הנהג האכזר לא הבין את פשר תגובתו של האברך המוכֶּה

את המאור הגדול לממשלת היום (א' ט"ז)

הכל מכירים את מאמר חז"ל (שבת, דף פ"ח עמוד ב') "תנו רבנן, הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

ויש להקשות, הגם שבלי ספק מי שמתגבר על החרפה שמחרפים אותו ואינו משיב, הוא גיבור גדול, ברם מדוע השוו אותו דווקא לשמש?

תשובה על כך נאמרה בדעת זקנים בעלי התוספות בפסוקנו, וזאת על פי המדרש, שבתחילה נבראו השמש והירח בגדוּלה שווה, ואחר כך קטרגה הלבנה ואמרה שאי אפשר לשני מלכים לשמש בכתר אחד, ומשום כך נתמעטה מגדולתה, והשמש שעמדה בגבורתה ולא השיבה, נותרה בגדולתה הקודמת.

ועל כן כל השומע חרפתו ואינו משיב, יזכה אף הוא לגדולה, ויתעלה כשמש.

דברים אלה עומדים בניגוד גמור להַלוֹך-הרוחות של האנשים הסכלים, הסבורים שכבודם יתמעט אם לא יענו למי שפגע בהם. התורה גילתה לנו כאן, שההיפך הוא הנכון, וכפי מה שישמור האדם את פיו שלא להגיב, כך יגַדְלוהו יותר מן השמים.

מהסיפור שיובא להלן נלמד כיצד מתגברים לא רק על חרפה ובזיון שנגרמו בפה, אלא גם ממכות שנותנים לך, ואז זוכים לקדש שם שמים ברבים בצורה נפלאה ממש. את המעשה שמעתי מפי אחד המשגיחים בדורנו, שהיה עֵד לאירוע.

הדבר התרחש באחת הצמתים המרומזרים בבני ברק. אלה האוחזים בהגה יבינו את שיסופר כאן בצורה מוחשית יותר, היות ומן הסתם יצא להם כבר להתקל לא אחת באפיזודות מעין אלו.

תקופתנו מאופיינת במתח רב הנגרם מסיבות שונות, והדבר בא לידי ביטוי בעיקר בעת לחץ. או-אז אפשר יהיה להבחין אצל בני אדם בחוסר שליטה מוחלט, מה שעלול להביא כמובן למעשים נוראיים מן הסוג הגרוע ביותר, שגם אם ימרוט האדם אחר כך את שערות ראשו, כבר לא יוכל להשיב את המצב לקדמותו.

הפקק היה גדול במיוחד

אפשר להתקל במקרים כאלה בפינות רבות בחיינו, ואחת מהן היא ב...צומת פקוק. נהגים המזדמנים לצומת שבו עומדות מכוניות רבות בשלבי-המתנה ארוכים ומורטי-עצבים, יודעים כבר שברגע שאחד הנהגים ינסה לעקוף את חברו, ולהתקדם אל הצומת, על מנת לחצות אותו לפניו, הוא נכנס למצב של פיקוח נפש... הנעקף יכול לצאת ממכוניתו ולעשות לו את הדבר הגרוע ביותר. וכבר היו דברים מעולם.

גם במקרה שלפנינו, שהמשגיח הנ"ל היה עֵד לו, המתינו מכוניות רבות בצומת, במה שנראה פקק גדול במיוחד. והנה, לאחד הנהגים 'היה נראה' שחברו מנסה לעקוף אותו. דהיינו, הוא לא ראה זאת בבירור, וגם אם היה רואה – הרי לא מדובר בביצוע עקיפה אלא בנסיון עקיפה...

(צילום: פלאש 90)

האיש לא חשב פעמיים. הנהגים והעוברים-והשבים שהיו במקום, נחרדו לראות כיצד הנהג פותח בפתע את דלת מכוניתו, ומתקרב ברתחה רבה לעבר המכונית שהיה נראה לו שניסתה לעקפו, פותח את הדלת שליד הנהג, ו...

מה שקרה לאחר מכן גרם לחלחלה בקרב הנהגים ששהו בצומת.

הנהג הזועם הלם בעוצמה רבה על ראשו של האומלל, שכלל לא עקף אותו, ולבסוף גם התברר שלא ניסה לעקפו. הוא לא הסתפק במכה אחת. לאחר שהנחית את המכה הראשונה, לא פג עדיין זעמו, והוא הנחית עוד מכה ועוד מכה.

