מפעילי התיאטרון החסידי: "מספיק שיהיה ילד אחד שיחזור בתשובה בזכות תיאטרון הבובות שלנו – והיה זה שכרינו"

זה קרה בערב ראש השנה האחרון. רב העוסק בקירוב באחד היישובים החילוניים בארץ יצר קשר עם אלון חכשור מ'תיאטרון הבובות החסידי'. "אני רוצה להזמין הצגת תיאטרון", הוא אמר, "אני רוצה שתופיעו עם הבובות לפני ההורים והילדים ביישוב".

אלון התפלא מאוד לשמע ההזמנה. אומנם במסגרת התיאטרון הזדמן לו להופיע כמעט בכל אזורי הארץ, אך בדרך כלל אלו שהזמינו את התיאטרון היו מורים, מורות או גננות, איך זה שדווקא רב היישוב הוא זה שמזמין אותו?  אלא שכאן המשיך הרב והסביר: "ניסיתי לכנס את בני היישוב לשיחה לקראת ראש השנה, אבל הם ממש לא בעניין. חשבתי שאולי אתה תצליח באמצעות הבובות להעביר קצת ידע ומסרים..."

אלון לא היה זקוק ליותר מזה. על אף שהיה זה ערב ראש השנה והיישוב היה מרוחק מאוד, החליטו הוא ואשתו לצאת לדרך כדי לעלות שם עם המופע. "ובאמת", אומר אלון, "הגענו ליישוב והופענו לפני עשרות ילדים והוריהם. יש לנו הצגה מיוחדת על ראש השנה והסימנים של החג, וכולם ישבו מרותקים וצפו בה במשך שעה שלמה. זה היה מדהים, כי אלו אנשים שבאופן כללי יש להם כל כך הרבה ריאקציה כלפי מה שקשור לדת, אבל ברגע שהבובות הן אלו ש'דיברו' ולא אנחנו, זה כבר הפך להרבה פחות מאיים. בסיום ההצגה ביקשו 'הבובות' מכל הילדים שיאחלו זה לזה שנה טובה, ואפילו קראנו יחד תהילים".

 

טובים השניים מן האחד

המקרה הזה שהתרחש בראש השנה הוא רק דוגמא מתוך אינספור חוויות שעוברות על בני הזוג אילן ואיריס חכשור. כי מזה עשר שנים שהם לא פוסקים לחרוש את הארץ ולהופיע כמעט בכל מקום אפשרי, והאמת היא שגם במקומות שנראים פחות אפשריים.

בהתחלה, כפי שמציין אלון, התחיל הכל בקטן. "התגוררנו במשך שנים באזור הצפון ואשתי עבדה כגננת. כשעברנו להתגורר במרכז היא חיפשה עבודה ופשוט לא מצאה. אז היא ניסתה ללכת על תחום שהיא טובה בו – תחום ההצגות, וכך נולד תיאטרון הבובות שלנו.  "בהצגות הראשונות", הוא אומר, "השתמשה איריס בבובות תיאטרון שהיא קיבלה מגננות שהכירה והמחיזה באמצעותן כמה הצגות, בעיקר לפני גנים עם מעט ילדים, אבל כשהיא ראתה שהילדים נהנים והצוות מתלהב, אז היא החליטה להתקדם הלאה".

בשלב הבא מספר אלון שאשתו כבר קנתה בובות גדולות יותר והכינה הצגות מושקעות במיוחד. "בהמשך היא גם נזקקה למערכת הגברה, ואז היא ביקשה ממני שאצטרף אליה ואעזור לה. כך מצאנו את עצמנו מהר מאוד יוצאים יחד להרבה אירועים. במשך הזמן ביקשה ממני אשתי לעזור לה ולהמחיז חלק מהדמויות, כי 'הרי אתה בכל מקרה נמצא כאן'. ופתאום הפכתי להיות שותף מלא ולא רק ניצב מאחורי הקלעים".

במשך עשר השנים האחרונות זהו העיסוק העיקרי של בני הזוג חכשור. "הדבר החשוב ביותר בעינינו, לאורך כל הדרך, הוא שההצגות שאנו מעלים יהיו הצגות עם מסר. זה חשוב יותר מכל דבר אחר, כי זוהי למעשה השליחות שלנו", מדגיש אלון. "כך למשל יש לנו הצגות שהמסר המועבר בהן הוא שתפילה מעומק הלב ה' תמיד שומע, יש הצגה שהמסר שלה הוא שכל מה שה' עושה הוא לטובה, יש כמה הצגות על אמונת חכמים ועל כך שבזכות אמונת צדיק צומחת ישועה, ועוד, ועוד. ההצגות כולן מבוססות על סיפורי חז"ל או מדרשים מוכרים, אבל כמובן שאנחנו מלבישים להן את העלילה והדרמה מסביב".

והדבר המעניין הוא שלמרות שההצגות מלאות במסרים ובערכים חינוכיים, ובני הזוג מופיעים איתן בקרב ריכוזים חרדיים מובהקים, מסתבר שהם מוצאים את עצמם לעתים קרובות גם כשהם מוזמנים להופיע לפני ציבור שאינו דתי כלל.

