יקירתי המתמודדת, את יודעת כמה אנשים רוצים לשכב על הרצפה ולמשוך ת’שמיכה מעל הראש?

יקירתי, אני יודעת שלא קל לך.

לא בא לך לקום בבוקר. התרגלת כל כך הרבה שנים להתלות באנשים, לצפות לאישורים, לתת לחיים לסחוב אותך כמו שהם רוצים, להגיד כן לכולם ולברוח כשלא היה לך כח.

אבדת את עצמך והשארת פיסה בכל מקום אפשרי, וכל זה קרה לך בשנים הכי רכות ומשמעותיות של החיים, כשאת ילדה, נערה ומתבגרת, ועד עכשיו, כשאת כבר בחורה גדולה.

ברור שהכי קל לא לבחור, לתת לתנאי החיים להוליך ולא להחליט כלום. להישאר חצויה ומתנדנדת על כף הקלע. אבל הגדולה האמיתית היא הבחירה.

פתאום האמת עמדה לך מול העיניים, והתאדו המסכים.

הכל היה אשליות, יקירה. חיית בדמיון. קומי, ילדה, תנערי את קורי השינה שדבקו לך לעיניים ותתחילי לקחת אחריות.

את רוצה לצרוח מסוף העולם ועד סופו, ולשכב על הרצפה, לבעוט בכל הכח בכל מה שיקרה בדרכך.

זה בסדר שאת רוצה. אבל עכשיו עת לעשות. עת לאסוף רסיסים, ולקום.

את יודעת כמה אנשים רוצים לשכב על הרצפה ולהתנגד, ולמשוך ת'שמיכה מעל הראש ולא להסכים?

אבל יש לנו פה שליחות בעולם הזה.

ואת, את קבלת חבילה מדויקת ומיוחדת לך, לתפקיד שנועדת לו.

את יודעת מה זה אומר? זה אומר שאותו אלוקים שברא עולם שלם, ברא אותך עם כל הנתונים והתנאים, עם המורכבויות והקשיים.

אותו אלוקים נותן בך אמון. זה אומר שאת יכולה, ואת מסוגלת, הרבה יותר מכפי שנראה לך. הוא מכיר אותך טוב יותר משהספקת את להכיר את עצמך.

ואת עכשיו קמה בשבילך, כן. לא בשביל להתקשר או לכתוב לאנשים שקמת ואת נפלאה ומגיע לך כפיים.

את מוחאת לעצמך כפים בשקט, אך בקול הכי חזק שיש.

זה הזמן שלך ושל אבא, אף אחד לא יכול להיכנס שם.

תפנימי את זה עמוק. את אמנם קטנה בתוך כל העולם הגדול הזה, ונדמה לך מקומך כנקודה אפסית ובלתי חשובה, אבל הנכון הוא שאת חלק בלתי נפרד מהבריאה היפה הזו של השם.

(צילום: shutterstock)

את חשובה לו כל כך, והוא רוצה אותך עומדת יציבה על שתי רגלים, בנויה כחומה, שלא כמו לוח ארז הניתן לתזוזה של כל רוח.

קומי. יש לך אבא גדול בשמים, והוא אבא פרטי שלך, גם עם היותו אב לעוד טריליוני ילדים.

תחזקי את עצמך, כי אין מי שיעשה זאת במקומך.

אולי מאוחר יותר תספרי לעולם מה חיזק אותך בימים שבהם לא הצלחת לראות את השמש, כי הסתיר לך אותה צבע שחור ומכוער.

תספרי להם שדווקא העובדה שהשם הוא אבא של כולם והוא גם שלך, זה מה שנתן לך כח ברגעים של לבד.

יש לך הרבה אחים, ובלב אנחנו אוהבים. בטרדות הימים אנחנו אולי שוכחים, אבל אנחנו יחד, ואין לבד.

אנחנו לחוד, עובד כל אחד את האלוקים ממקומו ומתפקידו, אך אנחנו ביחד, עם אחד של נצח.

דווקא כשאת מרגישה לבד, והחושך הזה מזדחל ואת רוצה לרוץ למיטה או לעולמות אחרים ורחוקים,

זה בדיוק הזמן לדבר עם אבא.

דווקא בזמנים שאת רוצה לברוח ללבד, זה הזמן של הביחד.

תארגני, תעשי, תפיצי אור. יש בך כל כך הרבה.

תושיטי יד שוב ושוב, ואל תתייאשי.

יש מי שמחזיק לך אותה ומוליך אותך צעד צעד.

את עוד תספרי...

עכשיו זה הזמן שלך לספר לך, לעצמך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.