גם אתם מתקשים לדון לכף זכות? לאה אהרוני פיתחה כלים שיעזרו לכם

מי שעובר על יד הסדנאות של לאה אהרוני ושומע כמה מילים מהנושאים המועלים בהן יכול לחשוב שהגיע למקום הלא נכון. לאה, יועצת ומאמנת עסקית במקצועה, אינה מדברת על הסודות שמאחורי העסק, על מאזנים או על תחשיבים שונים. כלומר, היא כן מדברת על הנושאים האלו, אבל רק בהמשך. בשלבים הראשונים עוסקות הרצאותיה אך ורק בנושא של "לדון לכף זכות".

למי שזה נשמע תמוה מסבירה לאה: "זה התחיל מכך שבמשך השנים פיתחתי כלים לפיתוח עסקי לארגונים ולעסקים, אבל עם הזמן גיליתי שהכלים הטובים ביותר הם אלו שמקורם בתורה, בדברי חז"ל ובעולם החסידות. כך למשל גיליתי שהנושא של לדון לכף זכות יכול להשפיע עלינו באופן משמעותי ביותר, עד כדי כך שהוא מהווה בסיס לכל בעל עסק".

אבל למה? מה הקשר בין הנושא הזה לעסקים?

"יש לכך כמה הקשרים. ראשית כל, מניסיוני אני יכולה להעיד כי מי שתוקע בדרך כלל את העסק ומונע ממנו להתקדם זהו בעל העסק בעצמו אשר מאמץ צורת חשיבה מסוימת. הסדנאות שאני מוסרת בנושא גורמות בעצם לשינוי צורת החשיבה, ומובילות לכך שבעלי עסקים יוכלו להתפתח יותר. הסיבה השנייה היא שפעמים רבות כאשר יש לארגונים או לעסקים בעיה טכנית, היא נובעת מבעיה בינאישית. כלומר – יש בעסק איזה בעיה פוליטית קטנה בין הנפשות הפועלות שמשפיעה לרעה. ברגע שמצליחים לשנות את כיוון החשיבה, מצליחים גם לפתור אותה".

ואם אתם עדיין מתקשים להבין איך אפשר ללמוד לדון לכף זכות, אתם מוזמנים לערוך היכרות עם הכלים שמעלה לאה בהרצאותיה. הרצאות שהפכו למבוקשות לא רק בעולם העסקים, אלא גם בעולם הפרטי.

כלי ראשון: "לא רק להמציא סיפורים"

"כדי להכיר את הנושא בואו ונערוך תרגול קטן", אומרת לאה: "אנחנו  נכנסים לחנות המכולת ורואים את הבן של השכנה לוקח ממתק מהמדף ובורח בלי לשלם. מכיוון שאנו יודעים שצריך לדון אותו לכף זכות, אז אנחנו מתחילים להריץ במוח תסריטים שונים ולהמציא סיפורים שיעזרו לנו להבין שמה שראינו מול עינינו אינו 'גניבה' אלא שמשהו אחר גרם לו להתרחש. כמובן שזה מאוד קשה, כי את המעשה הרי ראינו בעיניים ואילו את הסיפור המצאנו בראש. תמיד קל יותר להאמין למשהו מוחשי מאשר לדמיונות. לכן כל כך קשה לנו לדון לכף זכות".

אז מה עושים? בשלב ראשון ממליצה לאה לחזק את ההבנה שאנחנו, כבני אדם, מסוגלים לראות רק חלק מהמציאות. "בעולם הפיזי שדה הראייה שלנו מוגבל ועומד על 120 מעלות, מה שאומר שכל אדם מסוגל לראות רק 120 מעלות בשתי העיניים, אבל העולם עצמו בנוי מ-360 מעלות. יש בהכרח דברים שאנחנו לא רואים ולא שומעים, בגלל המוגבלות הטכנית שלנו כבני אדם, ויש גם דברים שהאדם האחר שנמצא אתנו שומע או יודע ואנחנו לא יודעים.

