הבחורה שהפכה למשותקת לפני החתונה: "אם הייתה לי אפשרות לבקש משאלה אחת, לא הייתי מבקשת ללכת, אלא להיות שמחה"

"אדון שכטר, צר לי להיות מי שמבשר לך כזו בשורה, אבל אדבר בכנות. המצב, נכון לעכשיו, הוא". הרופא בולע את רוקו בפעם העשירית בדקה האחרונה. "שלמרבה הצער, כרגע, כפי הנראה, המצב הוא---". נשימה עמוקה. "שהבת שלכם משותקת לגמרי מהצוואר ומטה".

מה?????? ריבונו של עולם, תעשה שהשמיים לא יפלו------

הרופא מדבר בשקט. כמעט לוחש. הוא עוצר את הדמעות הנקוות בעיניו. הוא מוכרח להישאר ענייני. "מה שאומר שהיא לא תהיה מסוגלתלהניע אף אחת מארבע הגפיים, מלבד תנועה מסוימת של הראש והצוואר. לצערנו, לעת עתה, זה כולל גם את שרירי הסרעפת והנשימה, כך שהיא נזקקת להנשמה מלאכותית. כמו שאמרתי קודם, ייתכן וכן מדובר על נזק הפיך, אך אני מציע שתהיו ערוכים לכל אפשרות עד שניווכח אחרת".

המשפטים המצמררים האלו שקראתם כעת לקוחים מתוך הספר 'גם כי אלך' שכתבה הסופרת ליבי קליין. במשך כמעט שנה עמלה ליבי על כתיבת הספר שבהמשך גם הופך למרתק עוד יותר, שכן גיטי, גיבורת הסיפור, מתבררת כבחורה בת תשע עשרה, מאורסת, אשר ברגע אחד משתנים חייה לחלוטין בעקבות תאונת דרכים שעברה והיא מוצאת את עצמה משותקת. נכה לצמיתות.

ליבי קליין הצליחה להיכנס אל תוך נבכי נשמתם של גיטי ובן זוגה העתידי ולהציב את הדילמה הבלתי פשוטה – האם לשבור את השידוך או לא?

לא פחות מ-800 עמודים כתבה ליבי בספרה 'גם כי אלך', אלא שבתוך כל הסיטואציות המדהימות שמוזכרות בספר, הסיטואציה המרתקת ביותר התרחשה דווקא לאחר שהספר יצא לאור. "הגעתי אז לאירוע משפחתי", היא מספרת לנו, "ופגשתי את גיסתי שסיפרה לי שהיא קראה את הספר והוא מאוד מרגש, ואז היא שאלה אותי: 'ומה בת חן אומרת על הסיפור?' לא הבנתי מה היא רוצה ושאלתי אותה: 'מי זו בת חן?' והיא רק ענתה: 'נו, בת חן אלישביץ, זו שכתבת עליה את הספר'".

באותו רגע מספרת ליבי שהיא כמעט התעלפה, שכן התחוור לה דבר מדהים – הספר שעל כתיבתו היא עמלה במשך כל אותה שנה והוא פרי דמיונה, התגלה כמציאותי לגמרי. התברר שבעיר פתח תקווה חיה אישה בשם בת חן אלישביץ, אשר נושאת עמה מטען חיים דומה לגמרי לזה של גיטי, שכן גם היא בחורה שבגיל 19 התהפכו חייה בעקבות תאונת דרכים שעברה, וגם היא בדיוק באותה עת הייתה טרם אירוסיה עם מי שלימים הפך להיות בעלה.

"לא הייתי מסוגלת לדמיין שלא ארקוד בחתונה"

"זה היה פשוט מטורף", מספרת גם בת חן, כיום בת 25. "כי בגיל 19 החיים שלי השתנו בבת אחת. עד אז הייתי בחורה רגילה, למדתי חינוך גופני ועסקתי הרבה בתחום של ריקוד, אבל בעקבות תאונת דרכים נפצעתי באופן קשה מאוד בעמוד השדרה. גם אצלי דובר בתחילה שאהיה משותקת מהצוואר ומטה, אבל לבסוף עם הזמן התחלתי ברוך ה' להפעיל את הידיים, וכיום הידיים שלי פעילות".

ולא רק הידיים של בת חן פעילות, אלא גם היא עצמה פעילה, לומדת לתואר שני בעבודה סוציאלית, נשואה באושר לבעל מקסים ומגדלת שני ילדים מתוקים.

