"רוב האנשים הרואים בכלל לא מבינים מה זה עיוור, ומתייחסים אליו כאילו הוא גם חירש ושוטה"

עיוור עומד ליד מעבר חצייה בכביש סואן ומחכה לעזרה. העוברים ושבים ממהרים לאוטובוס, או רצים לעסקיהם ומשוחחים בטלפון, או שהם סתם עצבניים ואין להם חשק לשים לב למתרחש סביבם.

לפתע עוצר יהודי טוב לב, אחד שאוהב מאד לגמול חסדים, ופונה באדיבות לעיוור. האם בכך נפתרה בעייתו? לא ממש. כך מתאר את המשך הסיטואציה הרב יוסף חיים בן דוד בספרו "רואים בעיניים עצומות", חוברת הדרכה והלכות לעיוורים המכוונת גם לציבור הכללי:

"בקול רם גדוש באמפטיה הוא ישאל: "'אפשר לעזור?" כאשר ההצעה תיענה בחיוב, הוא יאחז בידי בחוזקה כדי שאחוש היטב שיש לי על מה לסמוך ויסייע לי כביכול לרדת מהמדרכה, כי אולי אני סובל משיתוק חלילה, וזהו... ישאיר אותי בפס הראשון של החצייה, וימהר לענייניו שמח וטוב לב על המצווה שנקרתה לפניו בבוקר. הוא בטוח שכל הבעיה שלי היא לרדת מהמדרכה, וזהו. הוא אינו מבין שהעיוור חושש מהמכוניות והתנועה הסוערת שבכביש, ובעצם, בכך שהוא נוטש אותו מול אופנוע מצפצף הטס בקצה הכביש, הוא סיכן את חייו. וזה לא מתחיל ונגמר בחציית כביש. הרואים חושבים במקרה הטוב שעיוור הוא גם חירש, וגרוע מזה, גם שוטה שאינו מבין עניין, או לפחות מוגבל בשכלו".

מילים צולפות מידי? הרב בן דוד, עיוור מלידה בן 29 שנולד בניו יורק ומתגורר היום בישראל, אומר שבמשך שנותיו בארץ הגיע למסקנה, שרוב הציבור כלל לא יודע כיצד לגשת אל אדם עיוור. כך נוצרות סיטואציות שחווה על בשרו, כמו הנטישה באמצע הכביש; כך קורה מצב שעיוור, המגיע למשרד ממשלה עם בנו הקטן הרואה, יזכה לפגוש פקיד שמתעקש לפנות לילד הקטן ולא אליו; כך מוצאים שוב ושוב עיוורים את עצמם מתנהלים מול אנשים שלא מסוגלים להפעיל טיפת דימיון כדי להבין את קשייהם: למשל, נעלמים משדה הראייה שלהם בלי לעדכן, או מגישים להם אוכל, שבלתי אפשרי לאכול ולהישאר נקיים כשחוש הראייה אינו פעיל.

"אנשים פשוט לא יודעים כלום על עיוורים", אומר הרב בן דוד. "אם אתה שואל אדם ממוצע, שאין לו עיוור במשפחה, מה הוא יודע על עיוורים, אז הוא ייזכר באיזה סיפור מרגש ששמע פעם, וגם ידע לדקלם שעיוורים נהנים מהנחה באוטובוס, וזהו זה. לאנשים אין מושג על האתגרים הרבים של העיוורים".

(צילום: shutterstock)

והאתגרים האלה רבים משאתם חושבים. עיוור איננו יכול להסתובב בחוץ בלי מקל – אבל המקל אינו עוזר בחציית כבישים, שם הוא נזקק לעזרת עוברים ושבים (התקנת הכפתור המרעיש ברמזורים נועדה לפתור את הבעיה הזו – אבל רלוונטית כמובן רק לכבישים מרומזרים). הוא זקוק לחוש המישוש כדי להתמצא, ולכן נבהל אם משאירים אותו בחלל פתוח בלי שהוא אוחז בדבר מה – דבר שאנשים כלל אינם מודעים לו. כשהוא מגיע לשמחה ומגישים לו אוכל – הרי אינו יכול להשתמש בחוש המישוש ולהתלכלך, כדי לדעת מה יש בצלחת! הוא צריך שיאמרו לו בדיוק מה יש בצלחת, ואיפה. (כדי לעשות זאת, מדמים את הצלחת לשעון ואומרים: בשעה 3 יש עוף...בשעה שש יש אורז...וכך הלאה). כשהוא הולך לקניות וצריך לשלם בשטרות – אין לו דרך לדעת באיזה שטר הוא מחזיק. אמנם השטרות מיוצרים עם סימן המיועד כביכול לעיוורים, אבל הוא נשחק במהירות כך שלא ניתן כלל לסמוך עליו.

