אב שבתו ניצלה בנס מפרכוסי חום: "החזקתי את נועם על הידיים, ופתחתי בריצה מטורפת"

פוסט מרגש שפרסם מולי שמר אלדר בדף הפייסבוק שלו, הצליח לרגש אלפים ולהפוך לוויראלי: בפוסט סיפר אלדר על נס שהתרחש עם בתו נועם, שניצלה בזכות השגחה פרטית שליוותה את אביה. "ביום חמישי, נועם הייתה קצת חולה. חום של טיפונת מעל 38.8", במילים אלו פתח אלדר את הפוסט. "שום דבר שצריך לדאוג בגללו יותר מדי.

"בשישי בבוקר היא עדיין הייתה טיפה חמה, אבל הרגיש לי שהחום ירד קצת. מה גם שהיא הייתה במצב רוח מצוין, שתתה הרבה מים ואכלה בתיאבון. בצהריים יצאתי איתה לסיבוב בשכונה, ובשלב מסוים היא נראתה לי קצת עייפה – מה שהיה הגיוני לאור השעה והעובדה שהיא התעוררה הרבה בלילה בגלל הנזלת".

אלדר פנה לכיוון חזרה הביתה, אך בדרך הסתכל על נועם ושם לה שהראש שלה נוטה קדימה, והידיים "נקמצות לאגרופים ונפתחות בחזרה, כך לסירוגים בלי הפסקה".

"כשיש לך ילד, אתה מכיר את כל השטיקים והתנועות שהילד שלך עושה, וזו לא הייתה תנועה אופיינית כך שמיד חדשתי שמשהו לא בסדר. סובבתי אותה אליי, וראיתי שהעיניים שלה פונות לצד ימין והמבט מזוגג לגמרי. כאן כבר היה ברור שהילדה מאבדת הכרה.

"קראתי בשם שלה וראיתי שהיא לא מגיבה בכלל. המבט נשאר פונה לצד ימין. הרמתי אותה תוך כדי שאני ממשיך לקרוא לה ולדבר אליה, וכלום. הראש היה שמוט לגמרי והעיניים התחילו להיעצם".

צילום אילוסטרציה: shutterstock

ההשגחה המופלאה: "פתאום, תוך כדי ריצה 'פסיכית', נזכרתי בפוסט של האבא ההוא"

בנקודה זו מתאר אלדר כיצד פתח בריצה 'פסיכית' לכיוון הבית, עם אימה נוראית ומחשבות על נזקים עתידיים. אלא שבדיוק אז, במקום ובזמן שהכי לא ציפה לו – עלה לעיני רוחו פוסט שקרא זה מכבר בפייסבוק, על מצבים דומים. "אתה מחזיק את הילדה שלך, ואין לך מושג אם היא תחיה או לא ואילו נזקים אם בכלל ייגרמו לה מכל הסיפור הזה. ותוך כדי ריצה, נזכרתי בפוסט שקראתי לפני כמה חודשים בפייסבוק, שנכתב על ידי אב שתיאר סיטואציה דומה עם הבת שלו. כשקראתי את זה אז, נחרדתי מהתיאורים ולכן הטיפול בתופעה נחרט לי עמוק בראש".

לדברי אלדר, מה שצריך לעשות באותם רגעים הוא להפשיט את הילדה ולעטוף אותה במגבת שספוגה במים קרים. "המצב הזה נקרא פרכוסי חום. עשיתי את זה וכל מה שהצלחתי לחשוב עליו באותו זמן היה – אלוקים, רק שזה יהיה פרכוסי חום ולא משהו חמור יותר".

בינתיים הגיע למקום צוותי מד"א שהורו גם הם לעטוף את הילדה במגבת. "אחרי חצי דקה, נועם התחילה להשמיע מין ציוצים קלים, סימן ראשון להתאוששות. העיניים עדיין מביטות הצידה ואפס תגובתיות".

אבל בסיעתא דשמייא, אחרי דקה נוספת של המתנה – המצב השתנה פתאום. "בהדרגה, הציוצים התחילו להפוך לבכי קל, וכמה דקות אחר כך כבר היינו על האמבולנס בדרך לבית החולים".

נועם קיבלה אנטיביוטיקה ושוחררה לביתה. "התלבטנו עם לשתף את האירוע בפייסבוק, אבל העובדה שידעתי מה לעשות בזמן אמת בזכות אותו פוסט בפייסבוק – שכנעה אותי... לשתף לא רק כדי שאנשים יידעו מה לעשות, אלא גם כדי שרמת החרדה, שתהיה גבוהה בלאו הכי – אולי תרד טיפונת, על סמך הידיעה שבסופו של דבר מדובר במשהו שאיננו מסכן חיים".