לאחר שאימו נפטרה מדום לב, החייל בכה ואמר: "עשיתי לה חיים קשים"

יש מימרה נפוצה שאומרת ש'רק כשמאבדים דבר, יודעים להעריך אותו'. הפוסט המרגש הבא, שפרסם בחור בשם אליסף עזרא, הצליח לגרום לנו לדמוע ואף לחדד את ההכרה בדבר החשיבות העצומה (גם גדולה, ולצערנו גם רדומה) שיש במצוות כיבוד הורים.

"היום ראיתי חייל בוכה בתחנה המרכזית בעפולה", כותב עזרא. "ניגשתי אליו ושאלתי 'מה קרה'. בהתחלה הוא לא ענה, אבל אחרי מספר דקות סיפר לי שבחודש שעבר, אימא שלו נפטרה מדום לב. ניסיתי לנחם אותו, אבל הוא אמר לי: 'אחי, הדמעות שלי הן על כל הדברים שלא הספקתי להגיד".

עזרא הבין שזוהי הזדמנות הפז לפתוח את סגור ליבו של החייל, והחל להתעניין באילו דברים מדובר. "תבין, לאימא שלי היה כואב בעצמות, אם לי היה כואב", סיפר החייל בהשתפכות הנפש. "אימא שלי הייתה יורקת דם בשלוש עבודות, רק כדי שלא אלך לישון רעב. אימא שלי הייתה מחכה שאבוא הביתה מהבסיס, רק כדי לכבס את המדים שלי. כשהייתי יוצא לבלות, הייתי חוזר הביתה ב-3-4 לפנות בוקר, ואימא שלי תמיד הייתה ערה. היא לא הייתה הולכת לישון, עד שהייתה רואה בעיניים שלה שאני בריא ושלם.

"אימא שלי הייתה הצבא שלי, עורך הדין שלי... זו שהרימה אותי על הכתפיים כשהרגליים שלי התעייפו מהדרך. הייתי כל העולם בשבילה וגרתי בראש הפירמידה של החיים שלה.

"ואני? אני לא הייתי ילד טוב. עשיתי לאימא שלי חיים קשים. לא הערכתי את האוכל שהכינה לי, לא התקשרתי אליה לשאול לשלומה – תמיד היא זו שהתקשרה, וכשהיינו מדברים בטלפון, תמיד אני הייתי זה שסיים את השיחה".

החייל הוסיף לתאר באוזני עזרא, את החסדים הרבים שאימו עשתה עבורו – גם כשלא התחשק לה, גם כשהייתה עייפה מדי מכדי למלא רצונו. "גם כשתקף אותי רעב ב-12 בלילה, היא הייתה מכינה בשבילי ארוחת מלכים, ואני...אני הייתי מעקם פרצוף כשביקשה ממני לשים לה משהו לראות בטלוויזיה.

"אימא שלי שרטה את החלומות שלה וויתרה על עצמה, רק כדי שאחיה חיים טובים. ואני הייתי אידיוט – הקדשתי את הזמן שלי לדברים בטלים ורעים כמו מועדונים, במקום לבלות איתה. לא נתתי לה יחס. חשבתי שהיא תחיה לנצח ולקחתי את השהות שלה בעולם כדבר טריוויאלי".

בנקודה זו, התפרץ החייל בבכי חסר מעצורים, ובקול חנוק הזדעק: "פעם הייתי עולם בשביל מישהי. אימא. עכשיו אני סתם צל של בן אדם, גוש בשר בלי לב".

כשהחייל סיים את דבריו, עזרא קם וסובב את ראשו כדי שהוא לא יוכל להבחין בדמעות ששטפו את פניו. השניים נפרדו בחיבוק אמיץ ודברי עידוד, והדבר הראשון שעזרא עשה אחרי שהחייל התרחק – זה להתקשר לאימא שלו. "אמא, התקשרתי רק כדי להגיד לך שאת כל העולם שלי, למקרה שאת לא יודעת", אמר לה.