וגם בת חן מעידה על עצמה שהיא נתקפה בהלם מוחלט כשהתגלה לה שמישהי כתבה ספר הזהה כמעט לחלוטין לתולדות חייה. לתגלית המרעישה היא התוודעה באחד הימים כאשר בעלה סיפר לה שמישהו ביקש לפגוש אותו כדי להעביר לו ספר כלשהו. היה זה בעלה של ליבי.

"כשקראתי את הספר פשוט בכיתי", היא מתרגשת, "זה היה בלתי יאומן, כי הפרטים שמופיעים בספר דומים באופן מבהיל לסיפור שלי. לגיטי, גיבורת הספר, קרה הכל בגיל 19 וגם לי, החוליה שנפגעה אצל גיטי היא בדיוק זו שנפגעה גם אצלי, הדבר הראשון שעשו לי בבית החולים כשהגעתי היה ניתוח כדי להוציא את הטחול, וכך בדיוק נכתב גם בספר של גיטי. באחד העמודים קראתי על כך שגיטי הכי אוהבת את הניגון של 'ידיד נפש' ואז הצטמררתי ממש, כי בדיוק זהו הניגון שאהוב גם עליי. זה לא יאומן".

ואילו ליבי מוסיפה: "מה שהדהים אותי, יותר מכל הפרטים הטכניים שהתבררו כנכונים ומדויקים, זו העובדה שקלעתי כל כך לרגשות של בני הזוג, כי בת חן סיפרה לי שבעלה קרא את הספר והוא פשוט לא האמין למשמע אוזניו. הוא אמר לה: 'איך הסופרת הצליחה לדעת מה בדיוק עבר עליי באותם רגעים בהם היית בטיפול נמרץ? הרי אני בעצמי לא הצלחתי לתת מילים לתחושות שלי".

מה היה הדבר הכי מדויק בכל הסיפור?

הן מסתכלות זו על זו ואז עונות בדיוק מפתיע: "החתונה". ובת חן מסבירה: "בתוך כל ההתמודדויות שהיו לי החתונה הייתה ההתמודדות הגדולה ביותר. כי לא הייתי מסוגלת לדמיין את עצמי מתגלגלת לתוך החופה על כיסא גלגלים, לא ראיתי עת עצמי רוקדת עם הידיים במקום עם הרגליים, ואז עלה במוחי רעיון - שמתי סדים על הרגליים שלי, וכך הצלחתי לעמוד כשאני נתמכת ולהצטלם. כמובן שזה דרש ממני הרבה אימונים ופיזיותרפיה, אבל הנה, זה היה אפשרי".

והדבר המדהים ביותר הוא שבדיוק אותו רעיון של הרכבת הסדים נכתב גם בספר... "זה היה מטורף ממש", אומרת ליבי, "כי אני כל הזמן אמרתי לעצמי שאני לא מסוגלת לדמיין חתונה בלי כלה שמסוגלת לעמוד, אז פשוט עקפתי בשיטתיות את נושא החתונה. אבל בקטע מאוחר יותר חזרתי לחתונה ואז הזכרתי גם כן את נושא הפתרון של הסדים... כי היה ברור לי שמוכרחים למצוא פתרון להתמודדות עם הסוגיה המורכבת הזו".

אבל איך באמת הצלחת להבין מה עובר על בחורה בכזה מצב? איך הצלחת לכתוב את כל הדברים האלו?

"זו באמת שאלה נכונה, כי ברוך ה' לא חוויתי מעולם את מה שחווה אדם נכה, וגם אין שום אדם קרוב אליי במשפחה שעבר כזו חוויה, אבל כמו שהילדים שלי אמרו כשהתחלתי לכתוב – 'ה' כותב לאמא ספר', וכך באמת אני הרגשתי. הרגשתי שה' כותב לי את הספר. אין לי שום הסבר אחר לכך".

וליבי גם מוסיפה בהתרגשות: "צריך להבין שזה הספר הראשון שהוצאתי לאור. לפני זה לא כתבתי שום ספר, לא עסקתי בתחום הכתיבה, הייתי מורה בכלל. אבל בעקבות כמה התמודדויות שעברתי בחיים הרגשתי שאני זקוקה לתרפיה, והספר הזה פשוט היה הפתרון המוצלח ביותר בעבורי..."

