סרטן, אלרגיות, אסטמה, ADHD? איה קרמרמן בטור כואב על תזונה הרסנית

ידע הוא כוח. כוח לקבל החלטות שמתאימות לכל אדם. כשאני מסתכלת על מוצר מסוים בסופר אני מיד מסובבת אותו כדי לראות מהם מרכיביו.

אם יש מילים שאני לא יודעת את משמעותן, או שאני לא מצליחה לקרוא אותן, אני פשוט מוותרת על המוצר. אז חקרתי את הנושא יותר לעומק, ולמדתי מעט את משמעות המילים הסתומות.

ראשית, חשוב לדעת שעל פי חוק, סדר הרכיבים על המוצר הוא לפי הכמויות. כלומר, הרכיב הראשון ברשימה הוא בעל האחוז הכי גבוה במוצר ועד לרכיב האחרון עם כמות הקטנה ביותר. המשמעות היא, למשל, שאם אתם קונים חלווה שהרכיב הראשון שרשום בה הוא סוכר, כנראה שזו לא החלווה הכי בריאה.

סוכר הוא אכן הרכיב הראשון, או אחד הראשונים, בלא מעט מוצרים, מה שמוביל לא מעט יצרנים למצוא שלל שמות יצירתיים כדי להסתיר את העובדה הזאת: סוכר, מולסה, סלק סוכר, גלוקוז, לקטוז, סוכר ענבים, דבש, סוכר חום, סוכר אורז, סירופ ענבים, סוכר תמרים (נשמע בריא נכון?), קרמל (ישנו גם צבע מאכל קרמל), מייפל, סירופ תירס, דבשה ועוד. ישנם לפחות 64 שמות שונים לסוכר. החברות עושות זאת כדי שהסוכר לא יככב כמרכיב הראשון בסדר במרכיבים. מפצלים אותו למיני סוכר שונים ובכך הוא יככב באזורים שונים ברשימה. מקום של כבוד ברשימת המוצרים הבעייתיים שייך לסירופ תירס, שהוא סוכר נוזלי המהונדס גנטית ברובו ויש קשר בינו ובין סכרת.

אופציה אחרת להמתקה, בעייתית לא פחות, היא ממתיקים מלאכותיים - ייצור כימי של מוצרים שמתיקותם גבוהה מהגלוקוז. הממתיקים המלאכותיים זולים יותר מסוכר, שכן צריך כמות קטנה מאוד מהם כדי לקבל תוצאה מתוקה. במחקרים רבים נמצאו הממתיקים הללו כמסרטנים, כשניתן למנות בין השאר את האספרטם/אספרטיים, סכרין, ציקלמט, אדסולפאם קיי, סוכרלוז (נקרא גם E955), מלטודקסטין, סורביטול, קסוליטול, מניטול, מלטוטול, קלסיטול (ועוד רכיבים המסתיימים ב"ול").

(צילום: shutterstock)

שומן מצחי מוקשה חלקית, צבעי מאכל – מה הם בעצם?

שימו לב שכאשר מורידים את כמות הסוכרים במוצר לרוב מעלים את כמויות השומן כדי שהוא עדיין יהיה טעים. כך למשל נעשה לא פעם שימוש בשומן מוקשה - שומן שעבר תהליך כימי כדי לשמור אותו כמוצק גם בטמפרטורת החדר. הבעיה היא שלכן הוא נשאר מוצק גם בעורקים שלנו וסותם אותם. ישנו גם שומן צמחי מוקשה חלקית שגורם ל"דם בוצי". רוצים הדגמה חיה? נסו לקחת גלידונית פרווה ולהשאיר אותה כמה ימים על השיש. כלום לא יקרה לה, מניסיון.

נושא נוסף שחשוב לשים לב אליו הוא צבעי המאכל. ישנם שני סוגים של צבעי מאכל, אלו המופקים מחומרים טבעיים, כמו כורכום וסלק, ואלו המיוצרים סינתטית. באלו המופקים באופן סינתטי נמצא במאות מחקרים שהם מזיקים מאוד לגוף. משתמשים בהם בעיקר בממתקי הילדים, שעל גופם הקטן זה משפיע בצורה יותר קיצונית. ישנם מחקרים המראים שהם גורמים לאסטמה, אלרגיות, סרטן, היפראקטיביות, ADHD ועוד. לדעתי משרד הבריאות צריך לאסור את השימוש בהם באופן גורף. אני באמת לא יכולה לתת סיבה אחת טובה לאפשר לחברות להכניס את הצבעים ההרסניים לגוף של הילדים שלנו, מלבד שזה יסנוור את העיניים שלהם, שממש במקרה נמצאות בגובה של הממתקים במעמדים שליד הקופות.