(צילום: shutterstock)

"אני תמיד נותנת דוגמא – שני אנשים יושבים בחדר, מאחורי אדם אחד יש חלון ומאחורי האדם השני יש תמונה. האחד אינו יכול לראות  את הנוף שמשתקף מהחלון, והשני לא רואה את מה שיש בתמונה. אנחנו חייבים להבין שגם בעולם שלנו יש דברים שאחרים רואים ואנחנו לא יכולים לראות, ולכן הדרך היחידה להבין את הזולת היא לשאול אותו – מה גורם לך להחליט להתנהג כמו שאתה מתנהג? מה עובר עליך? מה אתה רואה בעולם שלך? ולזכור שגם במצבים בהם אין לנו אפשרות לשאול את השאלות האלו, אנחנו מוכרחים להבין שיש לו בוודאי את הסיבות שלו ואת הגורמים שמשפיעים על ההתנהגות הזו".

כלי שני: דגם אפר"ת

"כלי חזק שיוכל לסייע לכולנו בעבודה העצמית הוא דגם אפר"ת", ממשיכה לאה, "ראשי התיבות של אפר"ת הם – 'אירוע', 'פירוש', 'רגש' ו'תגובה'. כאשר אנחנו מפרשים אירוע שראינו אנחנו תמיד עושים זאת לפי הסדר הזה – דבר ראשון חווים את האירוע, אחר כך נותנים לו את הפירוש שלנו, בהמשך אנו מרגישים איך הוא משפיע עלינו ובהתאם לכך מגיבים".

והיא גם נותנת דוגמא: "אם אני מבקשת למשל מבת ה-14 שלי לשמור על האחים הקטנים, וכשחוזרת הביתה אני רואה בית הפוך לגמרי, אני מרגישה ברגע הראשון אכזבה וכעס, ורוצה להתפרץ ולהעיר לבת. אבל שנייה לפני שאני מוציאה מפי את משפטי הזעם, אני מנסה לשנות את הפירוש האישי שנתתי למראות שראיתי ואני אומרת לעצמי: 'היא שיחקה עם האחים? כן. האכילה אותם? כן. אף אחד מהם לא פונה לבית החולים? כן. אז אפשר לשמוח!' ואז אני מודה לה על כך ואפילו מחמיאה לה. הנה, אותו אירוע בדיוק ושתי תגובות שונות, והכל השתנה בזכות הפירוש השונה שנתתי לדברים. הפירוש השפיע גם על הרגש ובעקבות כך על התגובה.

"כך, באופן הזה, נוכל לנהוג גם בנוגע לכל מציאות אחרת שאנו רואים בעולם", ממשיכה לאה. "כי תמיד אנחנו יכולים לפרש אותה בדרכים שונות, לא בגלל שאנחנו ממציאים לעצמנו סיפורים שאולי מסתתרים מאחורי האירוע, אלא מתוך ההבנה הפשוטה שאיננו יכולים אף פעם לדעת מה באמת גרם לאדם להתנהג בדיוק כפי שהוא התנהג".

כלי שלישי: משחק האסוציאציות

וכעת מבקשת לאה מכולנו לערוך את התרגול הבא. "בואו נעצום לרגע את העיניים וננסה לדמיין עוגה. מה אנחנו רואים בדמיוננו?" מניסיונה מעידה לאה שכאשר היא מציבה את השאלה הזו לפני קבוצות נשים היא שומעת תשובות מגוונות מאוד. זו רואה עוגת שוקולד, האחרת עוגת פצפוצים, השלישית עוגת גבינה, "ואילו אני", היא צוחקת, "שנולדתי ברוסיה, רואה דווקא עוגת בשר, כי ברוסיה גם פשטידת בשר נקראת עוגה".

(צילום: shutterstock)

וכעת, היא אומרת לנו, כמה קל להבין שהמילה התמימה הזו – 'עוגה' משפיעה על כל אחת מאתנו בצורה אחרת. "יש מי שנמצאת בדיאטה וכועסת מאוד על כל עוגה שמגיעה הביתה. לאישה כזו העוגה גורמת לכעס, יש מי שמכינה עוגות בכל ערב שבת, אבל יש פעמים שהיא לא מספיקה ולכן העוגה גורמת לה ללחץ. יכולה להיות אישה שפספסה שליחת עוגה ליום הולדת של אחותה  ולכן המילה 'עוגה' גורמת לה לרגשות אשם, וכך הלאה והלאה. מילה כל כך פשוטה ובנאלית יכולה לעורר פירושים שונים ובעקבותיהם קשת של רגשות. אז אם מילה אחת פשוטה יכולה לעשות את זה, הרי ברור שסיטואציות שמתרחשות בחיים יכולות לגרור תגובות כאלו או אחרות. אנחנו יכולים לדבר עם מישהו ולראות שהוא כל כך כועס ומתרגז. אבל אם נחשוב על כך שייתכן שמה שאמרנו לו נגע במקום הכי רגיש שלו, אז בוודאי נוכל להבין אותו יותר".