"פעמים רבות קורה שלקראת חגים מסוימים, או כחלק מפעילויות של בתי חב"ד, מזמינים אותנו לכל מיני מקומות שאין ביניהם ובין הדת שום קשר", מספר אלון, "ואז אנחנו מרגישים את השליחות האמתית שלנו. כי כשנמצאים בכאלו מקומות אתה רואה ילדים שבאמת לא יודעים כלום, אבל ברוב המקרים הם כל כך צמאים לשמוע ומתעניינים. אז אנחנו מאושרים לספק להם את הידע".

כך היה למשל בעיר ראשון לציון, כשאיריס ואלון הגיעו להציג לפני גן ילדים שאינו דתי, ובתוך ההצגה הוזכרה בין היתר התמודדות של ילד עם היצר הרע. "לאחר שההצגה הסתיימה", מספר אלון, "יצאתי עם אשתי לחנות הסופר הקרובה, כדי לעשות קניות, ופתאום שמענו מאחורי אחד המדפים ילד שמתווכח עם אמא שלו ודורש שתקנה לו דבר מה. בתחילה הם התווכחו בקולות רמים, אבל אחרי כמה דקות שמענו אותו אומר לה בכזו מתיקות: 'בסדר, אגיד ליצר הרע שלא ישכנע אותי יותר'. הבנו שמדובר בילד שצפה במופע שלנו, וכשהבטנו ראינו את האמא שנראתה באמת המומה לגמרי".

במקרה אחר, מספר אלון שהם הופיעו בבאר שבע, דווקא לפני בית ספר דתי. "העלינו שם את ההצגה וכולם ישבו מרותקים. ההצגה עסקה בסיפור דרמטי שמתאים לגילאי בית הספר, בו השר חטף ילד ואמר לו שהוא מוכרח להתאסלם. הילדים עקבו אחר הסיפור במתח רב, אבל בסיום ההצגה ניגש אליי המנהל כשהוא כולו זועף ואמר לי: 'איך העזת לדבר כך על המוסלמים? רק תדע שבקהל ישבו שני ילדים עם אמותיהם שנשואות לבעלים מוסלמיים, מי יודע איך הן יגיבו?' אני כמובן התנצלתי, אבל אמרתי למנהל שלקחתי בחשבון שזהו בית ספר דתי, ואם כן, הילדים שנמצאים כאן בוודאי מחונכים לפי רוח היהדות ולא לפי רוח האסלם".

אבל סופו של הסיפור היה יותר ממפתיע. "שנה לאחר מכן הוזמנתי שוב להופיע בבית הספר", מספר אלון, "ואחרי המופע ניגשתי אל המנהל ושאלתי אותו מה שלום אותם ילדים שהוא סיפר לי עליהם בשנה שעברה. להפתעתי הוא לקח אותי הצידה ואמר לי שאחד מהילדים האלו כבר אינו לומד בבית הספר. כי בעקבות ההצגה החליטה האם שברצונה לעזוב את בעלה באופן סופי. ובאמת, כעבור כמה ימים היא נעלמה יחד עם הבן שלה. אחד מהארגונים שמתעסקים בכך לקח אותם לדירת מילוט. "התרגשתי מאוד לשמוע את הדברים", אומר אלון, "הרגשתי שבעזרת המופע שלנו ייתכן שהצלחנו לעורר עוד נשמה".

 

מגיעים לכל מקום

דומה כי לאמביציה של בני הזוג חכשור אין גבול, ואלון אכן מציין שהם מקפידים להופיע לפני כל קהל שמזמין אותם. זה גם מה שגורם להם להופיע לעתים קרובות לפני ילדים מיוחדים.

"אנחנו מאוד אוהבים להופיע במוסדות של חינוך מיוחד", הוא מסביר, "כי הם בכל פעם מאתגרים אותנו מחדש. אנחנו משתמשים בעצם בטקסטים הקבועים של ההצגות שלנו, אבל מדברים באיטיות וחוזרים על כל משפט כמה פעמים. אנחנו חושבים שילדים, בכל מצב שבו הם נמצאים, גם אם הם מוגבלים מאוד, יכולים ליהנות מההצגות, ואין סיבה למנוע את זה מהם".

וכחלק מההחלטה להופיע לפני כל אחד מעם ישראל מציין אילן שהם הגיעו למקומות הכי נידחים ברחבי הארץ, גם כאלו המצויים באזורים מרוחקים מאוד מהמרכז ואפילו ליישובים קטנים או לכאלו שנחשבים מסוכנים מבחינה בטיחותית. "אנחנו רוצים לחנך בהצגות שלנו לאהבת ישראל, ויודעים שהעובדה שאנו מגיעים לכל מקום ופוגשים את כל הקהלים – היא עצמה חלק מהמסרים שלנו", הוא מסביר. "אז נכון שזה לא תמיד פשוט, וגם לא תמיד רווחי, אבל אלו הם העקרונות שלנו".

ואלון מוסיף לסיום: "אנו ברוך ה' זוכים לראות מקרים מאוד מרגשים בעקבות ההופעות, ובכל פעם אני אומר לעצמי – אני לא יודע איפה הילדים שיושבים מולנו יהיו בהמשך חייהם, אבל אולי בזכות מה שהם ראו כאן הם עוד יניחו תפילין, אולי יקבלו על עצמו משהו. מי יודע? מספיק שיהיה ילד אחד שיחזור בתשובה בזכות התיאטרון שלנו, והיה זה שכרנו".