פרשת יתרו: תמיד אוכל להישאר קומקום...

"מה אתה מתכוון לעשות אם תשתחרר?" שאל ראש המחלקה לבריאות הנפש, את המאושפז ששפיותו נבחנה מחדש.

"עסקתי בפיזיקה גרעינית", השיב המומחה לשעבר. "הלחץ גרם לי להתמוטטות עצבים. אז או שאחזור לתחום, או שאעסוק בתיאוריה, או שאלמד את החומר, או שאכתוב מאמרים מדעיים".

ראש המחלקה מהנהן בראשו בהערכה וחותם על צו השחרור.

הפציינט קם ומוסיף ברצינות: "ואם כל אלה לא יצליחו, תמיד אוכל להישאר קומקום"...

* * *

קודם המעמד הגדול בהיסטוריה, מעמד מתן תורה, הודיע הקב"ה לעם ישראל, באמצעות משה, שרצונו להפוך אותם לעם המיוחד מכל העמים. זאת כמובן, באמצעות קיום מצוות התורה שתינתן להם. "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה".

בספר "אמרי שפר", לרה"ק רבי ירחמיאל מאוסטרובצא, "מתרגם" את הפסוק לשפה מדוברת: כל העם ענו באותה השנייה (יחדיו): "כל אשר דיבר ה' נעשה".

משכך, שואל ה"אמרי שפר", יש להבין: מה היה דחוף שכולם יענו באותו הרגע? אם זה לא היה הרמוני ואחיד, לו היו שברירי שניות מפרידים בין זמן התגובה של כל אחד ואחד, התשובה הייתה מרשימה פחות?!

הסעודה הייתה כיד המלך, בפועל. טבחים חבושי מצנפות, רַקָחִים ואופים, עמדו במטבח שעות ארוכות והכינו מטעמי מלכים. המלך הורה שלא יחסכו במאומה, לא בכמות ולא באיכות. במטבח נוסף בקרבת מקום התרחשה פעילות זהה לחלוטין למטבח הראשון, בהבדל קטן: האוכל היה כשר למהדרין.

התכונה כולה, שהייתה בעצם ניסוי חברתי-מדעי סמוי, נערכה בניצוחו של רבי שמשון וורטהיימר מרבני וינה של לפני כ-300 מאות שנה. נפשו נקעה מוויכוחים עם כמרי המלך שניסו ללא הצלחה להביסו בנוגע לתכונות הנפש של העם הנבחר, הוא החליט להוכיח למלך - הצדק עם מי.

על פי בקשתו נערכו שתי סעודות ענק: האחת לגויים והאחרת ליהודים. הסעודות המפוארות הוגשו בחינם, על פי רישום מראש, שכצפוי, התמלא תוך דקות ספורות. על דלתות האולמות ובכל מקום אפשרי בתוכם הופיעו כרזות ענק מאירות עיניים: חל איסור מוחלט לאכול ללא כלי אכילה!

הרב וורטהיימר עלה יחד עם המלך לקומה השנייה משם צפו במאות המסובים הגויים היושבים ליד השולחן. בין השולחנות הסתובבו חיילים מְכוּדָנִים, אבוי יהיה למי שיהין לאכול עם אצבעותיו או בכל דרך אחרת מלבד סכין ומזלג.

וטוב ששאלתם: הסכין והמזלג היו ממש יצירות אמנות. מטר וחצי כל אחד...

לאחר דקותיים מתחילת הסעודה פרצה התגרה הראשונה: אחד הסועדים הניף את המזלג לנעוץ במזון ופגע עם ידית המזלג בראשו של חברו, הלה הרים את הסכין - מטר וחצי ארכו - ועד מהרה החלו החיילים מפרידים בין הניצים שיצאו מאוכזבים ורעבים. איש לא הצליח לאכול מאומה.

כעת עבר המלך עם רבי שמשון לאולם שהוקצה ליהודים, מחלון הקומה השנייה ראה המלך בהשתוממות את היהודים מתנהגים בפשטות גאונית: כל אחד האכיל במזל וסכין שלפניו את היושב מולו. בתורנות האכיל כל אחד את שכנגדו. בתוך רגעים ספורים סיימו לאכול ופתחו בדברי תורה ושירות ותשבחות למי שהבדיל בין ישראל לעמים...

בתורה ישנן מצוות רבות ואף יהודי אחד שיכול לקיים את כולן בעצמו. אם אתה כהן אתה לא מקיים פדיון הבן, ואם אתה מצווה בפדיון הבן אתה לא כהן; יש מצוות המיוחדות לנשים וציוויים מיוחדים כייבום וחליצה ועוד ועוד מצוות שאין האדם מקיימן לפי בחירה, אלא רק אם זימנו לידו מן השמים.

חז"ל באומרם (שבועות ל"ט) "כל ישראל ערבים זה בזה", מתכוונים גם לכך: על כל אחד מוטל להשלים חלקים מסוימים בקיום המצוות, עבורו ועבור הכלל כולו. ומכלל הן אתה שומע לאו: אם יהודי לא מקיים את המצוות שהוא מצווה בהן, הרי שבכך הוא מזיק את חברו ומחסיר ממנו את חלקי התורה השייכים לו.

* * *

ברוח הסעודה היהודית, בה האכיל כל אחד את השני, מבאר ה"אמרי שפר" את הפסוק: כאשר כל העם ענו "יחדיו" זה היה סמל למשמעות האמיתית: כולנו נקיים את התורה בשותפות, כל אחד בחלקים שרק הוא יכול לבצע. רק כאשר כולם יקיימו את התורה ב"יחד", יוכלו לקיים "כל" אשר דיבר ה' נעשה.

הן בלימוד התורה והן בקיום המצוות, לכל אחד יש חלק המיוחד לו. אתה יכול לעסוק ב"פיזיקה", ב"תיאוריה", בלימוד תלמידים ובכתיבת חידושים. אבל לא, אתה לא יכול להישאר קומקום...