"אלבז? אתה משלנו!" אמר הבבא סאלי לחבר סיעת מרצ

סיפר הרב מרדכי אליהו זצוק"ל:

פעם הייתי בסעודת מצוה של הבבא סאלי בנתיבות, ובין המשתתפים היה אדם בשם אלבז, חבר מועצת העיר בבאר שבע מטעם סיעת מרצ.

היו שם כמה אנשים שחשבו שזה לא ראוי שמישהו כזה, שלא שומר מצוות, ישב בסעודת מצוה עם קדוש וטהור כמו הבבא סאלי, וכיוון שישבתי לידו בראש השולחן הם פנו אלי וביקשו שאגיד לבבא סאלי להורות לאיש הזה לעזוב את הסעודה.

אמרתי לעצמי שאני לא אהיה כמו קמצא ובר קמצא, ולא אגרום בושה למישהו שנמצא בסעודה. ובכלל, אם הוא כבר בא לסעודה של הבבא סאלי כנראה שהתעורר בו ניצוץ של קדושה והוא עכשיו אדם אחר, הרבה יותר טוב.

עשיתי מעצמי כאילו אני לא מבין את בקשתם של אותם "צדיקים", והם התייאשו ממני ופנו לבבא סאלי עצמו, אבל גם הוא עשה עצמו כאילו הוא לא מבין מה הם רוצים ממנו. הם התייאשו גם ממנו וישבו במקומם, תוך שהם מקפידים על חילול ה' שנעשה במקום, לפי דעתם.

בין לבין לקח הבבא סאלי לידיו בקבוק עארק ושאל: מי משקה אותנו בשמחה זו? הנוכחים הביטו כה וכה, סקרנים לראות מי יזכה בזכות זו, בוודאי יבחר הבבא סאלי בצדיק הגדול ביותר או בזה שעשה מצוה חשובה ביותר.

כעבור כמה דקות שאל הבבא סאלי: האם יש פה אחד בשם אלבז? חיפשו ומצאו שאין בסעודה זו אדם בשם אלבז, אלא אותו אחד שביקשו לגרשו, אבל הוא התבייש לגשת.

אחרי שהבבא סאלי חזר על בקשתו שוב ושוב, היו שם אנשים אחרים, שכנראה הבינו אחרת מאותם צדיקים, והם דחפו את אותו חבר מועצה שילך לבבא סאלי. הוא ניגש בבושת פנים אל הרב ואמר: לי קוראים אלבז.

הבבא סאלי כופף את ראשו של אלבז ביני לבינו ואמר: אתה יודע ששם המשפחה שלנו היה אלבז לפני שהיה אבוחצירא? אתה משלנו!

אותו אדם היה נרגש מאוד מדבריו של הרב, קיבל את בקבוק העארק מידיו הקדושות של הרב ובידיים רועדות השקה את כל הנוכחים, כולל אותם "צדיקים" שהתפלאו על התנהגותו של הבבא סאלי.

בשבת שלאחר אותו מקרה התפלאו כולם לראות את אותו אלבז הולך לבית הכנסת כשהוא מחזיק בידו שקית של טלית. כולם ראו איך מקרבים באהבה.

)מתוך הספר "אוהבם של ישראל")

* * *

האומדן לאהבת ה' – זו אהבת ישראל!

ולא כמו שחשבו אותם אנשים בסעודה, שמתוך קנאת ה' מותר ואף מצווה, חס ושלום, לבייש יהודי שאינו שומר תורה ומצוות.

הבבא סאלי והרב מרדכי אליהו מלמדים אותנו מתוך מעשה זה מהי הדרך הנכונה שבה עלינו לנהוג.

ואדרבה, דווקא בגלל שאותו אחד היה מוגדר כיהודי רחוק משמירת תורה ומצוות, דווקא על ידו ניתן היה לגלות את גודל האהבה לה' יתברך, כיון שלאהוב צדיקים זוהי אינה חכמה גדולה... עיקר הניסיון נמדד באהבת הרחוקים, בידיעה שכל יהודי, יהיה אשר יהיה, הוא בנו אהובו של השם ה' יתברך.

כפי שידוע שהלכה רווחת היא כשיטת רבי מאיר – ש"ישראל - בין כך ובין כך קרויין בנים". בין אם עושים את רצון ה' וגם אם לא.

ולכן, לא רק שהבבא סאלי והרב מרדכי אליהו לא נתנו יד לביישו ולגרשו בבושת פנים, אלא ההיפך! קרבו אותו מאד באהבה גדולה ובהארת פנים.

וכפי שמובא בשם הבעל שם טוב הקדוש זיע"א: "צדיק גמור שאין בו שמץ רע כלל, אינו רואה רע באדם, ובעיניו הכל זכאים וצדיקים, ולכן הוא אוהב את ישראל מאוד... וכו'" (בעל שם טוב, על התורה ומועדים – פרשת קדושים(

וכפי שאומר ר' אברהם חיים זגדון הי"ו: "מי שרוצה לאהוב את ה' יתברך צריך לאהוב את עם ישראל. בלי זה – אהבת ה' לא שווה כלום" (בארות אברהם חיים(.

וזוהי מעלתם הנפלאה והנשגבת של גדולי ישראל, שאוהבים כל יהודי אהבה ללא תנאי, ומתוך כך מקרבים את עם ישראל לאביהם שבשמיים.

מעשה אבות סימן לבנים, ויהי רצון שנזכה ללכת לאורם של סידנא בבא סאלי והרב מרדכי אליהו זיע"א ושל כל הצדיקים הקדושים אוהבי ישראל האמיתיים, ולאהוב את כל ישראל, אמן ואמן.

מתוך העלון השבועי "אז יבקע כשחר אורך"