מיכל בוני: "עולם התשובה של היום - זה לא מה שהיה בעבר"

עד שקיבלתי עותק לקריאה של הספר שלה, ניהלנו מערכת התכתבויות ושיחות טלפוניות מתמשכות שגרמו לי קצת יותר לתהות על קנקנה. אם לומר את האמת, ראיונות עם סופרים מעולם לא היו 'כוס התה' האישית שלי, אבל אני מוכרחה לומר שאחרי שהכרתי קצת את מי שעומד מאחורי הספר הזה – גברה בי הסקרנות לקרוא אותו.

למעשה, בהרבה מובנים, אפשר לומר שהספר הזה הוא מעין תמצית של מי שהיא: קונספט מיוחד שמשלב בתוכו חלקים של עבר והווה, ילדות קסומה בקיבוץ למול מהלך חיים אמיץ שהוביל אותה עד לחיים בשכונה חרדית. והוא בעיקר לא שגרתי בנוף. משהו אחר ממה שכבר קראתם.

במציאות, מי שעומדת מאחוריו היא מיכל בוני (35), שבחייה האישיים היא סופרת, תושבת אשדוד, ואם לתאומות. למעשה, "השתיקה שבין המילים" הוא כבר סיפרה השני, שיוצא שנתיים וחצי אחרי "מפתח ללב נעול". בקרוב אף צפוי לצאת ספר נוסף.

את תהליך ההתקרבות האישי שלה ליהדות, החלה בוני לפני 18 שנה – צעירה קיבוצניקית בת 17 שמחפשת תשובות לשאלות הגדולות של החיים. "התהליך שלי לא התחיל ביום שבו הלכתי לשיעור התורה הראשון" היא מתארת. "זה התחיל עוד הרבה קודם, בחיפוש שלי אחר משמעות, אמת, צדק ויושר".

או אז, הכירה נערה עירונית מתחזקת שעוררה בה עניין – ובין השתיים נוצר קשר קרוב. "הייתי סקרנית מאוד לגבי התהליך הדתי שלה, וגיליתי דרכה עולם שלם שעניין אותי מאוד והתחבר לי עם תהליכים שעברתי קודם לכן".

במרוצת הזמן, החלה בוני הצעירה ללמוד במדרשת 'סלה' בבני ברק. מדרשה, שקיימת אגב עד היום. ב'סלה' בנתה את קומתה התורנית, רכשה כלים אמוניים וגיבשה את הזהות שלה - עד לנישואיה מאוחר יותר.

"הבדידות שלי היתה עצומה"

שנים אחר כך, כשהיא כבר נטועה עמוק בתוך העולם החרדי, הגיעה בוני לנקודת תפנית מעניינת בחיים. זאת, בעקבות החלטה על מעבר מגורים לעיר חדשה, שטרפה מחדש את כל הקלפים, ואף היוותה את הטריגר לכתיבת הספר, בסופו של דבר. "זה היה כבר לפני שבע שנים בערך, בתוך המעבר שלנו לאשדוד", היא מתארת. "הייתי אז אמא צעירה לתאומות בגיל שנה וחצי, לא הכרתי אף אחד ולא היו לי קרובי משפחה בעיר הזאת, והבדידות הייתה עצומה.

"בשלב כלשהו, גיליתי שסמוך למקום שבו אני גרה יש קהילה חסידית. החלטתי לעשות צעד, וביחד עם הבנות שלי פשוט נכנסתי לשכונה של אותה קהילה, והתיישבתי במרכז של גינת המשחקים שלהם. הנשים שם היו דווקא נחמדות ואדיבות וניסו לדבר איתי, אבל עמוק בפנים הרגשתי מאוד חזק את החשדנות שלהן ואת הריחוק בינינו. המטפחת שעל הראש שלי כבר הסגירה את העובדה שאני ממש לא חלק מהחסידות הזאת", היא צוחקת. "חברה גם סיפרה לי שמדובר בקהילה מאוד סגורה, וחוץ מאיזו שיחת נימוסין בגן השכונתי, אין סיכוי שהן יזמינו אותי לבקר בבית שלהן.

"ובאמת, מהר מאוד הרגשתי שם ממש נטע זר. אחרי עוד כמה פעמים, החלטתי שאין לי שם מקום יותר, והלכתי לשם בפעם אחרונה מבחינתי. ודווקא בפעם הזו, התיישבה לידי אישה חסידית נחמדה, ונוצר בינינו דיאלוג מאוד מיוחד, שגרם לי להרגיש לראשונה שעומדת מולי מישהי שבאמת סקרנית להכיר אותי ורוצה להתיידד איתי. היא אפילו הזמינה אותי לביקור אצלה. במשך הזמן הפכנו לחברות טובות, ודרכה הכרתי מקרוב גם חסידות אחרות".

