הנזיר הבודהיסטי, התגלה כנצר למשפחת רבנים מאירופה הכבושה

הרב יצחק כרמלי הוא יהודי שומר תורה ומצוות, שמתחקה אחר שורשים יהודיים ברחבי העולם  וביקר כבר בעשרות מדינות במסגרת מסעותיו – כולל במדינות עוינות. במסע האחרון שלו ביקש להתחקות אחר תרשיש המקראית שנמצאת באי הפראי והקסום סרי לנקה. "בדברי הימים מתואר כי האניות שהפליגו מתרשיש, נשאו פילים, קופים, טווסים ואוצרות יקרים שנכרו מאדמת תרשיש", הוא מספר ומוסיף: "ואכן, זה בדיוק מה שמצאתי על האי הציורי".

על רקע שדות תה מוריקים ונהרות שוצפי מים, פגש כרמלי לוחמי גרילה טמיליים לשעבר, כפריים מעניינים רכובים על פילי ענק וגם... הפתעה מדהימה שלא ציפה לה. "בעודי מסתובב במקום ומנסה לחקור ולהבין לאן נעלמו אלפי היהודים ששהו באי, הגעתי לסיפור מרתק מאוד – סיפורו של הפילוסוף היהודי-גרמני זיגמונד פניגר", משחזר כרמלי. "המטרה הראשונית הייתה לבדוק האם יהודי המקום היגרו, או שמא נטמעו בין גויי הארץ והתערבבו בין 24 הקאסטות המצויות באי".

ומה גילית?

"שמענו סיפורים רבים על התרבות היהודית הענפה שהייתה שם, כולל הימצאותו של מבנה בית כנסת במקום. אך אחד מהם הצליח לרתק אותנו באופן מיוחד", מסביר כרמלי. היה זה סיפור חייו של הנזיר הבודהיסטי ניאנה פוניקה – ששמו אינו מסגיר כהוא זה את היותו יהודי. פוניקה היה בעצם פילוסוף יהודי-גרמני בשם זיגמונד פניגר, שנמלט בערב פרוץ השואה לתוככי הג'ונגל הסרי לנקי. שם בחר פניגר להפוך את זהותו על פיה, הקים מרכז מדיטציה והפך לנזיר בודהיסטי שברבות השנים נחשב לאחד מראשוני הוגי הדעות, שפרסמו את תורת הבודהיזם בעולם המערבי.

"המקומיים אמרו לנו שפניגר חי בבקתות עץ בלב היער, אבל כשהסתובבנו 'סביב הזנב' במשך שעות ארוכות וביקשנו לשים פעמינו חזרה בתחושה שלא נמצא אותן – דווקא אז ראינו שתי בקתות צנועות למראה. מיד ידענו שאנחנו במקום הנכון".

הנזיר שלף מהקופסה המאובקת, שתי תמונות ובהן יהודים בעלי חזות חרדית

מעניין לציין כי אותו פניגר ששינה את שמו לשם מקומי מובהק, מעולם לא התכחש ליהדותו. כרמלי גילה כי הוא נצר למשפחת רבנים, ואף ניהל חליפת מכתבים עם בן גוריון, עד יומו האחרון של זה האחרון, לאחר שהשניים נפגשו בבורמה, בשנת 1961.

נזיר זקן בגלימה כתומה, שפגש בכרמלי לצד בקתתו של פניגר - פתח עמו בשיחה ולהפתעתו הרבה של כרמלי אמר: "ודאי שאני זוכר את פוניקה. הוא היה איש גדול, אני הייתי אחד מתלמידיו". בחייו, פגש הנזיר יהודים רבים שנדדו אחר פוניקה (פניגר) עד לסרי לנקה, מתוך עניין במשנתו ובחוויות שעבר.

"פתאום הוא אמר לנו: 'יש לי אפילו תמונות ומסמכים, שהיו שייכים לניאנה פוניקה', וכשנכנס לבקתת העץ חזר משם עם קופסת פח ישנה ומאובקת. לא האמנתי למראה עיניי, כשהנזיר שלף מהקופסה עשרות מסמכים ותמונות, שרבים מהם לדבריו – לא ראה איש מלבדו, מעולם.

"עד לאותו רגע, מי שחקר את חייו ופעלו של פוניקה, סבר שהוא מגיע ממשפחה יהודית מתבוללת – מחזה נפוץ לצערנו, בגרמניה של אותם ימים טרום השואה. אלא שכשאנחנו מביטים בתמונות ששלף הנזיר, מציאות אחרת לגמרי ניבטת מהן ומותירה בנו רושם קצת אחר".

באחת התמונות נראה פניגר לצד גברים עטורי זקן ובעלי חזות יהודית-חרדית מובהקת לצד נשים צנועות. וכך גם בתמונה השנייה – שבה נראה אדם חבוש כיפה ועטור זקן שיבה ארוך ולבן. עדיין לא ברור אם היה זה אביו של פניגר או סבו. "זה היה רגע מאוד מכונן עבורנו", משחזר כרמלי.

