אבא, כבר אין לי כח להחזיק יותר. תחזיק אותי

אבא,

עוד בחור שירד, עוד שבוע מטורף ומבולבל של פגישות, התלבטויות, התחבטויות והתייעצויות,

ובסוף – ההחלטה.

שוב אני בסרט הזה, מרגישה עוד פעם כמו בובה על חוט, עוצמת עניים לרגע ארוך, אולי כשאפקח אותם משהו ישתנה.

לא, הכל אותו דבר.

כבר אין לי כח לבכות על זה...

מי אני? מה אני רוצה בכלל? יש בכלל מקום לרצונות שלי?

אני חושבת שאני יודעת, אני חושבת שאני רוצה משהו, אבל אני בכלל לא מחליטה... אני כל כך קטנה. מנסה לשחק במשחק של החיים ולא תמיד מצליחה, גדול עלי...

אבא שלי, אני יודעת שהכל ניסיונות לזכך אותי ולהביא אותי למושלם שלי, אבל אין לי כבר כח! די, אבא, די... עוד פעם לנסות, להתחיל מחדש, תקוות, זיק בעניים ו.. כלום! רק עצב גדול בלב וכן, מזדחל לו גם ייאוש שאסור שיבוא.

אני מרגישה כמו אותו ילד שהולך לו לבד מול ים סוער. איפה אתה, אבא שלי?! הוא שואל, אני לא רואה אותך, עזבת אותי? אתה משאיר אותי להתמודד לבד?

לא, בן שלי, עונה לו אביו, אני פה, נושא אותך על כתפי, העקבות על החול הם עקבותיי. לא, בת שלי, אני פה, מחזיק אותך ולא מרפה לרגע, מחזיק אותך כל כך חזק, כדי שלא תפלי, יקרה שלי.

אבא, אין לי כח להחזיק יותר! תחזיק אותי אתה, רק אתה, לבד, טוב?

אני פה, בת שלי. רק אל תעזבי, ותדעי שאני איתך, גם אם לפעמים זה לא נראה כל כך.

אני מרגישה אותך, אבא. אני מרגישה את ידיך אוחזות בי, את קולך המלטף לוחש לי ועוטף אותי. אתה שומע לתפילותי, אחרת אין לי הסבר להחלטה הברורה שהייתה לי הערב, אחרי השעתיים הארוכות שהעברתי במלון. אין לי הסבר לידיעה הבהירה כל כך שהייתה לי כשיצאתי. זה חסד אמתי! זה חיבוק ממך, אבא שלי.

הרם אותי, שאני על כתפיך, ורק תתן לי עוד כח, כי כבר ממש נגמר לי.

אוהבת  אותך, ומחזיקה בך חזק,

הבת שלך

ואת המכתב הזה, אבא, אני לא צריכה לשלוח, הוא כבר נשלח מלבי...

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.