רשימת צבעי המאכל השונים היא ארוכה, כשיש שתי דרכי סימון לצבעי מאכל: השיטה האירופאית המשתמשת באות E, והשיטה האמריקאית המשתמשת בשם הצבע ומספר לצדו. המסוכנים ביותר הם הטרטזין (102), 104, 110, 122, 124, 129, CITRUS RED, 5/6 YELLOWו‑ORANGE 40/3.

חומרים מסוכנים נוספים שמצויים במוצרים השונים הם מונוסודיום גלוטומט (MSG, 621E), סודיום ניטראט או סודיום ניטריט שהוא חומר משמר בעיקר בתעשיית הבשר המעובד (E250, E251), סולפיט שהוא חומר משמר (E220-228) שנמצא ביין, מיץ ענבים, בירה, שימורים, תה, תבלינים, ריבות, גרנולה ועוד.

(צילום: shutterstock)

הכניסו את הרשימה המזיקה לארנק

נושא נוסף שכדאי להתייחס אליו הוא הנדוס גנטי, שעל אף שהוא לא לגמרי קשור לרשימת המרכיבים, עדיין אני חושבת שיש להעלות את המודעות אליו בארץ. בהנדוס גנטי חברות מכניסות את חומרי ההדברה לתוך גנטיקת התא של הזרעים. את הזרעים הן מוכרות למדינות ולחקלאים, בהבטחה ששימוש בהם יפחית את הצורך להדביר את היבולים. על פניו זה נשמע נפלא כי זה מאפשר לזרעים להיות יותר עמידים, עם פחות מזיקים ופחות צמחים שוטים. אבל חומרי ההדברה הם בעלי השלכות חמורות בפני עצמן, וכשמכניסים אותם לעומק התא של הזרע, ההשלכות עלינו גדולות. במדינות רבות בעולם חובה לציין על האריזה מוצרים שהמרכיבים שלהם מבוססים על הנדוס גנטי. הדבר מאפשר לכם כקונים לקבל החלטה מושכלת, שתדעו להגיד אם זה מתאים לכם או לא. הרי זה כל העניין, לא? כנראה שלא בארץ.

מקווה שעשיתי קצת סדר ושנתתי אינפורמציה מועילה. ברמה האישית אני כתבתי את הרשימה בקטן, על נייר בגודל כרטיס אשראי. היא בארנק שלי, מוכנה להישלף בסופר. כי אני רוצה לדעת מה אני מכניסה לגוף של הילדים שלי.

עוגת שוקולד של סבתא

לאחרונה קיבלתי בקשות לתת מתכון לעוגת יום הולדת. זה מתכון של עוגת השוקולד של סבתא שלי. לכאורה אפשר לומר שלתת מתכון לעוגת שוקולד בטור שמזהיר מפני רכיבי מזון זו ניגודיות מוחלטת. אבל כל עוגה ביתית, עשירה ככל שתהיה, תמיד תהיה עדיפה על העוגות הקנויות ששוכבות חודשים ארוכים על מדפי הסופר.

את העוגה הזאת אפשר להכין כעוגה בחושה פשוטה, או לחילופין להפריד את הביצים, להקציף את החלבונים ולהוסיף אותם בסוף. אני נותנת גרסת ביניים. הכנתי את העוגה מאות פעמים, עם קמח רגיל, עם 70%, וגם עם כוסמין.

החומרים:

4 ביצים

1 כוס סוכר

3 כפות קקאו

½ כוס מים

½ כוס שמן

11/2 כפיות אבקת אפייה

½ 1 כוסות קמח

100 גרם שוקולד מריר מומס

אופן ההכנה:

* מקציפים את הביצים במקצף.

* מוסיפים בהדרגה את הסוכר עד קבלת קצף יציב.

* מנמיכים את מהירות ההקצפה ומוסיפים את הקקאו.

* מערבבים את המים והשמן בכוס.

* מוסיפים לפי הסדר תוך הקצפה איטית: רבע מהקמח, שליש מכמות הנוזלים, אבקת אפייה, רבע מהקמח, שליש נוזלים, רבע קמח, שארית הנוזלים ומסיימים עם הקמח. מסיימים בשוקולד המומס.

* מכניסים לתבנית עם חור באמצע, משומנת, ומפזרים סוכר מלמעלה.

* מכוונים תנור ל‑180 מעלות ואופים עד שקיסם שננעץ במרכז העוגה יוצא יבש.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

פורסם בעיתון "בשבע".