איה קרמרמן: איך נגמלים מההתמכרות לרשתות החברתיות?

בשבוע שעבר, שלוש שעות אחרי שהטור הקודם ירד לדפוס, קיבלתי לינק להרצאה מרתקת, שהרגשתי שהיא המשך ישיר לטור.

מסר ההרצאה כה ברור ותקיף, שלדעתי כל הורה ומחנך חייבים לשמוע או לקרוא אותה. ולכן, בלי כוונה או תכנון מראש, יוצאת לי טרילוגיית טורים הקשורים זה לזה, משלימים האחד את השלישי.

ההרצאה ניתנת על ידי סיימון סינק, שהוא סופר, מרצה, יועץ ומומחה לשיווק. סינק שולט באמנות הדיבור, סוחף, מצחיק וקולע למטרה. ואם זה בכלל אפשרי שנניח בצד את קסם דיבורו, הוא אומר דברים נוקשים וקשים לשמיעה, לא עושה הנחות לאף אחד מאיתנו ומציב אתגרים לעתיד. ומכיוון שסינק אלוף המילים, אני פשוט מתמצתת את דבריו.

למה אנחנו נהנים לספור לייקים?

"דור המילניום", או בשמו השגור דור ה-y, הוא הדור שנולד החל מ-1984 ובמהלך שנות ה-90. זהו דור שנאמר עליו שהוא מפונק, שקשה להתמודד אתו, ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים. זה דור שמחפש משמעות אך אינו מוצא אותה, ובעיקר אינו מוצא אושר. לדעת סינק, יש ארבע סיבות לכך שהדור הזה אינו מוצא את עצמו: הורות, טכנולוגיה, חוסר סבלנות והסביבה.

(צילום: shutterstock)

הורות - נאמר להם ללא הפסקה שהם מיוחדים, שהם יכולים לקבל כל מה שנפשם חפצה בו, רק בגלל שבא להם. הם תוגמלו תמיד בלי קשר להישגים האמיתיים - כמו מדליה על השתתפות בלבד, המפחיתה את חשיבותו של המצטיין ולמעשה מורידה את הביטחון העצמי של הילד. הם התקבלו  לכיתות למצוינות, כי למנהלי בתי הספר לא מתחשק להתעסק עם ההורים המנג'סים. אבל כשהם נזרקים לעולם האמיתי, כל הביטחון השקרי שלהם מתרסק באחת, שכן אמא לא יכולה להשיג להם קידום בעבודה. יש עוד מאות אנשים שמתמודדים בדיוק כמוהם על אותה משרה, וכמובן אף אחד לא מקבל מדליה או קידום על כך שהגיע אחרון. ההתרסקות בלתי נמנעת, וזה כלל לא באשמתם.

הטכנולוגיה - הם גדלים בעולם האינסטגרם והפייסבוק, המבוסס על פילטרים. הם רגילים להראות כלפי חוץ כמה החיים נראים נפלא, למרות שלפעמים הם מרוסקים מבפנים. עכשיו מגיע סינק לחלק החזק והחשוב ביותר בהרצאה: לפי מחקרים, המעורבות במדיה החברתית משחררת כימיקל  הקרוי דופמין. לקבל מסרון או כל משוב חיובי ברשתות החברתיות, לחזור ולספור לייקים – כל אלה גורמים לנו להרגיש טוב. זאת משום שהם גורמים לשחרור דופמין במוח, ומשפיעים עלינו כימית.

דופמין הוא אותו כימיקל שגורם לנו להרגיש טוב כשאנחנו מעשנים, שותים ומהמרים. על כל האחרונים חלים כמובן איסורים, הגבלות וחוקים. במילים פשוטות - זה מאוד מאוד ממכר! גדל דור שיש לו גישה ללא הגבלה לכימיקל ממכר ומרדים, דרך הרשתות החברתיות. כל ילד יכול להחזיק פלאפון, לפתוח דף פייסבוק, ולהיות נתון תחת שלטון הדופמין 24 שעות ביממה בלי גבול או ביקורת.

מחקרים מראים התאמה בין רמת דיכאון לזמן השוטטות בפייסבוק, כשהלייק משמש כגורם מאלחש שמשפר את מצב הרוח באופן שקרי וזמני בלבד. ההתמכרות הזאת גורמת לנו לחזור לאותו הסם, כדרך להתמודד עם קשיי החיים. בתת-המודע שלנו מתבצע חיבור בין אלחוש הדופמין ובין קשיים וחוסר יכולת להתמודד איתם. וכשחווים קשיים - נופלים לספקי הדופמין במקום לפנות לעזרת חבר. ילדי הדור לא מצליחים ליצור חברויות משמעותיות אלא שטחיות בלבד. הם סומכים על הלייקים שיחזירו אותם להיי, במקום על חבר שישמע את מצוקתם. חוסר האיזון הוא הבעייתי כאן. אם אתה יושב לארוחה עם חברים אבל מסמס לאחרים - זו התמכרות. אם לכל מקום אתה לוקח את הנייד - זו התמכרות. אם אתה מתעורר באמצע הלילה כדי להתפנות ופותח את הטלפון לבדוק אם קיבלת לייק - זו התמכרות. מתברר שכולנו מכורים.

