"גיסתי - אנחנו גיסות כבר 20 שנה, ואני עדיין לא יודעת מי את"

לגיסתי, אשת אחי,

כבר מזמן רציתי לכתוב לך, אבל משהו בי עצר אותי מלעשות זאת.

גיסתי היקרה, את נשואה לאחי הבכור כבר עשרים שנה. תמיד רציתי שתהיי לי כמו אחות נוספת במשפחה, שאוכל לשתף אותך בטוב וברע, ולעזור לך בכל שעה שתצטרכי.

אך את, גיסתי, תמיד מתעלמת ומתחמקת ממני, כאילו שאני רוצה ברעתך. אני רוצה שתדעי שאני לא אויבת שלך – ההפך הוא הנכון !

אני תמיד חושבת על העובדה הזאת, שאנחנו גיסות כבר 20 שנה, ואני עדיין לא יודעת מי את, כי את בוחרת להיות סגורה בתוך עצמך, ולהימנע מקשר משפחתי.

בשמחות שלך אני תמיד מקווה בתוך ליבי שלפחות תאמרי לי שלום – לא, את לא חייבת לחבק ולנשק, רק לומר שלום, זה הכל.

אני רוצה שתדעי כמה את מפסידה אותנו בתור משפחה, הרי את הגיסה היחידה שלנו. כמה אמא שלי מצטערת על הקשר הרופף הזה, שאין בכלל סיבה ברורה למה הוא במצב הזה. אני מנסה לחשוב עם עצמי אם אי פעם פגעתי בך או אמרתי לך משהו מעליב, אך התשובה היא לא, כי את אפילו לא מנסה לדבר איתי.

בעלך יהיה שמח מאד אם יהיה בינינו קשר טוב, ואמא תהיה מאושרת. רק שתדעי שיש לה המון לילות לבנים בגלל שהמשפחה לא מאוחדת כמו שהיא רוצה ומייחלת.

אז אנא, גיסתי, תדברי איתי בשביל לשמח את בעלך ואת חמותך – שלום הבית שלך חשוב לי.

מקווה שתפתחי את לבך אלי ואל אחיותיי. אני מבטיחה שאנחנו נקבל אותך כאחות, זה אף פעם לא מאוחר...

גיסות יקרות, מקווה שתפתחו את לבכן. אל תתעלמו מהמשפחה של בן הזוג שלכן,  כשמתחתנים מתחתנים גם עם המשפחה של הבעל, אל תשכחו את זה! כמו שאתן רוצות שהבעל שלכן יעניק יחס טוב למשפחה שלכן, כך גם אתן צריכות לתת יחס כזה – נאה דורש ונאה מקיים.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.