לבחור שנפגשתי איתו - חבל שהשידוך שלנו התבטל בגלל כסף

לבחור המיוחד שנפגשתי איתו...

הציעו לי את השם שלך לפני כמה שבועות. ההורים שלי בררו עלייך ושמעו דברים ממש חיוביים, שהמריצו אותם לשלוח אותי להיפגש אתך....

גם אתה, כנראה, שמעת עלי דברים שתאמו את רצונותיך, כי עוד לפני שאנחנו החזרנו תשובה חיובית, אתם כבר ביקשתם לקבוע מועד לפגישה.

נפגשנו.

היית לחוץ בפגישה, מאופק ועצור משהו.

אבל אני הצלחתי לראות מעבר, ומה שראיתי גרם לי לרצות עוד פגישה איתך, ולו בשביל לראות איך תהיה כשהתנאים הסביבתיים יהיו נוחים יותר, ותהיה לחוץ פחות.

בפגישה השנייה היית הרבה יותר פתוח וזורם. עדיין הייתה בך האצילות הזאת שכבשה אותי בפגישה הראשונה, עדיין הייתה בך המכובדות והחכמה השקולה, אבל הסכמת לפתוח את עצמך ואת הצד האמיתי שלך בפני.

אולם אני לא ממהרת להשתכנע, וחזרתי מאד "פרווה".

לא לכאן ולא לכאן.

הייתי מתוסכלת. אני מצליחה לראות בך את כל הצדדים היפים, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה אני לא מרגישה שום חיבור? למה אני מרגישה שאם עכשיו תוריד את ההצעה הזאת, לא תהיה בי טיפת צער?

התייעצתי עם הרב שלי, והוא אמר לי שלא מורידים על כזה דבר. הרגש הוא אדון לעצמו, והוא יכול להחליט לבוא אח"כ. הוא אמר לי שישנם שני מצבים בהם סוגרים שידוך:

או כשהשכל רוצה והרגש לא מתנגד, או שהרגש רוצה והשכל לא מתנגד.

והרב שלי, כמו תמיד, היה חכם מספיק כדי להיות צודק.

אחרי הפגישה השלישית, שהרגשתי שהלכתי אליה סתם, פתאום זה קרה. סוף סוף הרגשתי חיבור אמיתי.

דיברנו בלי מאמץ, הבנו את אחד את השני וגילינו צדדים מעניינים אחד אצל השני.

חזרתי הביתה עם אורות, והיה נראה שגם אתה תחזור כך הביתה.

ואז,

לפני פגישה רביעית, ההורים שלנו רצו להיפגש.

ההורים שלי, לפני שהתחלנו להיפגש, אמרו וציינו בברור את הסכום שבאפשרותם לתת, וההורים שלך אמרו את שבאפשרותם, והכל היה בסדר מבחינת שני הצדדים.

עד שהם נפגשו ביניהם.

ההורים שלך כנראה חשבו שההורים שלי אומרים סכום מסוים רק בתור "התחלה", ואם ילחצו עליהם, הם יתנו יותר.

ההורים שלך לא הבינו שאם ההורים שלי, שעושים את הכל למען הילדים שלהם, והיו מוכנים למכור את כותנתם שלעורם בשבילם, אומרים סכום מסוים, זהו סכום שהוא באמת המקסימום שביכולתם לתת. וגם על הסכום הזה הם כנראה יקרעו את עצמם.

והם ניסו ללחוץ עליהם,

עוד ועוד.

והם לא הבינו.

הם לא הבינו שאין להם אפשרות.

ואם הייתה להם, הם היו נותנים גם בלי שילחצו עליהם.

אז ההורים שלך אמרו בנימוס "להתראות", והלכו.

וככה זה נגמר.

בלי שום הכנה מראש.

ההורים שלך הותירו את שנינו עם חלל, חלל עמוק, כי באמת הרגשנו שאנחנו מתאימים. ואני יודעת שכך חשבת, כי השדכן יצא מגדרו כשתיאר לנו את התגובות שלך אחרי הפגישה השלישית.

הוא אמר שהוא מכיר אותך הרבה זמן, הכרות קרובה ממש, ומעולם הוא לא ראה אותך שלם כל כך עם שידוך.

אז רק רציתי להגיד לך, שאהבתי את הרעיון שנתארס ונתחתן.

רק רציתי להגיד לך, שראיתי את האישיות שלך, והתרשמתי ממנה מאד.

רק רציתי להגיד לך, שאני יודעת שכואב לך. גם לי כואב מאוד. ואתה, עם המידות הטובות שלך, לעולם לא תחלוק על ההורים שלך או תעז להגיד להם מילה, או תרמוז להם שהם ממש טועים פה, ושיש דברים מעבר לכסף.

רק רציתי להגיד לך, שאני לא יכולה לשקר לעצמי ולך, ולכן אני אגיד את האמת: כואב לי.

רק רציתי להגיד לך שלום,

וכנראה שלעולם לא להתראות.

הבחורה שנפגשה איתך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.