מטבע הדברים, העולמות השונים הביאו לא פעם לעליות ולמורדות בקשר. "היו לנו גם אי הבנות וחיכוכים לפעמים", היא מתארת. "לקח לי זמן להבין ולקבל את העולם שלהן, שהיה שונה כל כך משלי, והן למדו להבין אותי ואת העולם האישי שלי. בחלוף הזמן, התחלתי לחבר את העבר המעניין שלי עם ההווה המעניין לא פחות, להוסיף קצת 'תבלינים' וליצור מזה עלילה חדשה. כך בעצם נוצר הספר. אפשר לומר שהוא בעצם 'נולד' הרבה זמן לפני שנכתבה בו השורה הראשונה".

ממאה שערים ועד סטימצקי

בשונה מספרים אחרים, שרואים אור בהוצאות חרדיות שונות ומופצים רוב הזמן רק בחנויות שמזוהות עם המגזר, את הספר "השתיקה שבין המילים" תוכלו למצוא גם ברשתות שפחות מזוהות איתו, כמו 'סטימצקי' ו'צומת ספרים'. כל זה כמובן אינו מקרי. "בהוצאה הניחו שהוא ידבר לקהל יעד רחב, לא רק חרדי", מסבירה בוני. "נכון, הוא אמנם ספר שמור, שמביא אפיזודות מחיים של בעלת תשובה בקהילה חרדית, ואין בו איזה סיפור סוער כמו שאפשר למצוא בספרות החילונית, אבל הממד האנושי שלו מורגש מאוד. הדילמות של הדמויות בו הן דילמות מהחיים, שמעוררות הזדהות ויכולות להתחבר לכל מיני סוגים של אנשים, לא משנה אם הם דתיים או חילוניים".

עם קהל כל כך מגוון של קוראים, איזה סוגים של תגובות קיבלת עליו?

"רוב הקוראים שלו, שהיו גם דתיים וגם חילוניים, מאוד נהנו, וסיפרו שהספר מאוד דיבר אליהם. המעניין הוא, שכל אחד קרא אותו בצורה אחרת והתחבר אליו ממקום אחר. לפעמים אפילו גילו לי דברים שאני עצמי לא ידעתי שיש בו. זה מדהים כמה פרשנויות יכולות להיות לאנשים, גם כאלו שכסופרת לא העליתי על דעתי".

העלילה של הספר, בדומה לסיפור החיים שלה עצמו, מתמקדת בתמר, בת קיבוץ וכותבת ממולחת. בשונה ממנה, לגיבורה בספר עבר סוער יותר, כמי שעמדה בראש ארגון שמאל קיצוני. כחלק מכך, ובגלל שניחנה בכושר ביטוי מקורי ושנון, פרסמה הגיבורה מדי שבוע גם טור שהיה פופולארי מאוד וסחף רבים אחריה ואחרי רעיונות הארגון - אבל גם קטל ורמס רבים שלא חשבו כמותה.

העלילה מסתבכת, כשבסופו של דבר, בגידה של שותפתה הערבייה לארגון המצליח מביאה לקריסתו. או אז, חלים בנפשה לא מעט שינויים, שמובילים לתהליך חיפוש מחודש אחר אמות מידה של מוסר ואמת, ובסופו של דבר מובילים אותה למהלך של תשובה.

ואם חשבתם שכאן זה נגמר – אפשר לומר שכאן הספר בעצם רק מתחיל. שנים אחרי, נדמה שההיסטוריה קצת חוזרת בצורה מפתיעה, והיא נאלצת להתמודד עם צדדים אפלים שלה, שמעולם לא התמודדה איתם באמת. ולמקרה שתהיתם איך זה נגמר - את זה כבר תצטרכו לקרוא בספר בעצמכם.

"כתבתי את הספר ממקום מאוד אישי", היא מתארת. "תהליך הכתיבה שלו היה מעניין מאוד. אני מרגישה שהיה ערבוב בין הכתוב לבין החיים, ומצאתי את עצמי עמוק בפנים. כסופרת, כביכול אני ניתבתי את הדמויות, אבל בעצם הן השפיעו עליי לא פחות. אפשר לומר שהתהליכים שלהם נכנסו לחיים שלי, וגרמו גם לי לעבור תהליך של שינוי".

"הקיבוץ? הוא תמיד יהיה חלק ממני"

ואולי, באופן בלתי נמנע, אחד הנושאים המרכזיים שהספר עוסק בהם הוא עולם התשובה ונפשם של בעלי תשובה. דרך הספר, בוני מנסה להעביר לא מעט מסרים בתחום זה. "אחד המסרים החשובים שהספר מנסה להעביר מבחינתי, הוא שגם אחרי שאדם עובר את תהליך התשובה שלו, מקיים מצוות, וחזותית נראה כ'חרדי' לכל דבר - זה לא אומר שהמידות שלו מתוקנות. יש לו הרבה עבודה פנימית לפניו, ולהפך, שם זה רק מתחיל בעצם. אחר כך הוא נדרש לעבור תהליך נוסף, אישיותי ועמוק יותר, שלפעמים מוביל גם לגילויים לא נעימים ביחס לעצמו".

בעלי תשובה מרגישים לא פעם קרועים בין עולמות. האם זה עדיין קיים אצלך באיזושהי רמה? האםאחרי כל כך הרבה שנים בעולם התשובה, שנמצא על קו התפר הזה שבין העולם החרדי לחילוני, יש מקום שאליו את מרגישה באמת שייכת?

