שכחו אותה בבית: על הבת ש(עדיין) מחפשת שידוך

איפה גרה הבת שמחפשת שידוך ולא מוצאת? נכון, בבית. הייתי רוצה שתדמיינו לכם מישהי (לאו דווקא מישהי מסוימת) ממשפחה מרובת ילדים, שהילדים שלפניה ולפעמים גם אלו שאחריה נשואים. רק היא נשארה "נשכחת ופצועה בשדה" (כלשון אחת הבנות). חלק גדול של הבנות גר עם ההורים, ולא יוצא למגורים אחרים. ההורים מתקדמים בגילם. גם הבת. וכמו כל שותפות ונוכחות אינסופית, צצים בעיות, כעסים או אי הבנות על בסיס יומי.

הנה דוגמא:

הבת שוכבת וקוראת ספר, אחרי יום עבודה. אחותה הנשואה (ואמא לילדים) שגרה קרוב, נכנסת יום יום לחדר כשהבת שם, כי יש בחדר מכשיר הליכה והיא רוצה להתעמל קצת. הבת מרגישה שנכנסים לה לנשמה. שאלתי אותה: "למה אחותך לא באה יותר מוקדם כשאת עדיין לא בבית?".

(צילום: shutterstock)

התשובה: "במשך היום היא עובדת או עסוקה עם הילדים... יש לה זמן רק מאוחר בערב".

אני: "אז אולי אפשר להעביר את המכשיר מחוץ לחדר כדי שהיא לא תפריע לך?".

היא: "לא. אין מקום אחר מתאים בדירה".

אני: "אולי להעביר את המכשיר לבית של אחותך?".

הבת: "הדירה שם עוד יותר קטנה".

ושוב אני: "ניסית להסביר לאחותך כמה את עייפה אחרי יום ארוך ומתיש של עבודה?".

תשובתה: "אמא שלי מאד מתרגזת וטוענת שאני לא נשואה ויכולה לאפשר, לי קשה. אני לא בחרתי להיות לא נשואה. וגם לא להישאר בבית. זה המצב. אז לפחות שיכבדו את הפרטיות שלי".

ראוי לציין שאין בדוגמא זו, הלקוחה מהשטח, ובעוד רבות כמוה, מטרה לדבר נגד או בעד מישהו. ברור לי שאמא כואבת באופן אמיתי את המצב שבו בתה האהובה אינה נשואה. ברור לי גם שהבת לא באמת כועסת על אמא אלא על המצב הבלתי אפשרי שנכפה עליה. מטרת הדברים כאן היא לפתוח את הקושי של שתיהן ולדבר עליו. יתכן שהנוגעים בדבר יפיקו תועלת.

אז מה עושים בפועל?

1. תני הגדרה לבת ש"שכחו אותה בבית". מי היא, מה קורה אתה בחיי יום יום?

בדרך כלל אני מתכוונת לבת שהיתה מספר שנים בשידוכים, ומסיבה כזו או אחרת לא התחתנה. בינתיים היא ממשיכה לגור בבית ההורים, ונוצר מצב חדש שבו ההורים והיא מבינים שהשידוך שלה עלול עוד להתעכב, ועכשיו, בנקודה זו, היא גרה בבית. במילים אחרות, המצב הזמני שנותן את ההרגשה שהיא עוד רגע יוצאת מהבית נהפך לקבוע, ומחייב קביעת כללים חדשים.

הנה מספר שאלות:

האם כשהיא אומרת "אני הולכת הביתה", היא מתכוונת שהבית שלה?

האם היא כפופה להוריה? או אולי היא רק דיירת משנה וחיה שם חיים נפרדים מהם?

האם היא משתתפת בשכר דירה או בהוצאות הבית או אולי השותפות שלה מתבטאת בלקיחת עול ובעזרה בכל מה שנדרש?

השאלה הגדולה היא, האם הדברים הוגדרו ברורות כדי שלא יהיו אי הבנות ומריבות?

2. איך מתנהלים הקשרים שלה בתוך הבית, עם ההורים, אחים אחיות נשואים, אחיינים, והמשפחה המורחבת?

הנה דוגמא לקשר שלא כל כך נעים לה.

לכבוד שבת, מגיע הביתה אחד הזוגות להתארח. מצפים מהבת שתוותר על החדר שלה לטובת הזוג. בכל שבוע מתארח שם זוג אחר, הבת צריכה לישון במרפסת הסגורה והלא נוחה, ולפעמים, כשאחותה ישנה, היא נדרשת להיות הבייבי סיטר. הן אמא שלהם זקוקה לעזרה עם הילדים, והיא, הכמעט בת 30, עדיין לא נשואה...

(צילום: shutterstock)

בסיפור הזה הבת מופיעה כסייעת המשפחתית לזוג הנשוי. המקום שלה כאן הוא של מי שמוותרת על הנוחות שלה, הן על מקום השינה והן על השינה עצמה למען מי שהתחתנו וזקוקים לעזרה. אם היא תגיד שהיא לא מוכנה לצאת מהחדר שלה, יגידו אגואיסטית שדואגת רק לעצמה. אם היא לא תעזור עם הילדים, ישאלו, מה היא כבר עושה במשך השבוע? אז מה אם היא עובדת משרה מלאה, אבל אין לה ילדים שמפריעים לה כל הזמן. אין לה... זה המצב, שהיא נמצאת במקום שנקרא "אין",  אבל מי שיש לו, חייבים לתמוך בו. לא בה וברגשותיה.