הרב בן דוד מפרט את האתגרים האלה בחוברת, ומסביר גם את הדרך הטובה ביותר לעזור לעיוורים להתמודד איתם. אבל מעבר לאתגרים הכלליים שנכונים לגבי כל עיוור באשר הוא, הוא מציין גם אתגרים מיוחדים לעיוורים דתיים.

"יש הרבה מה לשפר גם בכל גווני הציבור התורני. אני שומע על הרבה מקרים שעיוורים מגיעים לבית כנסת ואף אחד לא ניגש אליהם ולא אומר שלום, למשל. או שיש דברים שעיוורים צריכים ומקבלים מבטים עקומים, כי אנשים לא מבינים כמה הם צריכים את זה. יש לעיוורים טלפון מיוחד, שמקריא את כל המספרים, אנשי הקשר וכו' – ואין עליו חותמת 'כשר'. אבל מה לעשות? לעיוור זה צורך בריאותי ומסוכן לו להסתובב בלי זה. אנשים צריכים להבין שחווית החיים של העיוור שונה לגמרי. כמו שהוא צריך שעון מדבר, כך הוא צריך טלפון מדבר".

הרב בן דוד מדגיש בספרו שיש קו הבחנה דק ביחס לעיוור: "מהניסיון האישי שלי ומהניסיון של אלה שהיכרתי: העיוורים שהכי מסתדרים הם אלה שקיבלו הרבה תמיכה ואהבה, אבל גם תמיד ציפו מהם לעשות את מה שהם כן יכולים לעשות. אסור לדרוש מעיוורים מה שדורשים מאחרים, כי יש דברים שהם באמת בגדר הבלתי אפשרי עבורם. אבל מה שהם למדו לעשות – הם צריכים לעשות. אצלנו בבית, למשל, אני לא נותן לאשתי לקלף ירקות. אני יודע היטב לקלף ירקות, ומתעקש שזה התפקיד שלי".

(צילום: shutterstock)

החלק השני של החוברת מכיל אוסף הלכות רלוונטי לעיוורים: האם עיוור מברך את ברכות הראייה? (על הברק ועל הקשת, למשל?), האם הוא מברך את ברכת 'יוצר אור' בתפילה? האם ספרי קודש בכתב ברייל טעונים גניזה? האם אישה עיוורת חייבת בהדלקת נרות שבת?

"חיפשתי הלכות בהן מוזכר סומא דרך תקליט מקיף שיש לי, ואספתי אותן", אומר הרב בן דוד. "החוברת יצאה לראשונה לפני חמש שנים, וחברים בישיבה אז שאלו אותי מתי אוציא על נושאים אחרים, כמו הלכות שבת, אבל הסברתי שאני לא מתכנן את זה. בחרתי את נושא העיוורים רק כי על זה אף אחד לא כתב".

ואכן, החוברת 'רואים בעיניים עצומות', שמופצת חינם גם ברשת, היא תקדימית הן בחלק השני, ההלכתי שלה, והן בחלק הראשון, האינפורמטיבי, שלה. "המון אנשים יצרו איתי קשר מאז יצאה החוברת ואמרו לי שהם בהלם עד כמה הם לא ידעו כלום על עיוורים. עיוורים גם אמרו לי שהם נהנו מאד. איך אמר לי עיוור בן 50? בישראל יש עיוורים מצליחים ומוכרים במקצועות רבים, מדהים שעד היום אף אחד לא חשב לכתוב כזה חיבור נחוץ".

להורדת החוברת 'רואים בעיניים עצומות', לחצו כאן.