(צילום: shutterstock)

חוסר סבלנות - כיום אין לנו צורך לחכות לדבר. רוצה אוכל - מזמין ישירות הביתה. רוצה לראות סרט - פותח וי.או.די. אין צורך להמתין שבוע לפרק חדש בסדרת טלוויזיה אהובה - יש בינג', צפיית רצף. כל דבר אנחנו מקבלים בזריזות. חוץ מזוגיות, מערכות יחסים עמוקות  וסיפוק מהעבודה. אלו תהליכים איטיים, מסורבלים, שאין דרך לזרזם. השאלה היא כמה נשברים בדרך, כמה מתפטרים מהעבודה, כמה לא מצליחים להחזיק זוגיות. חוסר הסבלנות גורם לבני הדור לחוסר יכולת לעמוד באתגרים ארוכי טווח. יש כאן מסע של חיים, שאין לאותם צעירים את אורך הרוח להכילו. ועוד, חוסר הסבלנות היום הופך לתופעה קשה. יש עלייה בהתאבדויות, מקרי מוות מסמים וילדים שנושרים מבתי הספר בעקבות דיכאון, דבר שלא נשמע בעבר.

סביבה - למרות שבישראל הנושא פחות רלוונטי, אתמצת אותו בכמה משפטים. מדובר בנורמות סביבת העבודה בחברות ענק בעלות אוריינטציה לרווח קצר מועד. הן אינן מסתכלות על העובדים, על האדם ועל תהליך החיים שהוא עובר במהלך שנות עבודתו. גישה זו מתנגשת עם חוסר הביטחון  וחוסר הסבלנות של הצעירים ובעצם מגבירה בכך את החסכים שלהם, במקום למנף את הטוב שבהם ואת רצונם להיות בעלי משמעות.

החיים זה כאן, ולא בתוך המסך

בסופה של ההרצאה סינק מוסיף שני רעיונות, ואני לוקחת אותם ומוסיפה את מילותיי: הסיבה לכך שאלכוהוליסט מוציא את המשקאות מחוץ לביתו היא שהוא לא סומך על כוח הרצון שלו, אבל כשמוציאים את הפיתוי הדבר נעשה קל יותר. על כולנו להתייחס לעצמנו כמכורים ולהרחיק את הפיתוי. להתנתק מהרשתות, מהפלאפונים. להסיר אפליקציות גוזלות זמן שמרפדות את חיינו בסמים מאלחשים. לחזור לצלצל לחברה, לשמוע את קולה ולגלות אם היא עייפה, מוטרדת או שמחה. השיחה תמיד תהיה עמוקה יותר ממסרון לקוני. לראות את פניהם של ילדינו, ולא לענות להודעות "דחופות" חמש דקות אחרי שאנחנו מגיעים הביתה בערב. לדעת שהחיים זה כאן, איפה שאנחנו נמצאים, ולא בתוך המסך. לדעת שההרגשה שאיננו מחוברים, מעודכנים, רצים לצד הרכבת, אם הטלפון לא לידנו, מוכן להישלף - היא שקרית לחלוטין. גם אם נדביק לעצמנו מסך לעולם לא נספיק לתפוס את הרכבת, פשוט כי היא לא קיימת. ואולי נגלה בטעות את העובדה המחרידה שהעולם הווירטואלי מסתדר נפלא גם בלעדינו. לעומת זאת, החיים שלנו פחות.

(צילום: shutterstock)

סינק מסיים באמירה שלמעשה, אנחנו לא נותנים לראש שלנו את הפנאי לנדוד במחשבות. ואני מוסיפה לדבריו: כשאנחנו מחכים ברמזור אנחנו בודקים הודעות. כך גם לפני השינה, בנהיגה, באמצע הלילה, ואפילו בשיחה עם אחרים, שאולי לא ממש מעניינת. אנחנו בורחים לחיטוט חוזר ונשנה במסך. כמו מישהו בדיאטה שפותח את המקרר שוב ושוב, מנסה את מזלו, בייאוש, אולי הפעם ישׂבע בדרך נס. אך שם, במחשבות הנודדות, רעיונות נוצרים. ברגעים שבהם אנחנו בורחים אל המסך נולדות מערכות יחסים, שם נולדת הקשבה ואמפתיה לאחר. במקום ה"משעמם" הזה של פנאי מחשבתי ותעסוקתי, יש ים שלם של אופציות פתוחות, של מחשבה רודפת מחשבה. אז נולדת חמלה, נולדת התבוננות פנימה, נולדים צמיחה וחשבון נפש, ונולדת גם הגאולה הפנימית.

סטייק כרובית

את המתכון הבא מצאתי תחת התואר המכובד "סטייק כרובית". נו, באמת. כרובית היא לא סטייק כשם שסטייק אינו כרובית. אבל המתכון קל ומוצלח. ועוד: רק לתקופה קצרה ניתן למצוא כרובית שלמה כשרה למהדרין ללא חרקים.

החומרים:

כרובית שלמה

1 כפית כמון

1 כפית כורכום

2 שיני שום כתושות

מעט ג'ינג'ר מגורד דק או חצי כפית אבקת ג'ינג'ר - כאופציית תיבול נוספת

טימין

שמן זית

מלח

בצל ירוק ושום שחור לקישוט

אופן ההכנה:

פורסים את הכרובית כמו שפורסים לחם, לפרוסות עבות של בערך 2‑3 סנטימטרים.

מכינים רוטב של שום, כמון, כורכום ושמן זית; או ג'ינג'ר, שום, שמן זית, כורכום ומלח; או טימין, כורכום, שום, מלח ושמן זית.

טובלים את הכרובית ברוטב משני צדדיה, מניחים על נייר אפייה ומכניסים לתנור מחומם מראש על טורבו בחום גבוה, עד שהכרובית רכה מחד וצלויה מאידך (הנחתי בתחתית התנור כלי מלא מים רותחים כדי שהכרובית תקבל נוזלים).

מוציאים ומקשטים.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

פורסם בעיתון "בשבע".