ילדי ADHD מעדיפים להיות רעים ועצלנים?!

ושוב התור של דוד לקריאת הפסוקים בחומש.

והפעם, או בעצם תמיד, הוא עושה משהו מטופש.

בתחילה מוריד עיניים כאילו לא מבין, אחר לוחש, וקצת חורק בשיניים..

אבל הצרידות... אפעס, לא אמין.

אני מורה לו לקרוא שוב בקול, וכמו בלגלוג הוא מעוות את הצליל.

עכשיו הכיתה כבר צוחקת, והחיוך שעל הפנים שלו, אותי, מבהיל.

ורגע לפני משפט המחץ "כאן לא קייטנה!!!", עולה בי יחד עם כעס הרבה חוסר הבנה...

סטרס, ADHD, והילד הרע בכוונה?

דבר המאמנת:

אנשים עם ADHD חווים חוויות חוזרות ונשנות של תסכול וכישלון, ממש עד כדי חרדה מפני האירוע הבא שיביא את התחושות הקשות בעקבותיו. התחושות הרעילות האלה לא משפיעות רק על הדימוי העצמי של הילד, אלא גם על מבנה המוח באופן פיזי. סטרס כרוני מדכא זיכרון ומשפיע לרעה על הגמישות המחשבתית.

ילדים ואנשים כאלה חיים במצב של דריכות מתמדת לעמדת מגננה עצמית. כשמזהים אירוע שהוא "סכנה" להראות טיפש או נכשל, נורת הסטרס נדלקת ומזהירה: "אין סיכוי שתצליח", ו/או "שוב כולם יראו כמה אתה טיפש/משעמם/לא מוצלח". החשיבה הזו הופכת את המטלה לאויב, הפחד מתעורר, והמוח פועל ממקום של הישרדות.

כשמופעלת המערכת ההישרדותית של המוח (האמיגדלה), היא מגיבה באופן זהה לאיום מדומה כמו לאיום אמיתי, כשהתגובות האפשריות הן: השבת מלחמה, קפיאה במקום או בריחה.

(צילום: shutterstock)

העניין הוא שכשהמוח ההישרדותי תופס פיקוד, קדמת המוח משתתקת, וכאן מתחילה הבעיה. בקידמת המוח ממוקמים התפקודים הניהוליים שהם קריטיים ללמידה, ולתפקוד בכלל (ארגון, תכנון, ויסות, תעדוף וכו). קחו אדם שמלכתחילה מועד לקושי בתפקודים ניהוליים, כמו אדם בעל ADHD, הוסיפו את השפעות הסטרס – וקיבלנו דרך סלולה ומהירה לחוסר תפקוד בלמידה, בעבודה או במטלות החיים. ולא כתוצאה מטיפשות ו/או חוסר יכולת או לקות למידה, כי אם מתוקף העובדה שהסטרס משתק את החשיבה.

בפועל, ילדים כאלה יעדיפו להיות מתוייגים כ"רעים", ליצנים, בעייתיים, עצלנים – ובלבד שלא טיפשים, נכשלים או נטולי יכולת. בדרך זו, המטלה, הפחד ממנה והפחד מהכשלון - הופכים לנבואה שמגשימה את עצמה.

מה עושים?

ראשית, צריך להימנע מלהחמיר את המצב. כשהורה/מורה מפרש את ההתנהגות כחוסר רצון לשת"פ, או מרדנות מכוונת והתנגדות, הוא מחמיר את המצב בתיוג הילד כ"ילד רע", בעוד שבפועל, כפי שהסברנו קודם, מדובר בהתגוננות של ילד שמנסה נואשות לא להיראות "לא בסדר".

המטרה המשמעותית היא שבירת המעגל החוזר של כישלון – שמוביל לסטרס – שמוביל לכישלון ולסטרס מוגבר יותר.

יש להבין שלא כל ההשפעות של סטרס הן שליליות. רמת מתח מסוימת עוזרת למח לגדול ואף בונה חוסן פנימי להתמודדות עם קשיים. לדוגמא: מתח למידה בריא ומאוזן עשוי להפוך את הפחד המאיים, לדלק ההצלחה.

המפתח הוא: פרשנות נכונה של הגורם לסטרס.

אם אתה מבוגר עם ADHD או משמש מבוגר אחראי עבור ילד או נער עם ADHD, זכור: אין באפשרותך למחוק את הקשיים ואת ההתמודדות, אבל הבנה של מהות הקושי ופרשנות מאוזנת של ההתנהגות יהיו המתנה הגדולה ביותר שתוכל להעניק להם ולעצמך.

מקורות: דר' גרום שולץ  Jerome J. Schultz, Ph.D Clinical Neuropsycholigist
 

פינת הטיפים:

והשבוע במיוחד למורים ולאנשי חינוך:

תלמידים כמו דוד מוכרים לך?

• המנע ממשימות מלחיצות, כמו שאילת שאלה אישית ופומבית ("דוד,קרא את השורה הבאה!").

• תן לו זמן. "עד שאמחק את הלוח תחשוב על תשובה".
• אזן את תפיסת הכשלון אצל תלמידיך. (במקום, "מי לא הצליח לענות על שאלה 5", שאל: "מי כן?")
• ובעיקר, הזכר תמיד להם ולעצמך את ערכו של המאמץ, הכר באוזניהם את האומץ שבהתנסות ואת חשיבותו של הכישלון בדרך לחווית הצלחה.

בהצלחה.

אביגיל פורטנוי ואילת ווגברייט - מאמנותADHDומנחות הורים לילדים ומתבגרים עםADHD, ומקימות קבוצת "קשב ואימון kesheveimun@gmail.com"