ביקשתי ממנה: "תכתבי רק דברים טובים"

ברגע שליבי סיימה לכתב את הספר הראשון היא כבר התחילה לכתוב את הספר השני בסדרה. "קיבלתי תגובות שחיממו לי את הלב", היא מספרת, "והיו הרבה אנשים שביקשו לדעת: מה קרה עם בני הזוג אחר כך? ואז חשבתי לעצמי שגם אני רוצה לדעת מה קרה איתם, גם אני סקרנית, וזה מה שהוביל לכתוב את החלק השני – 'כי אתה עמדי', ולאחר מכן את הספר השלישי בסדרה – 'אך טוב וחסד'".

מלאכת הכתיבה בשני הספרים האחרונים הייתה מרתקת במיוחד. "בספרים האלו כבר ידעתי שאני כותבת על זוג שקיים באיזשהו מקום בעולם, אז מידי פעם הייתי שולחת לבת חן קטעים מהספר, כדי שהיא תוכל להתרשם, סתם כך בשביל הקוריוז. אבל הפלא הגדול היה שכמעט תמיד היא הייתה חוזרת אליי מופתעת ואומרת לי: 'תשמעי, זה בדיוק קרה לי היום'. כך, למשל, באחד הימים כשכתבתי על כך שגיטי, גיבורת הספר, נפלה מהכיסא וחיכתה במשך שעות ארוכות שמישהו יעזור לה לקום. התברר לי שבדיוק באותו יום גם לבת חן הייתה נפילה כזו.

"אני זוכרת שיום אחד פשוט ביקשתי מליבי: תכתבי רק דברים טובים", צוחקת בת חן, "כי גיליתי שכל מה שהיא תכתוב פשוט מתרחש במציאות".

בשנתיים האחרונות יוצאות ליבי ובת חן במופעים בהן הן מעלות את סיפורן המרגש והבלתי נתפס, המתובל בכל כך הרבה הומור, רגש ואמונה. "בסוף המופע", מספרת ליבי, "אני תמיד מדגישה ואומרת לצופות, שאם מישהי תקום מחר בבוקר ותגיד לעצמה: 'אם בת חן מחייכת כשהיא קמה בבוקר, גם אני בוודאי יכולה לחייך', אז זה אומר שהיא פספסה את הרעיון. כי זה לא המסר שבאנו להעביר במופע שלנו. זה שיש לך כוח לחייך בגלל שיש בעולם מישהו אחר שסובל יותר ממך – זו לא גבורה, אלא המטרה שלנו היא להעביר את המסר של האמונה שכל אחד, בכל שלב בחייו, צריך להאמין שהקב"ה נתן לו את הכוח להתמודדות שלו, והוא קיבל עבור זה את הכוחות המיוחדים ביותר עבורו, זוהי הנקודה שלנו".

והמסר מובא באופן כל כך שקוף גם באחת הפסקאות האחרונות של הספר וכך, במילים אלו, גם מסתיימת ההופעה:

"מאיר, אתה יודע", גיטי רוצה פתאום לשתף, "אם היו נותנים לי עכשיו לבחור משאלה אחת, ככה, כמו בסיפורי האגדות, אתה יודע באיזו משאלה הייתי בוחרת?"

מאיר חושב שהוא יודע. הוא בטוח שהוא יודע. תמיד יש לגיטי שאלות כאלו, שמגיעות כאילו משומקום. רק כאילו.

"באיזו?" הוא משתף איתה פעולה.

"להיות שמחה בכל מצב".

הוא מופתע.

"לא ללכת?!" הוא לא יכול לעצור את התדהמה. בכל זאת, למרות הכל, הרי אם גיטי תלך- החיים יהיו מושלמים.

הרכב עומד ברמזור. גיטי מישירה מבט, מחפשת את מבטו של מאיר.

היא מרגישה שזהו רגע חשוב. מדובר באמת של חייה, במה שמוביל ומחזיק ומכוון.

"מאיר, תסתכל מסביבך, כל מי שהולך- שמח???" גיטי עוצמתית. כמו גיטי. התובנה הזו מטלטלת אותה מבפנים. "אושר לא אמור להיות תלוי בכלום, ודבר לא אמור לשנות אותו, לטוב או למוטב", היא חותמת.

ליצירת קשר עם ליבי ובת חן:libbyklein23@gmail.com