התרגיל של הרמאים לקבלת טרמפ בחינם. האם ישלמו?

אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ (שמות ב', י"ט)

מעשה בראובן שהחליט למכור את רכב היוקרה שלו, ותלה שלטים גדולים משני צידי הרכב המודיעים על מכירתו. חלף שבוע ועוד שבוע, וראובן לא קיבל ולו טלפון אחד. גם בשבועות הבאים, למרבה הפלא, לא התקבלה שום פנייה בדבר רכישת הרכב.

רק כעבור חודש, בשעת בוקר מוקדמת, הטלפון צלצל. היו אלה שני שותפים, שהודיעו לראובן כי רכבו מאוד מוצא חן בעיניהם, ומעוניינים לקנותו כבר עכשיו, "אך לא לפני שניסע למכון לבדיקת הרכב, כדי לבדוק אם מערכות הרכב תקינות". 

ראובן הציע: "הנה כאן בסמוך לביתי ישנו מכון מצויין, הבה וניסע אליו". אך השניים סירבו: "אנו סומכים אך ורק על מכון פלוני בעיר תל-אביב, הוא אמין ומקצועי ורק אצלו אנו מוכנים לבדוק את רכבך...".

"עד תל-אביב יש עוד הרבה מכונים מעולים - התפלא ראובן - למה לנו להרחיק לכת לחינם!...". אך השניים המשיכו להתעקש, ובלית ברירה נאלץ ראובן להסכים לדרישתם.

שני השותפים נכנסו לרכבו של ראובן, והוא פתח בנסיעה לכיוון היעד.

הנסיעה נמשכה למעלה משעה, ובסיומה, יצאו השניים, סקרו קלות שוב את הרכב, וכאן, הם אומרים לראובן משפט שכמעט גרם לו לעילפון: "תראה, במחשבה שנייה, הרכב לא נראה לנו כל כך...".

ראובן עוד לא הספיק להגיב, והשניים מיהרו להיכנס למשרד סמוך, ל...פגישה דחופה שנקבעה להם באותו בוקר!!

ראובן הבין ששני הנוכלים חשקו בטרמפ, והשתמשו בו כ'נהג מונית' שהסיעם בחינם ליעד הרחוק... 'עד שסוף סוף מישהו התעניין ברכב - היה זה למזימה זדונית, ועכשיו אני צריך לעשות את הדרך חזרה בפקקים הגדולים...'

ובכן, ראובן התעשת, ועמד להיכנס לרכבו בחזרה, על מנת לעשות את דרכו בחזרה לביתו, ולפתע, מישהו מנפנף לעברו... לא היה לראובן חשק להמתין, האם זה ליצן נוסף המבקש טרמפ בחזרה?...

אך האיש רץ לכיוונו של ראובן וצעק בלהט: "תמתין, זה בדיוק הרכב שחיפשתי!".

"האם נוכל להיכנס כאן למכון הסמוך על מנת לבדוק את הרכב?", שאל האיש. וראובן השיב בחיוב.

וכיצד הסתיים הסיפור? - הבדיקה הראתה שהרכב תקין לחלוטין, ומרוב התלהבותו של הקונה, הוא לא התמקח כלל על המחיר, ושילם במזומן את מלוא הסכום הראשוני בו נקב ראובן - מאה וחמישים אלף שקל!

כעת ראובן מבין את ההשגחה המופלאה שאירעה כאן - הנה לאחר שלא הצלחתי למכור את הרכב בעירי, נשלחתי משמיא לעיר הרחוקה, כדי למצוא כאן את הקונה!

והסיפור עדיין לא נגמר -

הנה שני הברנשים סיימו את פגישתם ויצאו מהמשרד. ראובן מיד תפסם, ותבע: "כעת תשלמו לי את דמי הנסיעה!..."

תגובת השניים היתה מפתיעה: "במקום להודות לנו אתה עוד מעז לבוא בטענות?!... הן בזכותנו התאפשרה מכירת הרכב, לאחר שבעירך נכזבה תוחלתך ממכירתו...". השניים הוסיפו לטעון: "אילו היית שומע ששם ממתין לך הקונה - וכי לא היית נוסע לשם?! - אם כן מה איכפת לך שגם אנו נצטרף?..."

עם מי הדין?

השיב מו"ר שליט"א:

מן הדין, פשוט שזכאי ראובן לתבוע את מלוא דמי הנסיעה משני הנוכלים, כי מה שלבסוף התברר שצמחה מכאן טובה לראובן, אינו נוגע לחיובם שכבר נקבע ברגע שגנבו ממנו את הנסיעה ליעד.

אמנם, יעצנו לראובן, שיתכן שכדאי לוותר להם, וזאת על סמך המדרש דלהלן בפרשת שמות:

התורה מספרת (שמות ב', י"ח-י"ט), שלאחר שמשה רבינו הציל את בנות יתרו מהרועים, הן באות ומספרות לאביהן: "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", ושואל המדרש (שמו"ר א', ל"ב): וכי משה רבינו מצרי היה? ומיישב המדרש באמצעות משל: ערוד נשך לאדם אחד, ובכאבו הגדול, רץ הנשוך ליתן רגליו במים. נתנן לנהר, ולפתע הבחין להפתעתו ב...תינוק שטובע במים. שלח האיש ידו והציל את התינוק. אמר לו התינוק: 'אילולא אתה, כבר הייתי מת'. אמר לו: 'לא אני הצלתיך, אלא הערוד שנשכני וברחתי הימנו, הוא הצילך'...

וכעין זה אמרו בנות יתרו למשה, 'יישר כוחך שהצלתנו מיד הרועים', אמר להם משה: 'אותו מצרי שהרגתי (ומחמת כן ברחתי לכאן), הוא הציל אתכם'! ולכך אמרו הבנות לאביהן 'איש מצרי' הצילנו, כלומר, מי גרם למשה שיבוא אצלנו - הלא הוא אותו איש מצרי שהרג...

למדנו מכל זאת - אומר הגר"ח שמואלביץ (שיחות מוסר, ב'-ל"ב) - 'כי הנהנה ומקבל טובה מחבירו, אפילו לא נתכוין הלה כלל לטובתו, ואפילו נסתבב הדבר בעקיפין - הרי זה חייב להכיר טובה למי שסיבב וגרם לו טובתו'.

כעין זאת אמרנו לראובן - אומנם לשני הרמאים היתה כוונה רעה, והיה ראוי לקיים בהם "שְׁבור זרוע רשע" (תהילים י') ולגבות מהם את כל התשלום עד לפרוטה האחרונה, אך מכל מקום, כיון שלבסוף יצאה טובה על ידם, שהנה לאחר שבעירך לא הצלחת למכור את הרכב, במקום אליו הובילו אותך מצאת את הקונה, ולכן, למרות נוכלותם, יש קצת מקום להכיר להם טובה על ששימשו כ'שליחים' לַטובה שצמחה עבורך. (וזאת רק אם אינם עוסקים ברמאויות וגניבות באופן סִדרתי, ורק שבאותו היום הורו היתר לעצמם להגיע לפגישה עם 'טרמפ' על ידי בעל הרכב).

לסיכום: ראובן זכאי לתבוע את דמי הנסיעה משני הנוכלים, ובכל זאת יש קצת מקום לוותר להם ולא לתבוע מהם את הכסף.  

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.