונית. וכבר אמר אחד מגדולי החסידות שאנו צריכים להידבק בדרכי הקב"ה, וכתוב: 'ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה', כלומר שהוא יתברך מסתכל עליה תמיד, ולכן גם אנו צריכים להתבונן על ארץ ישראל ולהסתכל עליה".

שימו לב אל הנשמה

אין זה סוד, ואת זאת יודע כל מי שעסק בצילום חובבני או מקצועי בחייו - צריך להשקיע מאמץ רב כדי להשיג תמונות יפות. בשיחתי עם אביתר ניסיתי להבין מה הוא מרגיש כשהוא מצליח בכך, ועל אילו צרכים נפשיים זה עונה לו. ואולי במילים אחרות - האם זה שווה את כל המאמץ. "היכולת לתפוס את הרגע במרחבי הטבע מאפשרת לי להביע את הגעגוע שעולה בי במפגש המיוחד הזה, וכשאני מרגיש שהתמונה הולכת לכיוון הזה, זה מאוד משמח אותי. כי כשנמצאים בטבע הכל נראה יפה ומלא חיים, וכשרוצים לצלם את היופי המתגלה מול עינינו, רוב הפעמים התמונה לא משקפת מספיק את מה שאנו מצפים לראות מבעד לעדשה. ואם בעזרת ה' מצליחים לתפוס את הרגע הנכון ועם הזווית והתאורה הנכונים, אזי נוכל להרגיש שהתמונה אכן מספרת את הסיפור שלה, וגורמת לנו להתבונן בה הרבה, ולהתענג עליה".

ומתי לראשונה הרגשת שאתה כבר צלם טוב, שאתה מוציא תחת ידך תמונות איכותיות?

"אני מרגיש שאין גבול לרמה שאפשר לעלות בצילום, ותמיד עולות בי מחשבות שהתמונה שצילמתי הייתה יכולה להיות יותר יפה ויותר מביעה, ולכן גם מאוד חשוב לי  להתחזק בשמחה במעשי ידי ולשבחם, כי מה שה' פותח ומאפשר לי - זה מצוין.

צבעי הנחל

"ובכלל, הדבר החשוב ביותר בצילום הוא לחפש את התמונה שהמתבונן בה ירגיש שהיא נוגעת באמת הפשוטה שבו. דרך צילום הטבע, למשל, התחדש לי שרק אם מתבוננים בטבע באמת – אז מגלים אותו. עלים בשלכת, או איזו ציפור על ענף עץ, לרוב לא מעסיקים אותנו, אך לטבע יש את האמירה שלו, ומי שסר לראותו מגלה בריאה מדהימה וחכמת אלוקים בה".

ניתן לראות באתר שלך, שאתה משלב בין פסוקים לתמונות שלך. מדוע?

"הפסוקים שאני מוסיף לחלק מהתמונות באים לבטא איזו קריאה שאני מוצא בתמונה,  וברמה הכללית להביע עניין כזה שהחיבור לה' הוא החיבור הכי צבעוני ויפה שיכול להיות. לרוב אלו פסוקים שמחזקים אותי בחיי, ומהדהדים בי כשאני רואה את התמונות".

ושמחת

אתה ממליץ לאנשים שמחפשים תחביב עמוק, שיהיה קשור לעבודת ה', להתחיל לצלם?

"התשובה היא שכל אחד צריך להקשיב לעצמו, לנשמה העדינה שבתוכו, ולתת לה את מבוקשה, לא לחסום. אצלי, הקול הזה של הנשמה, הוא לגמרי לצלם. וברוך ה', כיום, כעבור יותר מארבע שנים של צילומים מידי חודש, התאספו לי כבר כ-120 צילומים ייחודיים של נופים וטבע מהארץ. אגב, כל תמונה שמגיעה לשלב האחרון, כלומר להתפרסם באתר שלי, עוברת קודם את המבחן של אשתי. יש לה עין אמנותית ביותר".