3. איך היא מתנהלת כשיש שמחות בבית?

בת אחת, שלושה אחים עקפו אותה. בחתונות הקודמות היא התעלתה על עצמה, רקדה ושמחה והיתה חברותית מאד. כל רואיה שיבחו אותה. אך כשאחיה הרביעי עמד גם הוא להתארס, כשלו כוחותיה. היא התקשרה אלי ואמרה לי: אינני יכולה יותר. הפעם, הניה, אני מבקשת ממך שלא תציעי לי להשתתף בשמחה. אני מתכוונת לא לבוא, אני אומרת לך. יהיה מה שיהיה.

(צילום: shutterstock)

שאלתי אותה: מה קרה הפעם שלא קרה בפעמים קודמות?

היא ענתה: מאז החתונה הקודמת (לפני שנה) עשיתי מאמצים עליונים להגיע לשידוך, כי גם אני מבינה את המצב. אבל לא הצלחתי.

כל ילד נוסף שמתחתן בבית הזה, מראה לה שהזמן אינו שוקט על שמריו ומחזק את תחושת הכישלון שלה מעצמה.

4. מבחינה כלכלית, מי מפרנס את מי?

הבת בדרך כלל עובדת ומרוויחה יפה. בנות רבות מוזילות חלק גדול מהמשכורת שלהן לטובת הבית. אך יש פה ושם הגזמות של ההורים.

שאלתי בת אחת, שעובדת מספר שנים: את חוסכת לדירה?

(צילום: shutterstock)

היא: לא, מה פתאום, לא נשאר לי כמעט כלום מהמשכורת.

היא מספרת שלפני מספר שנים, אמא שלה ביקשה ממנה "בהלוואה" יפוי כח כדי להוציא כסף מהחשבון שלה. הבת הרגישה שהיא לא יכולה להתנגד, ומאז אמא משתמשת באופן קבוע ברוב המשכורת שלה לצרכי הבית.

שאלתי אותה: האם אפשר שתתני סכום חדשי קבוע כשכר דירה לאמא, והיתר ישמש לך להוצאות יום יום ולחיסכון לעצמך?

ובכן, היא לא מעזה, כי בבית הזה הכסף הוא לא נושא מדובר.

5. מה קורה כשיש צורך במבוגר אחראי בבית, וההורים לא מתפקדים? מה התפקיד של הבת בסיטואציה הזאת?

אם הבת היא האחרונה שנשארה בבית, וכולם מלבדה נשואים, מצפים ממנה לא פעם שהיא תשא על עצמה מחלה של ההורה. היא הרי לא מטופלת במשפחה.

ולא רק בעניין של מחלה. בת אחת סיפרה שכשההורים ביקשו לעבור דירה, היא זו שעשתה את כל המכירה והקנייה של הדירות. כולם החמיאו לה (לפחות זה), אבל היא הרגישה שהיא טרחה ועמלה בצורה לא פרופורציונלית, רק בגלל שהיא בשטח. בפועל לוותה אותה תחושה שהיא מתעסקת עם דירות שאינן שלה, ואיפה החיים שלה עצמה? לא קיימים. היא רק בתפקיד, בשביל אחרים.

6. מה הסיכויים שלה למצוא שידוך כשהיא גרה בבית?

האמא, מצד אחד, לא מרגישה בודדה כל כך, הן יש לה בת בבית. ומצד שני, היא לוקחת ללב וקשה לה הרווקות של הבת, ומסיבה זו היא לא פוסקת מלדבר על כך שוב ושוב, תוך רמז ברור שזה באשמת הבת. "לא הולך לך כי את לא פועלת נכון. בפגישות את לא מספיק מדברת...". הבת לומדת לא להתייחס. יש גבול ליכולת הסיבולת שלה. תארו לכם שלאמא היתה שכנה רווקה באותו גיל. האם היא היתה נותנת לשכנה יום יום תבשיל של דיבורים ומוסר? למה מה שאין לה אפשרות לתת לשכנה, היא מרשה לעצמה לתת לבתה?

מצד שני, הבת מחפשת בחוץ מישהו שיעזור לה בבניית השידוך. אמא אומרת ש"זה שטויות" להיעזר, ואז הבת מרגישה שעליה להסתיר זאת מאמא. חבל קצת, כי הן יכלו לדבר על כך בגלוי ולהועיל לקשר שביניהן. הצורה שבה אמא מגיבה מראה עד כמה היא פסימית, וגם זה קושי שהבת צריכה להתמודד אתו.

עדיין, לא כדאי להתייאש. יש בנות רבות שהולכות בין הטיפות ומצליחות להגיע לשידוך. צריך הרבה תושיה, ונחישות.

7. האם היא מנהלת לבד את השידוכים שלה? האם היא לוקחת החלטות לבד?

ברור שהבת צריכה לשקול באיזו דרך להוציא את השידוך העצמי שלה אל הפועל. ברור גם שקשה, וכמעט בלתי אפשרי, לעשות זאת לבד. חשוב לשתף קרובי משפחה או ידידים או אנשים מהקהילה, שיסכימו לעזור.

לסיכום, הייתי רוצה לכתוב כאן, מעל במה זו לבת שמחפשת שידוך ולא מוצאת, שמתמודדת לפעמים עם מציאות לא אפשרית של מגורים בבית ההורים, לבת שמתמידה, ואינה מתייאשת – חזקי ואמצי, ויהי ה' בעזרך.

ליצירת קשר עם הניה גולדברג: hgoldberg10@gmail.com