תעלומה: לאן נעלם הטלפון הסלולרי של תאיר ראדה?

השבוע הודתה הפרקליטות כי המדינה איבדה את מכשיר הטלפון הסלולרי של תאיר ראדה, שנמצא בזירת הרצח – כך מפרסם הבוקר (רביעי) העיתון "ידיעות אחרונות". לאי האמון שרוחש הציבור ביחס לפסק הדין, מתווסף כעת מחדל חמור. האם ייתכן שהמשטרה אינה מחזירה למשפחת ראדה את המכשיר הנייד כדי להסתיר ראיות? האם ייתכן שהפרקליטות איבדה ראיה מרכזית בפרשה שזעזעה את המדינה? הכל יכול להיות.

"עוד לאחר הרצח ביקשתי לקבל בחזרה את החפצים האישיים של תאיר", אומרת אילנה ראדה ל"ידיעות אחרונות". "פניתי מספר פעמים ותמיד טענו בפניי שבגלל שהמשפט עדיין מתנהל, ועדיין מוגשים ערעורים, אין אפשרות להשיב לי את הדברים ששייכים לנו. גם לאחר שהמשפט הסתיים, המשיכו בפרקליטות לסרב להשיב לנו את החפצים".

עם כל הכאב שבדבר, אמה של תאיר ז"ל לא זכתה לראות מאז הרצח את התמונות, ההתכתבויות והמזכרות האחרונות מבתה תאיר, שנשמרו על הסלולרי והמחשב שלה. מלבד הערך הרגשי העצום שיש לחומרים האלה עבור אילנה, היא גם מאמינה שתוכל לאתר בהם רמזים למה שאירע לבתה.

בחודש דצמבר האחרון מלאו עשר שנים לרצח המזעזע, ואילנה פנתה באמצעות עורך דינה מוטי טימסית לבית המשפט המחוזי בנצרת, בבקשה לקבל בחזרה את הטלפון הנייד של תאיר, ואת המחשב הביתי המשפחתי שנלקח על ידי החוקרים כמה ימים לאחר הרצח ומאז לא הוחזר.

הסלולרי האבוד של תאיר

הפרקליטות לא התנגדה להשיב את המחשב, מלבד את הכונן הקשיח, ואילו את הטלפון הנייד היא סירבה בכל תוקף להשיב. לטענתה, "הטלפון הנייד נבדק במהלך החקירה הן לצורך קבלת נתונים בנוגע לאיכונו בשעת הרצח והן לצורך קבלת נתונים אודות הודעות כתובות שנמצאו בו. הטלפון שימש כראיה מרכזית בפסק הדין".

מספר שבועות לאחר מכן, ב-3 בינואר 2017 הודתה הפרקליטות לראשונה כי הטלפון הנייד של תאיר נעלם. מפרקליטות מחוז צפון נמסר כי "היחידה החוקרת טרם איתרה את הטלפון ונעשים מאמצים רבים לאיתורו. לכן, מבקשת המשיבה ארכה בת חודש ימים ובתום התקופה נודיע עמדתנו לבי המשפט". השבוע, חודש לאחר מכן, הודיעה הפרקליטות כי "על אף מאמצים רבים, הטלפון הנייד של המנוחה לא אותר".

הפרקליטות: "הנייד של המנוחה לא אותר"

אילנה קיבלה את התשובה בכאב בעצום ובזעם. "אחרי כל כך הרבה שנים פתאום אני מקבלת תשובה הזויה והייתי קוראת לה אפילו בזויה, שהטלפון אבד", היא אומרת. "הציבור צריך לדעת אם העלימו את הטלפון, או שהמציאו שהטלפון אבד. אם הטלפון, שהוא מוצג משפטי כל כך חשוב, שהוחזק במשך עשר שנים באמת אבד — יש כאן פאשלה רצינית. לא ניתן לעבור על כך לסדר היום".

אילנה מוסיפה: "בשנה האחרונה התחלתי לעשות עבודה ביחד עם צוות מהימן שעוזר לי באופן דיסקרטי להגיע לאמת. ביקשתי את המחשב ואת הטלפון הנייד כדי שאולי אוכל למצוא בהם דברים נסתרים. פניתי לבית המשפט, לא ויתרתי ובאופן עיקש ונוקב דרשתי לקבל את החפצים האישיים בחזרה. לאחרונה קיבלנו רק העתק מהמחשב, דבר שמעלה תהיות רבות. למה שלא נקבל את המקור? זה רכוש שלי, שהמדינה תעתיק. עם כל הטכנולוגיה שקיימת היום אפשר לקחת את ההארד דיסק ולהעתיק אותו. המחשב עצמו אינו מוצג משפטי. מה גם שהוא היה רכוש ביתי ולא היה בזירת הרצח, כך שלא ניתן היה להוציא ממנו אפילו ראיה פורנזית".

בנוסף לערך הרגשי שיש לחפציה האישיים של תאיר, יש להם כמובן גם ערך ראייתי רב. הטלפון הנייד אמור להכיל את כל הודעות הטקסט והתמונות ששלחה וקיבלה תאיר, את רישום שיחות הטלפון שבוצעו ואולי גם הודעות קוליות שהושארו במשיבון. הדבר מתמיה במיוחד לאור חוסר האמון של הציבור בפסק הדין, גם לאחר עשור ושלוש הכרעות דין. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיעלמותה של ראיה שהמדינה ראתה בה חשיבות עליונה. סביר מאוד להניח שבדיקה בטלפון המקורי הייתה יכולה לתת תשובות לשאלות הרבות שעולות מעיון בחומרי החקירה, תשובות שאין דרך אחרת לקבל.

מפרקליטות מחוז צפון נמסר בתגובה: "הודענו לבית המשפט כי על אף חיפושים רבים הטלפון הנייד לא אותר על ידי המשטרה".