אלמלא מזג האוויר הסוער שתקף אותם ואילצם להמשיך לתחנה הבאה, היו נשארים לשוחח עם הנזיר עוד שעות ארוכות. "חזרנו לקולומבו, העיר הגדולה והצפופה ביותר בסרי לנקה, שבה מתגוררים כחצי מיליון תושבים", אומר כרמלי.

לדבריו, רוב המבנים שבקולומבו ישנים, אך מסיום מלחמת האזרחים בשנת 2009, חלה בה תנופת בנייה אדירה ולצד מבנים רעועים ומטים לנפול, ניתן לראות גורדי שחקים נישאים לרום.

מה הייתה מטרת בואכם לקולומבו?

"המטרה הייתה כמובן למצוא את שרידיה של הקהילה היהודית שחיה כאן. נודע לנו למשל שבזמן הכיבוש הבריטי, לפני קרוב ל-200 שנה, הגיעו לכאן יהודים שניסו לבנות חיים אחרים ושקטים. אחדים מהם היו ניצולי שואה ופליטי מלחמת העולם השנייה כדוגמת פוניקה, שהתיישבו בסרי לנקה ובמקומות נוספים".

בית כנסת אבוד ומצבות עם מגן דוד

אפילו אחדים מבני משפחת רוטשילד המפורסמת, הגיעו לסרי לנקה במהלך הכיבוש הבריטי, ועסקו בה במסחר תה ותבלינים. אמנם העדויות לקיום חיי יהדות אמיתיים במקום – נותרו לדידו של כרמלי, מעורפלות ולא ברורות, אבל הוא החליט לחקור אותן עד תומן.

"הדבר הראשון שעשיתי היה לאתר את בית הכנסת בסרי לנקה, כאשר סימן ההיכר היחידי שיש בידיי, הוא תמונה שאותה צילם יהודי מחיפה בשם זאב רפאל, ששהה בסרי לנקה כשליח אונסק"ו בשנת 1966", מספר כרמלי.  "רפאל צילם את התמונה במסגרת טיול במקום, כאשר הבחין באותיות לועזות הנושאות את המילה 'סינגוג', בית כנסת, מעל אחד הבתים הנטושים".

הודות לתמונה זו, ניסה כרמלי לחפש את מבנה בית הכנסת, באזור הבתים הנטושים. אלא שכאן ציפתה לו הפתעה: תושבי המקום סיפרו לו כי אמנם בית הכנסת היה מקום מרכזי ופעיל, אך ברבות השנים, אזור הבתים נטושים שופץ ואת מקומו תופסת כיום שכונת יוקרה שבה מתגוררים רופאים, עורכי דין ואנשי ממשל, שלא ממש ששים לקבל אליהם תיירים סקרנים. "חלקם אפילו פונים אלינו בתנועות ידיים תקיפות, ומנסים להרחיק אותנו מהשכונה. אבל לא ויתרתי. אני הגעתי לכאן כדי לחפש בית כנסת, ואני אמצא בית כנסת".

אלא שברדיוס של 500 ק"מ, כשהוא מצויד בתמונה בלבד – המשימה לא הייתה כל כך פשוטה. בנוסף לכך, רוב מבני העץ הישנים כבר נעלמו ואת מקומם תפסו מבנים חדישים ויפים. "זה כמו למצוא מחט בערימת שחת. אנחנו סבורים שמצאנו את שרידי בית הכנסת לצד בניין עשוי עץ, באזור שכל מבניו האחרים נהרסו".

כל זכר לקיום חיים יהודיים במקום – נגוז ונעלם. כרמלי צילם כמה תמונות, וחזר על עקבותיו מהורהר ואפוף מחשבות, על גל ההתבוללות האחרון שלקח עמו את שרידיה וזיכרונותיה של הקהילה היהודית שהייתה כאן פעם.

אך כמו כפיצוי, ביומו האחרון בסרי לנקה, כאשר כרמלי מחליט לחתום את המסע בביקור בבית הקברות בקולומבו – קורה דבר מופלא. את בית הקברות הוא פוקד עם היסטוריונית מקומית בשם ד"ר קמפבל, שחוקרת מזה שנים את השורשים היהודיים בסרי לנקה. "אני חושב שאין דרך טובה יותר ללמוד את ההיסטוריה של המקום, מאשר לבקר בבית הקברות ולהתחקות אחר המצבות ששתולות בו.

"בבית הקברות בסרי לנקה נמצאות אלפי מצבות בלי הגזמה, אך בהשגחה מופלאה שאין כדוגמתה, ד"ר קמפבל ניגשה היישר לשתי מצבות עם מגן דוד, שעליהן כתובות אותיות בעברית. היא מיהרה ושלחה את התמונות שלהן לשליח חב"ד הרב מנדי קרומבי, והוא אכן אישר שמדובר במצבות של יהודים. על אחת מהן נכתב השם 'יוסף בן בוים' 1899, ועל השנייה נכתב ניסים פיינגשטיין, ילד בן שבע שחי משנת 1901-1908. ממה נפטר, לאיזו משפחה השתייך ואיך התגלגל לסרי לנקה – כנראה שאת התשובות לשאלות האלה, לעולם לא נדע".

שתי התמונות ששלף הנזיר מהקופסא המאובקת של פינגר