השחקנים שחושבים שהם יכולים לכתוב תסריט טוב יותר מהתסריטאי

קבוצת אנשים משחקת בהצגה גדולה ומפורסמת. הם שקועים עד כלות בתוך כל חלק וחלק בה, חיים אותה בכל רגע ורגע בחייהם, ובכל פעם שההצגה עולה על הבמה הם מתרגשים מחדש. כשקיבלו את התסריט בתחילת עבודתם, הם לא כ"כ הבינו למה הוחלט שכך יקרה ולא אחרת, לא הבינו מדוע השחקן הזה צריך להיפגע במקום שיצילו אותו, וחלק מהם אף תהה שמא התסריטאי טעה בבחירותיו, ובעצם, שההצגה יכלה להיות מוצלחת בהרבה יותר אילו הם בעצמם היו כותבים אותה. אך כשקראו את התסריט כולו עד סופו, הם גילו הפתעה גדולה. הסוף היה לא צפוי, מפתיע באופן מבהיל. איך התסריטאי הזה הצליח לסובב את כל הדברים בצורה כזאת גאונית, שהכל הסתדר בסוף בצורה הטובה ביותר?! בצורה בה כל מי שיצפה בהצגה, ייצא ממנה עם מסר, תחושות חזקות, הבנה עמוקה והרבה למידה. "התסריטאי הזה גאון", הם אומרים בקולי קולות לאחר שסיימו לקרוא את התסריט, והוא ענה להם: "חבל שהייתם צריכים לסיים הכל כדי להבין את זה, במקום להבין שאני המומחה שיודע לעשות את התפקיד שלי על הצד הטוב ביותר".

אנחנו השחקנים בהצגה המפורסמת ביותר בעולם כולו, ההצגה של חיינו! אותה הצגה בה אנו כמו בובות על חוט, מגלמים תפקיד ידוע מראש, דמות שלעיתים אינה ברורה כ"כ בתחילת הדרך, דמות שהדרך שעליה לעבור נראית שנויה במחלוקת. לפעמים נדמה לנו כי התסריטאי טעה, ושאנו יכולנו לכתוב את זה טוב יותר... מה שאנו לא מבינים זה שהתסריטאי שכתב את תסריט חיינו הוא הגאון שבגאונים, זה שאמר והיה העולם, אותו אחד שמכיר אותנו הרבה יותר טוב מאשר אנו מכירים את עצמנו, יודע בדיוק מוחלט את המטרה והתכלית שלמענן הגענו לעולם הזה, זה שגלוי וידוע מלפניו כל גלגול שנשמתנו עברה קודם הגעתה לגלגול הנוכחי שלה, ויותר מכל – יודע היטב מהו הסוף הטוב ביותר לסיום התסריט. לא מעט פעמים אנו לא מבינים מה עומד מאחורי הדברים שקורים לנו. נדמה לנו כי הקב"ה חלילה טעה, או "שכח אותנו", אך אין דבר הנמצא רחוק יותר מהאמת מאשר הדימיון הזה. הוא מנהל את העולם כבר 5,777 שנה. יש בסיס כתוב ומוכח לכל ההיסטוריה הבלתי מנוצחת של העם היהודי, העם היחיד שיש בו מיליוני אנשים שחזו יחד בקבלת התורה ולא איזושהי נבואה שקרית של אדם אחד. אנחנו חלק מעם הנצח! הילדים שלו, הקטנים האהובים שלו, אלה שהוא רוצה שיהיה להם רק טוב... רק שלפעמים, כדי להגיע לטוב הזה, צריך לעבור דרך שבלעדיה הטוב לא יגיע. אז קורה לך משהו שנראה כמו סוף העולם, אתה כואב ופצוע, הולך אבל וחפוי ראש, שואל: "למה זה מגיע לי?", והזמן עובר, והחיים מוכיחים לך עד כמה זה היה לטובתך. למה לא ראית את זה קודם? כי לא העזת לעשות את הדבר היחיד שיציל אותך מעצמך – לבטל רצונך למול רצונו.