"אני לא יודעת אם ההגדרה 'נקרעת בין העולמות' היא בדיוק ההגדרה שמשקפת את ההרגשה שלי, כי די ברור לי לאן אני שייכת. כלומר, נכון שנולדתי בקיבוץ, ו'גרסא דינקותא' היא חלק מהנפש של האדם, אבל מצד שני, כשהייתי בעיצומו של החיפוש שלי, ועמדתי בפני הבחירה האישית שלי של לאן ללכת - בחרתי בחיי תורה ומצוות, ולכאן אני שייכת. מה עוד, שכל יהודי בסופו של דבר שייך בעצם למקום העמוק של נשמתו, ולא רק למקום שבו הוא נולד, ולתנאים החיצוניים שבהם הוא גדל.

"מצד שני, בוודאי שיש הרבה פעמים חיכוכים בין נקודת העבר להווה, בין מה שגדלתי עליו, לבין מה שאני מאמינה בו; בין מה שלבי אומר לי, לבין מה שהתורה אומרת... והמציאות הפנימית שלי, כמי שמכירה את שני העולמות, מורכבת במובן הזה. זה לא ששבע עשרה שנים של ילדות בקיבוץ, בעולם חילוני, יכולות להיעלם, ואני מצידי גם לא מנסה להתכחש אליהן, להילחם בהן או להתבייש בהן. גם בספר שילבתי לא מעט את חוויות הילדות האישיות שלי מהקיבוץ. הן חלק ממני, וחלק מהתהליך שלי עד היום, במובן העמוק יותר".

בסקאלה שבין בעלי תשובה שלגמרי מתכחשים לזהות הקודמת שלהם ומנסים להשתלב ולפתח זהות חדשה, ועד המקום האחר לגמרי של כאלה שמצהירים בריש גלי ומדברים כל הזמן רק על היותם בעלי תשובה, איפה את חושבת שאת נמצאת היום? האם את רואה את עצמך מגדלת את הילדות שלך כ'חרדיות' מן המניין?

"כנראה שאני נמצאת איפשהו באמצע. אני כן משתפת בעברי, עובדה שהשתמשתי בו לכתיבת ספר, ואני לא רואה סיבה להתבייש או להסתיר אותו. מצד שני, אני גם לא חושבת שזה דגל שצריך לנופף בו בכל הזדמנות. מה גם, שלפעמים זה עלול לעייף, כי ברגע ששומעים שאני קיבוצניקית לשעבר העיניים ישר נפתחות, 'באמת? ואיך חזרת בתשובה?' ומתחיל מבול של שאלות, ומצפים לשמוע ממני את כל הסיפור. פעם מישהי שאלה אותי איך הגעתי מהקיבוץ לבני ברק, ופשוט עניתי לה בנימה של הלצה: 'עליתי על קו 318, ברחובות, הסמוכה לקיבוץ והתגלגלתי לי...'", היא צוחקת.

בתור בעלת תשובה ותיקה יחסית, מה חושבת על עולם בעלי התשובה היום? במה הוא שונה מעולם התשובה של לפני עשרים שנה?

"אני זוכרת שכשהייתי בת עשרים ואחת ונכנסתי ללמוד בסלה, כבר אז שמעתי מהבנות הוותיקות בצער את המושג של 'ירידת הדורות', ואת זה שהדור הצעיר שאני נמניתי עליו, הוא כבר לא כמו הדורות שעברו. יכול להיות שבאופן דומה, היום הבנות מהתקופה שלי מבכות על הדור החדש, שגם הוא כבר לא מה שאנחנו היינו, ושאלה שחוזרים בתשובה היום יבכו על דור העתיד של התשובה? לא יודעת.

"ולמרות כל הבכיות האלו על ירידת הדורות, אני חייבת לומר שאני לא יודעת אם זה לגמרי מדויק. לכל דור של בעלי תשובה יש את היתרונות והחסרונות שלו, וכמובן שלכל בעל תשובה יש את הדרך האישית שלו. יחד עם זאת, ברור שחלו הרבה מאוד שינויים. לפני שלושים שנה היו הרצאות של 17 שעות על 'תורה משמיים', בסמינרים הראשונים של החזרה בתשובה.

"לאט לאט ההרצאות האלו התקצרו, ופינו את מקומן לעוד סוגי הרצאות ועוד כיוונים, שפונים לקהל רחב יותר, כמו למשל הרצאות על מיסטיקה, זוגיות, ועוד. בנוסף, דור התשובה של היום הרבה יותר מגוון בעיני, והרבה פחות מחפש הגדרות ומשבצות. הוא יותר נוטה אחר נטיות לבו. נכון, זה לא מה שהיה פעם, אבל גם מה שהיה פעם לא היה מושלם, ואני מאמינה שלדור התשובה הנוכחי יש גם את היתרונות שלו".

את הספר "השתיקה שבין המילים" תוכלו לרכוש אונליין בהידברות שופס. רוצים לדבר עם הסופרת? תוכלו לכתוב לה למייל michal.boni73@gmail.com