’לפתע התנפלו עלי שוטרים, והובילו אותי לחקירה’. האם להלשין על אבא?

וַיִּירָא מֹשֶׁה, וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר (שמות ב', י"ד), דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין (מלשינים), אמר, מעתה שמא אינם ראויים להיגאל (רש"י).

לפנינו שאלה נוראה וכאובה מאוד, שהגיעה אל מו"ר שליט"א מאת בחור אחד, שכה סיפר:

אני בן למשפחה שגרה באמריקה, ונוסע מידי פעם לביקורים בארץ הקודש. לפני מספר ימים, עמדתי לטוס מאמריקה לארץ ישראל, וכאשר פניתי לאבי מורי שיחיה, על מנת לקבל 'ברכת הדרך' ולהיפרד ממנו, הוא מסר לי חבילה סגורה היטב, ואמר: "יש בחבילה זו סחורה יקרה. כשתגיע לארץ ישראל, תיסע בבקשה לאדם פלוני ותמסור לו את החבילה...".

קיבלתי את החבילה מתוך שמחה על מצוַת כיבוד אב שאזכה לקיים, והנחתי את החבילה במזוודתי.

והנה, הגעתי ארצה, וכנהוג, אנשי האבטחה ערכו מבדק בחפציי. לפתע מצאו את החבילה הסגורה, והחליטו לפתחה. החבילה נפתחה, ותוך כמה שניות, לפתע התנפלו עלי שוטרים חמורי-סבר, אזקו את ידיי, ולקחו אותי לחקירה נוקשה וקפדנית...

מה התברר? - החבילה שאבא מסר לי, הכילה - - - סמים מסוכנים!

אמרתי לחוקרים: "אני חף מפשע, החבילה איננה שלי כלל, מישהו מסרה לידי, ולא היה לי מושג מה היא מכילה...". כמובן שכאן החוקרים הקשוחים דרשו שאגלה להם את זהותו של שולח החבילה...

עומדות עכשיו לפני שתי אפשרויות: או שאשַלח לכלא על עוון חמור של סחר בסמים, או שאלשין על אבא ואגלה שהוא זה שמסר לי את החבילה, וכך אנקה עצמי מחשד ואשתחרר, אך כמובן שלאלתר השלטונות באמריקה יתפסו את אבא ויענישו אותו בחומרה רבה (כידוע היחס שם לפושעים הסוחרים בסמים נוקשה ואכזרי ביותר).

נשאלת אפוא השאלה: האם מותר לי להסגיר את אבי ולגרום להיכנסו לכלא?...

השיב מו"ר שליט"א לבן:

לא מצאנו היתר להלשין על האב ולהשליכו לכלא! כי אמרה התורה: "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו" (דברים כ"ז, ט"ז. 'מקלה' הוא מלשון קלון), ואם כן כיצד יוכל הבן להסגיר את אביו ולהכניסו לבית האסורים.

ואף על פי שאב זה חוטא ופושע, מכל מקום לא מצינו היתר לבזות ולמסור אב כזה. ונאמר בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ"א ס"ה): "עבר אביו או אמו עבירה שלוקים עליה, והיה הבן שליח לדיינים (להלקות את החייבים מלקות), לא יכה אותם. וכן אם נתחייבו הוריו נידוי, לא יהא הבן שליח לנדותם. ולא ירדוף ולא יכה אותם בשליחות בית דין, אף על פי שראויים לכך ולא עשו תשובה".  

ורבינו החיד"א (בשיורי ברכה שם), הביא מהזוהר הקדוש, שרחל אמנו ע"ה, נענשה על שציערה ללבן אביה בכך שלקחה לו את התרפים. ומחמת כן מתה, ולא זכתה לגדל את בנה בנימין. הרי לנו שהגם שכוונתה היתה להפריש את אביה הרשע מעבודת כוכבים, בכל זאת מאחר וגרמה לו לצער, נענשה בחומרה!

הבן הוסיף לשאול את מו"ר: הרי להלכה אנו פוסקים (יור"ד ר"מ-ה'), שכיבוד אב משל אב, ולא משל הבן, ואם כן לכאורה אין חיוב על הבן שלא להסגיר את אביו אם כתוצאה מכך ייכלא בעצמו בבית הסוהר?

השיב מו"ר: הנידון כאן אינו עוסק בהוצאות והפסדים ממוניים לצורך 'כיבוד' האב (כגון רכישת דברים שצריך להם, שאז היינו אומרים שהבן אינו צריך להוציא הוצאות על כך), אלא המדובר הוא על הכנסת האב לכלא, תוך עינויים ביזיונות וסבל רב, ולכן אסור לבן לעשות כן לאביו, גם באופן שיצטרך לשאת את הסבל על עצמו. (וכעין המבואר בבית יוסף שם: "דכי אמרינן דווקא משל אב, הני מילי לכבדו, אבל כדי שלא לצערו, יש לו לבן לאבד כל ממון שבעולם").

ואמנם הרגש זועק - היאך יתכן שבן צדיק זה יסבול כל כך מחמת מעשיו הנפשעים של אביו?!

התשובה היא - כידוע, דמא בן נתינה הפסיד ממון רב כדי לא לגרום צער לאביו, ושכרו היה שנולדה לו בעדרו פרה אדומה, וקנו אותה ממנו חכמי ישראל תמורת כסף רב (קידושין ל"א.). ואמר על כך הרבי מקוצק, כי רצו לרמוז לו, שעם כל גדלותו בכיבוד אב, אין הוא מגיע לדרגת עם ישראל, מאחר שהוא מסוגל לכבד את אביו במסירות רק משום שכך השכל מחייב, אבל אצל עם ישראל, מצוַת כיבוד אב ואם אינה נובעת רק משום שכך השכל והרגש מחייבים, אלא היא גם כבחינת 'פרה אדומה' שהיא חוק, ורק עם ישראל מגיעים להתבטלות כה גדולה ועושים ומקיימים מצוות ה' בדרגת מסירות הנפש, גם כאשר השכל לא מבין טעם הדבר.

וגם במקרה דנן אמר מו"ר לבן - למרות שאתה לגמרי חף מפשע, בכל זאת גזרה התורה כחוק שאין בו טעם, כפרה אדומה, שאין רשות להלשין על האב ולהשליכו לכלא. וכלשון קודשו של הרמב"ם (ממרים ו'-ז'): "לא יכלימם ולא יצער... אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק!"

וסיים מו"ר בברכה: וכשם שיוסף הצדיק נשלח לבית האסורים על לא עוול בכפו, ובהגיע היום לפתע הריצוהו מן הבור ונעשה מלך, גם אותך ה' יתברך יוציא מהכלא, ותעלה מעלה מעלה, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.

לסיכום: אסור לבן להסגיר את אביו.

והנה - הוסיף מו"ר שליט"א - נשאלנו בעבר מבחורה יראת ה': אבי הינו רופא בכיר העובד בבית חולים, ויש לו גם מרפאה פרטית, שם אני עובדת כאחות. לאחרונה גיליתי שאבא מרבה לגנוב מבית החולים אביזרי רפואה, כגון: תרופות, מזרקים, תחבושות, מספריים וכדומה. ניסיתי כמה פעמים להעיר לאבא בעדינות, אך הוא התחמק, ופעמים שהצטדק - הרי כתוב 'לא תחסום שור בדישו'...