(צילום: shutterstock)

אנחנו מברכים בכל יום מס' פעמים את הברכה: "ברוך אתה השם... שהכל נהיה בדברו". אף פעם לא אומרים שחלק נהיה בדברו, או רק משהו מסוים, אלא הכל! הכל ממש! הכל נוצר לפי ההנהגה האלוקית הגאונית של מלך מלכי המלכים, המלך האדיר שמנהיג את עולמו בחסד, ברחמים ובצדק גמור ומדויק, שאין החכמה האנושית מסוגלת להבין. ולכן, גם כשקשה, עלינו להאמין שהרצון שלו הוא הרצון הנכון ביותר, שהרצון שלו חזק יותר, חכם יותר וטוב יותר בשבילי מאשר הרצון שלי. אנחנו לא מביטים מספיק טוב כדי לראות את כל הטוב שיש לנו. היצר הרע משכנע אותנו להתעסק דווקא בחוסר, בכאב. זה שקיבלת אוכל – זה נס גדול, וזה שמצאת אישה – זה נס גדול, וזה שיש לך בית זה נס גדול... כל אחד ואחד מאיתנו צריך להבין שזה שיש לנו בית לחזור אליו זה לא מובן מאליו! אם נתחיל להתבונן בכל הניסים והמתנות שאנחנו מקבלים בכל רגע, נצליח לראות את האור הגדול שמוביל אותנו. לעיתים הוא מוביל אל הלא נודע, אך מה שבטוח, זה תמיד יהיה לחוף מבטחים.

מספרים על הרמב"ם הקדוש, שאחד מתלמידיו עמד למות, והוא הביא לו מכתב עם שאלה כדי שכשיגיע לשמיים יוכל לשאול את השאלה אשר נפשו לא מצאה שקט עד שיקבל עליה תשובה. יומיים לאחר פטירתו הופיע התלמיד בחלומו של הרמב"ם, ואמר לו: "מצטער, מורי ורבי, אך אין בידי תשובה לשאלתך. כשהגעתי לשמיים ומסרתי את המכתב, נפתחו בפני עוד ועוד היכלות גבוהים ומדהימים בגן עדן, המקום הראוי לקבל את מכתבו של הרמב"ם הקדוש... כשהגעתי ליעד ופתחתי את הדף, הדף היה ריק, ולא יכולתי לקרוא את השאלה". הרמב"ם תהה כיצד הדבר, אך תלמידו מיד הוסיף ואמר: "בשמיים אין שאלות. הכל ברור, וכל מה שהיה בהסתרה ובספק הופך להיות גלוי, ידוע וברור כשמש".

אישה שמאבדת את הילד שלה לא מסוגלת להגיד "זה לטובתי", שהרי אין דבר כואב יותר מזה! אבל אם היא הייתה יודעת שהנשמה של הילד שלה הייתה נשמה גבוהה מאוד שבאה לעולם רק כדי לתקן משהו קטן ועברה מפה לעולם שכולו טוב, פי מיליונים יותר טוב מהעולם הזה, היא הייתה מפסיקה לבכות. אנחנו לא תמיד רואים את הסיבה, לא תמיד רואים את התכלית. אנחנו לא תמיד יודעים מה עומד מאחורי רצונו של הבורא, שהוא לעיתים ההיפך מרצוננו. אך אנחנו צריכים להשכיל לבטל את רצוננו למול רצונו, להיות מסוגלים להגיד לו שאנחנו אוהבים אותו גם אחרי שקיבלנו סטירה קטנה. להשכיל להבין שהבורא אינו טועה, שאנו נצמדים לעיתים בלית ברירה לתסריט שנדמה כי אינו נכון לנו – אך במקרה שלנו זה שכתב אותו הוא המלך הרחמן, המהולל בתשבחות, האבא המושלם, אותו אבא מדהים, שהכל נהיה בדברו.