כלי רביעי: לעצור ברגע הנכון

אחרי שרכשנו את הכלים הקודמים נוכל לגשת למשימה האמתית. "זוכרים את דגם אפר"ת - אירוע, פירוש, רגש ותגובה?" שואלת לאה, "רובנו עוברים את כל השלבים האלו ואז מנסים לשנות את התגובה שלנו וזה מאוד-מאוד קשה, כמעט בלתי אפשרי. כי אם ראינו משהו שמשפיע חזק על הרגש שלנו וגורם לנו לכעוס, קשה לנו לנשוך שפתיים ולהתגבר. גם אם נצליח זה ידרוש מאתנו בוודאי הרבה אנרגיות".

הדרך הנכונה, לדבריה, היא למנוע מראש את התפתחות הרגש, וכאן מציעה לנו לאה לתפוס את עצמנו כבר ברגע של הענקת הפירוש. "כבר ברגע של הפרשנות עלינו לעצור את עצמנו ולשאול – איזה פירוש נתתי למילים האלו שהכעיסו אותי? אולי בכלל מי שנמצא מולי התכוון למשמעות אחרת? כך הרגש אפילו לא יתפתח, ויהיה לנו הרבה יותר קל".

כלי חמישי: הכרה בתכונותינו

בשלב הבא, אומרת לאה כי כדאי מאוד שנפנים את העובדה שאף אדם שמגיע לעולם אינו מושלם, וכל אחד בא לעולם כדי לתקן משהו. "לא אנחנו בחרנו את המידות הלא מתוקנות שקבלנו", היא מדגישה, "אף אחד לא עמד בשמיים וביקש 500 גרם כעס, 800 גרם גאווה וקילוגרם אחד של תאוות. כולנו קיבלנו את המידות הלא מתוקנות כעבודה לחיים, וכפי שאומר הרב דסלר: 'אדם שלא מכיר את המידות שלו הוא כמו נגר שאין לו עצים, כי אין לו על מה לעבוד'".

ואיך זה מתקשר לנושא של לדון לכף זכות? ללאה יש לכך הסבר מובהק: "כולנו משתדלים להבין את עצמנו כאשר אנחנו כועסים או מדברים לשון הרע. אז הנה, במקום לכעוס על הזולת שמתנהג בכעס או בגאווה או באופן לא נכון, בואו נרחם עליו, בדיוק כמו שהיינו רוצים לרחם על עצמנו. כאשר נגיע מתוך נקודה של רחמים יהיה לנו קל יותר לדון אותו לכף זכות, ולהבין שהוא לא בחר במצב הזה. הוא לא אדם רע, אלא יש לו אולי מידה לא מתוקנת, כמו לכולנו, וזוהי העבודה שלו".

(צילום: shutterstock)

כלי שישי: תרגול, תרגול ו-תרגול

כל ארגז הכלים שפורט כאן, יכול להיות לדבריה של לאה יישומי מאוד, אך רק בתנאי שנקפיד לתרגל את המיומנויות. "בכל יום כדאי לאמץ כלי אחד ולנסות פשוט לעבוד על פיו, שוב ושוב בלי להתייאש", היא ממליצה. וכפי שהיא מספרת – היא פיתחה את המודל הזה עבור בעלי עסקים, אבל בפועל היא מוצאת עת עצמה מוסרת הרצאות בנושא לכל סוגי האוכלוסייה. "אני תמיד מדגישה בהרצאות כי כל המילים היפות הן רק השלב הראשון, ומה שחשוב באמת זהו התרגול היומיומי. תרגול כזה יסייע לנו לא רק ביישום הציווי: 'הווי דן את כל האדם לכף זכות', אלא גם כדי שלנו בעצמנו יהיה טוב יותר ושנצליח להתמודד עם כל דבר בחיים.

"והעיקר", היא מדגישה, "הוא שנדע לדון גם את עצמנו לכף זכות ולקבל את עצמנו עם מעלותנו וחסרונותינו, כי אז באופן אוטומטי נצליח להשליך את זה גם על האחרים".

ליצירת קשר עם לאה אהרוני:leah@loveyour.biz