אנשים רבים החלו לרוץ לכיוון המכונית כדי להפריד בין הניצים, ואלה שהגיעו ראשונים זכו להיות עדים למחזה של... קידוש שם שמים נפלא.

כפרת עוונות

הנהג שקיבל את המכות, היה, כאמור, זכאי לחלוטין. הוא לא ניסה לבצע עקיפה, ורק מתנועת ידו על ההגה חשב הנהג הראשון שהוא מתכונן לעקפו...

נעצור לרגע ונתבונן: מה היה עושה כל נהג אחר שהיה מקבל מכות-רצח שכאלו, ועוד על לא עוול בכפו?

לא צריך להרבות בתיאורים כדי לצייר את הקרב שהיה מתנהל על הכביש. עד שאחד הנהגים היה נופל שָׁדוּד, לא היו משחררים השניים את אגרופיהם הקמוצים. זו היא, לחרפתנו ולבושתנו, תמונת המצב בימינו.

הנהג שלנו, שהיה בן תורה, לא עשה כך.

הרעיון מבהיל:

כאשר נחתה עליו המכה הראשונה, צעק לעבר המכֶּה: תודה רבה לך, אדוני. זו היא עבורי כפרת עוונות...

במכה השנייה, שהכאיבה לו ביותר, עד שפניו התעוותו מרוב כאבים, צעק הנהג החבול ברוב ייסוריו: גם על המכה הזו אני מאוד מודה לך. ולוואי שתהיה לי בייסורים אלה כפרה על הצער שאולי גרמתי לרעייתי. המכות האלו בוודאי הרבה יותר קלות מעונשי הגיהנום...

הנהג האכזר שמע ולא הבין לפשרן של המילים המוזרות היוצאות מפיו של המוכה. הוא לא ידע כלל על מה הוא מדבר, ולכן המשיך להכותו פעם נוספת על ראשו.

היתה זו הפעם מכה אכזרית ביותר, ולמרות זאת לא איבד האברך את עשתונותיו, שלט בעצמו, וקרא כלפי הנהג המופרע: גם בזו הפעם אודה לך על המכה שנתת לי, כיוון שהיא מגיעה לי בגין שציערתי את חבריי, ואולי את שכניי...

היד הורמה בפעם הרביעית, אך ברגע זה קלט המַכֶּה את המילים שיצאו מפיו של האומלל שניצב מולו, ו...השפיל את ידו, גם את מבטיו, ארצה.

רק עתה הוא תפס שהעומד לפניו אינו בן אדם אלא מלאך... וליבו נשבר בקרבו.

בכך עוד לא תם הסיפור.

הנהג המוכה, שהגיע לדרגה גבוהה מאוד בשליטה על עצמו ועל מידותיו, ביקש גם הוא לתפוס את הרגע בו עמד המכה בוש וניכלם, ו...הזמינו לביתו, לעשות את יום השבת בצוותא.

בעוד הנהגים שמסביב הציעו לו להזמין אמבולנס ולמהר לבית החולים על מנת לבצע בדיקות יסודיות בראשו שנפגע מן המכות, ביטל מיודענו את הכל במחי-יד, ופנה ל'רב-החובל' בפנים מאירות באומרו: אתה מוזמן לבוא ולשהות במחיצתי ובמחיצת משפחתי בשבת הקרובה.

זה בדיוק מה שרצה הקב"ה

ומה אתם חושבים, שהוא לא בא?! המשגיח שליט"א סיפר לי שסופו של המעשה היה שהנהג החילוני, שהתפעם נוראות מגדלותו של האברך, הגיע לשבת לבית המשפחה בבני ברק, ו...חזר בתשובה שלימה.

אי אפשר להתעלם מן העובדה שמדובר בדרגה גבוהה עד מאוד של יהודי, עבד לריבון העולמים. אבל, מקרה זה מַדְגים את מעלתו הגדולה של מי ששומע חרפתו, סופג בזיונות, ואפילו מכות, ומגיב כפי שהקב"ה היה רוצה שיגיב.

מתוך סדרת הספרים "עלינו לשבח", מאת הרב יצחק זילברשטיין