האיש זעק "מחבל", וכל הנוכחים נמלטו על נפשם

המעשה לפנינו התרחש באחת ממסעדות היוקרה בארצנו, בתקופה בה התרבו בעוונותינו פיגועי הדקירה ומחוץ שיכלה חרבם של מחבלים ישמעאלים ימ"ש.

המסעדה היתה מלאה באנשים, שישבו בשלווה וסעדו את ליבם, עד שלפתע נכנס צעיר בעל חזות ערבית. ראובן, אחד מהנוכחים, הבחין בו והיה בטוח שמדובר במחבל שעומד לבצע פיגוע.

ראובן קם ושאג: "מחבל! לברוח, יש כאן מחבל!"

מהומה אדירה פרצה במסעדה.

אנשים רצו לכל הכיוונים ומיהרו להימלט מהמקום, שולחנות התהפכו, כלים התנפצו, והמסעדה שהיתה מלאה, התרוקנה לחלוטין בתוך שניות.

שני מאבטחים מהקניון הסמוך רצו פנימה עם אקדחים שלופים, וברחמי שמים הצעיר שנכנס למסעדה ניצל, לאחר שהודיע בזעקה כי הוא יהודי, תוך כדי ששולף את תעודת הזהות שלו. (אגב האיש סיפר שזו לא הפעם הראשונה שנקלע לסיטואציה כזו שחושדים בו כערבי).

עכשיו, נותרו במסעדה רק בעל המסעדה וראובן שהבריח מתוכה את כל הנוכחים. בעל המסעדה פונה אל ראובן ותובע: "המסעדה היתה מלאה באנשים שהיו באמצע האוכל, וכולם ברחו מבלי לשלם, לשמע השאגות שלך, ומחמת מנוסתם נשברו גם כסאות ונופצו כלי סעודה... בזעקות השוא שלך, גרמת לי נזק של כמה אלפי שקלים, ועליך לשלם לי את ההפסדים"...

ראובן טען לעומתו: "אתה הרי יודע באילו ימים טרופים אנו נמצאים... הבהלה שלי היתה בלתי נשלטת, ולכן נראה לי שאני פטור מתשלום ההפסדים".

באו אפוא השניים אל מו"ר שליט"א, וביקשו שיכריע בוויכוח שביניהם.

השיב מו"ר שליט"א:

נאמר בפרשת שמות: "וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה (את הַמַטֶּה) וַיְהִי לְנָחָשׁ, וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו" (שמות ד', ג'). ותמה ה'העמק דבר': הוא פלא מאדוננו משה, להיכן נָס בעודו עומד לפני ה' יתברך?

וביאר: אבל באמת היה זה שלא בישוב הדעת, אלא באשר התבהל פתאום ממראה עיניו, ונס כאשר ינוס איש מפני הנחש בטבע האדם, בלי שום התבוננות על הדבר. והוסיף ב'הרחב דבר': מצינו שהמכבה את הנר בשבת מפני שהוא מתיירא מפני לִסטים, פטור, כשכיבה מפני פחד פתאום, והרי זה דומה לאונס שאין בו קרבן. וזה העניין היה פה במשה רבינו, שברח מפני פחד פתאום.

לאור זאת, נראה שגם בשאלתנו יש לפטור את ראובן מתשלום הפסדיו של בעל המסעדה, לא רק מדיני אדם (כי ההיזק נעשה בדרך גרמא בעלמא), אלא אף מדיני שמים, משום שכאמור בהלה פתאומית היא בלתי נשלטת, וגם כאן האיש חשב שהגיע נחש מסוכן לבצע פיגוע, ונתקף בפחד פתאום, ולכן אי אפשר לחייבו לא על המנות ולא על הכלים שנשברו.

מלבד זאת, חיוב התשלום עבור המנות, מוטל למעשה על הסועדים שנמלטו, ולכן תביעת בעל המסעדה עליהם ולא על ראובן.

ובדבר חיוב אורחי המסעדה עבור הכלים ששברו - אמנם המציל עצמו בממון חבירו צריך לשלם לו, אך כאן ההיזק נעשה שלא מדעת כלל, אלא מתוך טירוף הדעת ובהלה עצומה מפני המחבל שעומד לבצע בהם טבח רח"ל, ולכן פטורים מלשלם, כדין המזיק באונס גמור (המבואר בחו"מ סי' שע"ח).

לסיכום: ראובן פטור מלשלם לבעל המסעדה על הפסדיו[1].